כאן ביתי - אלי סיני
היישוב החילוני בצפון הרצועה הפך לאחד ממובילי המאבק בהתנתקות. התושבים, רבים מהם ממפוני ימית, בטוחים שאינם צריכים להוות חלק מהתוכנית
שנת הקמה: 1983
מיקום: צפון רצועת עזה
מספר תושבים: 90 משפחות
מאפיין את היישוב: יישוב חילוני שהפך לאחד הסמנים הימניים במאבק נגד ההתנתקות.
נרצחים באינתיפאדה: 2
דמויות בולטות ביישוב: אבי פרחן ואריאל זילבר
היישוב אלי סיני הפך באופן מפתיע בשבועות האחרונים לסמן הימני של המאבק נגד תוכנית ההתנתקות. בעוד שביישובים הדתיים עדיין מתלבטים אם להצטרף לתוכנית ניצנים, ביישוב הממוקם בצפון הרצועה, המצב שונה. רוב המשפחות ביישוב, כולן חילוניות, חתמו על האמנה המחייבת שלא לנהל מו"מ על עתידן.
אלי סיני הוקם ב-1983 על-ידי גרעין מתיישבים - חלקם מפוני חבל ימית בסיני וחלקם משאר יישובי הארץ. היישוב ממוקם בצפון חבל קטיף, כ-15 ק"מ דרומית לאשקלון. שמו של היישוב נועד לשקף את הגעגועים לחבל סיני. במקום מתגוררות כ-90 משפחות חילוניות. מרבית התושבים עוסקים במקצועות חופשיים. ילדי בית הספר
למרות התקווה במערכת הביטחון כי מרבית תושבי היישוב יעזבו את המקום חודשים לפני ההתנתקות, בפועל המצב שונה. מלבד כעשר משפחות שחתמו על מעבר ליישוב בת הדר, יתר המשפחות ביישוב ממשיכות את חייהן כאילו ההתנתקות לא תמומש.
רק לאחרונה חתמו התושבים על אמנה לפיה יש "להיאבק על הישארותנו ביישובנו בלא תנאי, בלי חלופות, בכל הדרכים החוקיות והלגיטימיות העומדות לפנינו...אין בכוונתנו לנהל מו"מ עם גורמים הקשורים במינהלת ההתנתקות, במישרין או בעקיפין, או עם ממשלת ישראל". אותה אמנה אומצה לאחר מכן על ידי יתר מזכירי היישובים בגוש-קטיף.
המאבק, אותו מנהלים תושבי אלי סיני בהתנתקות, שונה במקצת ממאבק תושבי הגוש, ולעיתים לא עולה איתו בקנה אחד. לפני כמה חודשים שלח תושב היישוב, אבי פרחן, ממפוני ימית ואחד מראשי המאבק בהתנתקות, מכתב לראש הממשלה הבריטי, טוני בלייר, בו הוא מבקש ממנו להישאר באלי סיני תחת שלטון פלשתיני.
כמו כן הגישו לאחרונה חלק מהתושבים עתירה לבג"ץ, בה דרשו לבטל את הכוונה להחזיר את יישובי צפון הרצועה, לאור העובדה כי אין מדובר בהתנתקות מעזה, כיוון שהיישובים אינם יושבים בתוך הרצועה.
אחד התושבים החדשים באלי סיני הוא הזמר אריאל זילבר, שהחליט להתגורר במקום במסגרת התנגדותו לתוכנית ההתנתקות.
גם אלי סיני, כמו רבים מיישובי הרצועה, סבל אבידות במהלך האינתיפאדה. ב-3 באוקטובר 2001 חדרו שני מחבלים ליישוב, ירו לעבר תושבים והשליכו רימונים. מהירי נהרגו טוראית לירון הרפז וחברה אסף יצחקי ז"ל. 16 ישראלים נוספים נפצעו.
במהלך האירוע השתלטו המחבלים על בית ריק ביישוב והתבצרו בו. בתום חילופי אש שנמשכו כשעתיים וחצי נהרגו המחבלים. האירוע היה נקודת ציון התפתחות אלי סיני, שהתגבש והפך ליישוב מאוחד ומגובש.
שריתה מעוז, יו"ר מזכירות היישוב, גרה באלי סיני 12 שנים ואחראית במידה רבה לעמדה הבלתי מתפשרת של המתיישבים. "אנשים לא מוכנים לוותר על הבית שלהם. אין להם מה להפסיד, הבית שלהם יקר הרבה יותר מכל דבר אחר והאובדן הוא קשה מאוד", היא אומרת. "כל זה מעבר לאידיאולוגיה. בנינו פה קהילה כמו משפחה ואנשים. קשה מאוד לחשוב על חיים אחרים".
מעוז מסבירה כי אלי סיני אינו מזוהה באופן מובהק עם הימין. "אם ניקח לדוגמה את הבחירות האחרונות, אלי סיני היה חתך מייצג של הציבור. יש לנו תושבים מכל קצוות הקשת הפוליטית - ליכוד, עבודה, שינוי, מרצ. זה בהחלט לא יישוב שרוב תושביו ימניים".
על טענתם של התושבים כי אלי סיני לא צריך להיות חלק מההתנתקות אומרת מעוז: "אנחנו לא מבינים בכלל את היגיון התוכנית. המקום נמצא על הכביש של הקו הירוק. כל מי שמגיע לכאן משוכנע שאין הגיון בהחזרתה של צפון הרצועה. אנחנו לא יושבים שם בעזה. גם ככה יש גדר שמפרידה בינינו לעזה. האבסורד הוא כל כך גדול. אפשר להתווכח על גוש-קטיף , חיוני או לא חיוני למדינה, אבל עלינו בהחלט אין שאלה".
לגבי העתיד והפינוי, מעוז מנסה לשמור על אופטימיות, אך גם לא מסתירה שהתושבים לא יתפנו בקלות. "יש לנו עדיין תקווה, אבל אנחנו בהחלט לא טומנים את הראש בחול ובהחלט מקווים שהסיפור ההזוי הזה לא יתממש", היא אומרת. "אם יהיה פינוי, אני בהחלט חושבת שהממשלה והצבא יופתעו לגבי המאבק שיהיה בצפון הרצועה. אנחנו לא ננהג באלימות. אנחנו לא אנשים אלימים, אבל אי אפשר לדעת איך אדם יתנהג שמפנים אותו, או כמה אנשים יגיעו לעצור את הפינוי מבחוץ. הם לא מעריכים נכון את המצב פה".
"כאן ביתי" הוא מדור, שבמסגרתו נציג בכל יום שלישי את סיפורו של אחד היישובים המיועדים לפינוי במסגרת ההתנתקות ואת רגשותיהם של התושבים לקראת הפינוי הצפוי.
נא להמתין לטעינת התגובות
