 |
/images/archive/gallery/317/080.jpg אנשי הדממה
צילום המחשה: ברקאי וולפסון  |
|
|
|
|
| הם לא זוכים לתהילה בקרב החולים, ולא לפופולריות
בקרב הסטודנטים לרפואה, אבל הרופאים המרדימים
עוסקים בתפקיד משמעותי ביותר בתחום הרפואה
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
הילה אלרואי דה-בר
10/6/2005 19:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"לפני שנים, כשאבא שלי נכנס לניתוח, הדבר הראשון ששאלתי היה מי הרופא המרדים", אומר ד"ר יצחק ברלוביץ, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות. "בדרך כלל, אנשים שהולכים לניתוח שואלים קודם כל מי המנתח. זו אמנם שאלה חשובה, אבל הם לא שואלים מי המרדים, למרות שלמרדים יש משקל כבד מאוד לגבי מהלך ההרדמה, הניתוח ותוצאותיו".
המונח הרדמה עלול להטעות: יש בו משהו נינוח, רגוע. אבל בחדר הניתוח המשמעות האמיתית הרבה יותר דרמתית. היא קריטית לשלומו של המנותח.
"יש מקרים שבהם ההרדמה היא מורכבת יותר מהניתוח עצמו", אומר סמנכ"ל בית החולים הדסה בירושלים, פרופ' שמואל שפירא, בעצמו מומחה ברפואת הרדמה, "לדוגמה, ניתוח שקדים. בניתוח הזה יש סוג של'תחרות' על דרכי הנשימה העליונות בין המרדים, שמחויב לשמור עליהן פתוחות באמצעות
צינור הנשמה, לבין המנתח העובד באזור נתיב האוויר ששם ממוקמים השקדים. ניתוח דחוף חוזר עקב שקדים מדממים, הוא אחד הניתוחים שבהם ההרדמה היא המורכבת, המסוכנת והקשה ביותר לביצוע".
מי שאינו מכיר את התחום עלול להניח כי מדובר במרדים הנותן זריקת הרדמה - ויוצא לנוח עד תום הניתוח. במציאות זו איננה פעולה בנוסח "שגר ושכח", אלא מעקב צמוד ומדוקדק אחר מצבו של המנותח בכל אחד משלבי הניתוח.
מותה של הפעוטה נטע-לי בורוסקי השבוע בעת ניתוח עיניים פשוט לתיקון פזילה, מותו של הפעוט יאיר לופוליאנסקי בזמן הרדמה בטיפול שיניים בתחילת השנה, והידיעות על כך שכמה חולים הודבקו ככל הנראה בדלקת קרום המוח בידי הרופא המרדים שלהם, כל אלה רק ממחישים שוב את חשיבותו הרבה של מקצוע המרדים.
כשהרופא המרדים מזריק לגופנו את אחד ממגוון חומרי ההרדמה, הגוף עובר במהירות למצב של בין חיים למוות. זו לא הרדמה במובן של נמנום, חרופ וחלומות פז. קצב הלב עלול להשתנות, פעילות המוח מואטת, ובמקרים רבים החולה איננו מסוגל לנשום בכוחות עצמו ויש צורך בהנשמה מלאכותית.
משום כך רופאים מרדימים הם חלק בלתי נפרד מן הצוות הרפואי בכל מקום: בחדרי הניתוח, ביחידות לטיפול נמרץ, בחדרי הלידה, ביחידות להדמיה, ביחידות הטראומה, במחלקות הגסטרו, במחלקות הכאב ובחדרי הצנתורים.
הסכין איננה בידיו והוא אינו מפשפש בקרביו של החולה, אולם גם הרופא המרדים חייב להיות מנוסה, מיומן, אחראי, ערני לכל התפתחות בלתי צפויה. וגם איש מקצוע שיכול לעמוד בלחצים. הוא מגיע לחדר הניתוח כמרדים אחרי מסלול ארוך של שש שנות לימודי רפואה, שנה של סטאז', ואחריהן עוד חמש שנים של התמחות בהרדמה. ישנם רופאים מרדימים רבים שעושים תת-התמחות נוספת, האורכת כשנתיים, ברפואה דחופה או בטיפול נמרץ.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
טובים יותר וטובים פחות
|
|
|
 |
|
|
|
על אף החשיבות העצומה שיש לרופא המרדים בזמן הניתוח, מעטים מאוד מייחסים חשיבות לבחירת הרופא המרדים. גם קופות החולים מציעות למבוטחים שלהן את האפשרות לבחור רופא מנתח, אך לא רופא מרדים.
"אף אחד לא היה מוכן לעשות ביטוח רפואי בחברת ביטוח שלא נותנת לבחור מנתח", אומר ד"ר זאב גולדיק, מנהל יחידת ההתאוששות בבית החולים כרמל בחיפה, "אני לא מבין איך אנשים מוכנים לעשות ביטוח רפואי שלא מאפשר להם לבחור את האדם שישמור על החיים שלהם במהלך הניתוח".
כמו בכל מקצוע, ישנם מרדימים טובים מאוד, וירטואוזים של ממש, וישנם טובים פחות. הציבור, מיותר כמעט לציין, לא מודע כלל להבדלים. מי שכן מודעים להם הם הרופאים, ובעיקר המנתחים. כך, לדוגמה, פרופ' ברנרדו וידנה, מנהל המחלקה לניתוחי לב וחזה במרכז הרפואי רבין ומנהל המחלקה לניתוחי לב במרכז הרפואי שניידר לילדים, מוכן להיכנס לחדר ניתוח רק עם רופא מרדים מתוך קבוצה מצומצמת של מרדימים שרק עליהם הוא סומך.
"כשהביטוח המושלם לא נותן לבחור רופא מרדים, הוא מקפח לא רק את הבחירה החופשית של המבוטח אלא גם את הבחירה של המנתח, שנאלץ לעבוד עם רופא מרדים שהוא לא מכיר", טוען ד"ר גולדיק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקצוע לא פופולרי
|
|
|
|
|
|
|
אבל לא רק הציבור לא מודע למגוון התפקידים של הרופא המרדים. גם הסטודנטים לרפואה, ולעתים אפילו הסטאז' רים לא מודעים אליהם. בישראל פועלים כיום כ-800 רופאים מרדימים. לדברי ד"ר ליאוניד אידלמן, מנהל מחלקת ההרדמה במרכז הרפואי רבין ויושב ראש איגוד הרופאים המרדימים בישראל, יש צורך בהרבה יותר.
"המקצוע לא פופולרי בקרב הסטודנטים והרופאים הצעירים, ופחות רופאים מגיעים להתמחות בו", טוען אידלמן, "אנחנו צריכים הרבה יותר רופאים מרדימים, כי ההתפתחות במקצועות אחרים בתחום הרפואה מצריכה לעתים קרובות נוכחות של רופא מרדים. כיום, יש לנו ממש קושי בגיוס רופאים חדשים לתחום".
למה מדובר במקצוע לא פופולרי?
"העבודה של הרופא המרדים מתבצעת מאחורי הקלעים. אין תהילה למקצוע הזה ולכן גם פחות אנשים מכירים את העבודה שלנו. אנחנו נתקלים בהרבה דרמות במקצוע, אבל החולים לא מודעים אליהן כי הם ישנים. סיבה נוספת היא כלכלית. הפרקטיקה הפרטית במקצוע ההרדמה היא מצומצמת מאוד".
גם פרופ' שפירא מספק הסבר לפופולריות הנמוכה של המרדימים - תחום רפואה שהוא מקצוע נלווה. "אף אחד לא מגיע לבית החולים כדי לעבור הרדמה", אומר שפירא, "אנשים מתאשפזים כדי לעבור ניתוח, ואז הם פוגשים את המרדים שנמצא מאחורי הקלעים. למעשה היחידים שמבינים את חשיבותה של ההרדמה הם המנתחים".
מעבר לכך, העבודה היא בתנאים של מתח גבוה, הוא מוסיף. "המעבר משגרה למצב חירום יכול להיות חד מאוד, והמחיר על כל טעות גבוה. זה מקצוע שמושך אליו אנשים שלא מפחדים לעבוד תחת לחצים קשים. מאותן סיבות בדיוק הוא גם דוחה אחרים".
גם המרכזים הרפואיים הגדולים מודעים לחוסר הידע ששורר בציבור הרחב בנושא הרדמה. כדי להאיר את עיני הציבור, הכינה ד"ר אבישג קדרי, מנהלת היחידה להרדמת ילדים בבית החולים הדסה בירושלים, חוברת צביעה לילדים המפרטת את שלבי ההרדמה. גם במרכז הרפואי שניידר לילדים הוציאו לאחרונה חוברת צבעונית להורים שילדיהם אמורים לעבור הרדמה, עם פירוט נרחב של שלבי ההרדמה וסוגי ההרדמה השונים.
אבל הכרת ההרדמה וחשיבותה איננה עניין רק לילדים. פרופ' שפירא ממליץ לחולים שאמורים לעבור ניתוח להתעניין בהיבטים השונים של ההרדמה: לעבור את הניתוח במקום מסודר שבו נשמרים סטנדרטים הולמים של הרדמה, של התמחות ושל פיקוח על המתמחים. וגם לברר מראש מה סוג ההרדמה ומהם הסיבוכים האפשריים העלולים לנבוע ממנה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שינה את פני הרפואה
|
|
|
|
|
|
|
שני מקצועות שינו את פני הרפואה באלף השנים האחרונות, כתב באחרונה כתב העת היוקרתי ביותר בעולם הרפואה, ה"ניו אינגלנד ג' ורנל אוף מדיסין": הטיפול בזיהומים ורפואת ההרדמה. לולא הרופאים המרדימים, לולא חומרי ההרדמה, לא היו מתפתחים גם מקצועות כירורגיים. הסיבה לכך פשוטה מאוד: עד הופעת החומרים המרדימים, הכירורגיה היתה פרימיטיבית מאוד. ניתן היה לבצע ניתוחים לא מורכבים ומהירים מאוד. לדוגמה, קטיעה של גפה. וגם בניתוחים הפשוטים לכאורה, אנשים מתו במהלך הניתוח. מתו מהכאב, מהפרעות בקצב הלב ומעלייה בלחץ הדם.
בשנות הארבעים של המאה ה-19 התבצעה ההרדמה הראשונה לצורך ניתוח בבית חולים בבוסטון. למנותח היתה מורסה בצוואר ועמדו בפניו שתי אפשרויות: להיות מוחזק ומוצמד למיטת הטיפולים על ידי צוות של שישה אנשים בזמן שהמנתח חותך את צווארו או לחלופין להירשם בדפי ההיסטוריה כחולה הראשון שהורדם במהלך ניתוח. החולה בחר באופציה השנייה, והניתוח הוגדר כהצלחה.
לאט לאט התפתח מקצוע ההרדמה, והופיעו חומרי הרדמה חדשים. במחצית השנייה של המאה ה-19, לאחר המצאת המזרק והמחט, פותחו גם חומרי הרדמה אחרים, כאלה שניתן להזריק ישירות אל תוך הווריד. עם התפתחות מקצוע ההרדמה התפתחה גם הכירורגיה. עכשיו, כשהחולה כבר לא חש דבר, ניתן היה לפתוח את בטנו ואת חזהו.
אולם רק במחצית השנייה של המאה ה-20 החל השיפור ברמת הבטיחות בזמן ההרדמה. עד אז לא היה ניתן כמעט לעקוב מקרוב ובמדויק אחרי מצבו של החולה. הרופא המרדים היה נאלץ להעריך את מצבו של החולה על פי צבע עורו והדופק שנמדד באופן ידני מדי כמה דקות. אין פלא שחולים רבים לא שרדו את ההרדמה.
עם התפתחות המקצוע הוכנסו לחדרי ניתוח מכשירי ניטור רבים. כיום, כאשר חולה מוכנס לחדר ניתוח, לזרועו מוצמד מד לחץ דם, לאחת מאצבעותיו מוצמד מד סטורציה שמצביע על רמת החמצן ועל הדופק, לפלג גופו העליון מוצמדות אלקטרודות אק"ג שמעידות על פעילות הלב ובמקרים רבים מוחדר גם צינור לקנה הנשימה שלו, שבאמצעותו יכול המרדים לקבוע את כמות הפחמן הדו-חמצני שנפלט מריאותיו.
התפתחות נוספת בתחום הניטור, שנבחנת בימים אלה, היא מדידת גלים חשמליים של המוח על מנת לבחון את עומק ההרדמה. מטרתה של מדידה זו היא למנוע מצב של ערנות חלקית, שבה החולה מרגיש ושומע את מה שמתרחש סביבו במהלך הניתוח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"התעוררות"
|
|
|
|
|
|
|
אבל עם ניטור של המוח או בלי, כל שינוי באחד הפרמטרים מצריך פעולה מיידית של הרופא המרדים כדי לשמור על האיזון הנכון.
כבר שלוש שנים מנסה איגוד הרופאים לשפר את תדמיתו של הרופא המרדים. אחד הרעיונות שהעלו היה להחליף את השם. "רצינו להחליף את השם באופן שישקף באופן אמיתי יותר את המקצוע", מספר ד"ר אידלמן, "לא רק שהשם הנוכחי לא נשמע אטרקטיבי, הוא גם מטעה את הציבור וגורם לקונוטציה שלילית. הוא נשמע מאוד לא בטוח ומאיים מאוד".
באחת הישיבות של האיגוד הוצע לשכור איש יחסי ציבור ולצאת בקמפיין במטרה להגדיל את מספר הרופאים במקצוע. המשתתפים בישיבה טענו כי שיפור התדמית של הרופא המרדים בעיני הציבור ימשוך סטודנטים איכותיים למקצוע. רעיון נוסף שהועלה הוא לקיים בכל שנה את "יום המרדים". מדובר במנהג שקיים באנגליה ומכונה "The National Anastasia Day". במהלכו , יוזם איגוד המרדימים פעילות לקהל הרחב.
כצעד נוסף, ביקש האיגוד מהרופאים המרדימים לשפר את היחס לחולה ולהיות יותר "אכפתיים". דגש מיוחד ניתן לביקור החולה לפני הניתוח ואחריו, וגם למעורבות גדולה יותר בטיפול בחולה במהלך האשפוז כולו.
תחום נוסף וחשוב שבו מעורבים הרופאים המרדימים הוא הכאב. "למדנו עם השנים שנושא הכאב משפיע באופן שלילי על תהליך הריפוי מניתוח, ולכן הטיפול האינטנסיבי שרופא מרדים מבצע בשעות ובימים הראשונים אחרי הניתוח הוא חלק בלתי נפרד מהצלחת הפרוצדורה הרפואית", מסביר ד"ר אידלמן.
האיגוד אפילו פנה לאקדמיה ללשון בבקשה שתעזור לו למצוא שם אחר. הוא אפילו איים שבמידה ששם כזה לא יימצא הם ישובו להתקרא בשמם המקצועי הלטיני "אנסטיזיולוגים". האקדמיה דחתה את הפנייה. ואגב, כתב העת של איגוד הרופאים המרדימים נקרא, איך לא, "התעוררות".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
