 |
/images/archive/gallery/310/678.jpg אבנר שאקי. צילום:
אתר הכנסת  |
|
|
|
|
| שר הדתות לשעבר ובכיר המפד"ל
נפטר אמש בגיל 79. אורלב: למען
הערכים, היה מוכן לוותר על כבוד |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
מנחם רהט
28/5/2005 23:00 |
|
|
|
|
|
|
|
פרופ' אבנר חי שאקי, ממנהיגי המפד"ל, הלך לעולמו בסוף השבוע ממחלה קשה בגיל 79. שאקי כיהן בעבר כשר הדתות ויו"ר לשכת המפד"ל.
"התנועה הדתית לאומית אבלה ומבכה את פטירתו של פרופ' שאקי, שהיה ממנהיגיה הבולטים, והתבלט במאבקיו הנחושים לשמירת צביונה היהודי של מדינת ישראל", ספד יו"ר סיעת המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב. "שאקי ראה בשליחותו הציונית-דתית את העיקר, ולמען הערכים שהאמין בהם, היה מוכן לוותר על כבוד ושררה. פרופ' שאקי הצטיין במאבקיו החברתיים, והתמיד לפעול לשיפור מצבן של השכבות החלשות".
שאקי נולד בצפת בפברואר 1926 למשפחה קשת יום. הוא קיבל תואר ד”ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך קיבל את התואר פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב בתחומי משפט בינלאומי פרטי, דיני משפחה וירושה ודת ומדינה במשפט.
לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו היה שאקי ממובילי המאבק בסוגיית "מיהו יהודי". הוא אימץ את הקו של הרבי מלובאוויטש, שנלחם נגד הכרה בגיורים שאינם אורתודוקסיים, ובכל הקואליציות
שבהן הייתה שותפה המפד"ל, שימש אחד מנושאי הדגל במאבק זה, ואף היה מוכן לשלם על כך מחיר אישי כבד.
את הקריירה הפוליטית שלו בהקמת רשימה עדתית שנאבקה על מקומה בבחירות לכנסת הרביעית ב-1959, אך רשימתו לא עברה את אחוז החסימה, והוא החל להתקרב למפד"ל. בשלהי שנות ה-60 כבר הופיע שמו ברשימת מועמדי המפד"ל לכנסת, אך במקומות לא ריאליים. ביולי 1970 הפך לחבר כנסת, ומספטמבר 1970 עד יולי 1972 כיהן כסגן שר החינוך והתרבות.
כבר אז גיבש לעצמו עמדה חד משמעית כנגד מתן זכויות לעולים שאינם יהודים על פי ההלכה. ביולי 1972 הצביע נגד הממשלה, איבד את כהונת סגן השר, וכעבור זמן מה אף פרש במחאה מהמפד"ל וכונן סיעת יחיד. בבחירות לכנסת הבאה, השמינית, כבר לא הוצב ברשימת המפד"ל והקים את רשימת "התנועה לשיוויון חברתי", ששוב נשאה אופי עדתי, ושוב לא עברה את אחוז החסימה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אבי "חוק החמץ"
|
|
|
 |
|
|
|
לחיים הפרלמנטריים חזר שאקי בכנסת ה-11 ב-1984 וכיהן ברציפות עד לכנסת ה-14 במסגרת סיעת המפד"ל. הוא היה חבר בכמה מהחשובות בוועדות הכנסת, בהן ועדת החוץ והביטחון, ועדת העלייה והקליטה, ועדת הכספים, ועדת חוקה, חוק ומשפט ובוועדה לענייני ביקורת המדינה. כמו כן שימש כיושב-ראש הקבוצה הפרלמנטרית למלחמה באנטישמיות ובשנאת זרים.
שאקי הוא אבי "חוק החמץ", האוסר הצבת חמץ בפומבי, שחוקק בכנסת ה-11. בנוסף המשיך להיאבק לצימצום חוק השבות כדי למנוע עליית לא יהודים ארצה. הוא גם פעל בתקיפות כנגד כל דיבור במפלגתו על נסיגה כלשהי מיש"ע.
לאחר הבחירות ב-1988 כיהן שאקי כשר בלי תיק בממשלתו של יצחק שמיר. אחרי "התרגיל המסריח" באמצע 1990 והקמת הממשלה החדשה בראשות שמיר, מונה שאקי לתפקיד שר הדתות, תפקיד בו החזיק עד 1992.
בתחילת 1995 נבחר לראשות לשכת המפד"ל, ועם פטירת זבולון המר התמודד בפברואר 1998 על ראשות המפד"ל, ועל תיק החינוך מול הרב יצחק לוי, שזכה בשני התפקידים. במרץ 1999, עם תום כהונת הכנסת ה-14, הודיע שלא יתמודד עוד לכנסת והוכתר כנשיא עמית של המזרחי העולמי, לצד תפקידו כיו"ר לשכת המפד"ל, תפקיד בו החזיק עד יומו האחרון.
שאקי שימש פרופ' למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ושימש מורה של אלפי עורכי דין צעירים בתחומי המעמד האישי והמשפט העברי. הוא חיבר ספרים רבים בנושאים אלה, כולל שני כרכים חשובים בסוגיית "מיהו יהודי", שבהם סיכם את תפיסת עולמו האורתודוקסית ותיאר את מאבקיו הפוליטיים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
