 |
/images/archive/gallery/316/884.jpg יובל דיסקין
פלאש 90  |
|
|
|
|
| יובל דיסקין היה ילד מופנם, בלי חברים. בשב"כ הוא
המציא את הסיכול הממוקד, אבל נשאר רגיש לכאב
הצד השני. פרופיל מלא של ראש השירות החדש |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמרי אסנהיים
11/6/2005 0:10 |
|
|
|
|
|
|
|
משה זאבי ברר להנאתו עגבניות במכולת כשלפתע נחו עיניו על שער עיתון שנשא את דיוקנו הקירח של ראש השב"כ הטרי. "וואללה, אנ'לא מאמין," אמר לאישה שלידו. "את רואה את התמונה? אני והאיש הזה ישבנו יחד ביסודי."
מיד אחר כך נזכר ומיהר לביתו לשלוף את עלון "שבבים" של בית הספר כצנלסון בגבעתיים, שנת .'68 בתחתית אחד העמודים מצא שיר בחתימתו של יובל מכיתה ו:2' מצפוני הציק לי מצפוני הציק לי מצפוני הציק לי בעבור מה? מצפוני הציק לי בגלל שאין יחס בין חזק לחלש!!!... מצפוני הציק לי כי היצר הרע שבי התגבר עלי והכיתי חלש ממני. מצפוני הציק לי כי העולם מין כזה עולם עולם. מצפוני הציק לי כי בעולם מלחמות שנוצרות מדבר שחסר... חסר. מצפוני הציק לי כי אין שלום ויחס בעולם... שלום יחס.
זאבי שלח לדיסקין, שלא זכר שכתב, אבל תחקיר מהיר גילה שלא היה יובל נוסף בכיתה וגם לא בכיתות מעל. מה עוד שעד היום ממשיך "הראש" לכתוב למגירה.
32 שנה אחרי שהתפייט בעלון בית הספר מונה דיסקין לסגן ראש השב"כ. גולת הכותרת של תפקידו היתה שכלול תורת הסיכולים הממוקדים. הוא נחשב מלאך המוות של הטרוריסטים. פעילותו בנושא אף גררה עם מינויו לראש השירות, חמש שנים אחר כך, מכתב מהוועד הציבורי נגד עינויים, שהגדיר את המצאותיו כפשעי מלחמה. מי שמכיר את דיסקין משוכנע שלמרות אילוצי התפקיד לא הרבה השתנה באותו ילד מוסרי מכצנלסון. בסיכולים הממוקדים רואה דיסקין הפעלת כוח סביר נגד מי שנתפש על ידיו כחזק, מה שימנע הכנסה של אוגדת טנקים הרסנית שתפגע בחלש.
"יובל הוא לדעתי הדוגמה לאיש שב"כ שידע ללכת על שיווי המשקל,"אומר עמי איילון, לשעבר ראש השב"כ, "מצד אחד לסכל, מצד שני המודעות המלאה לגרימת הסבל לצד השני." "אף פעם לא תהיה לו יציאה כמו של מישהו אחר שאמר שכשהוא משליך פצצה של טון הוא מרגיש מכה קטנה בקצה
הכנף," מסכים חבר ילדות".הוא לעולם לא ישכח מי בצד השני של הכוונת. אחרי פיגועים איומים ונוראיים לפעמים יכולה לצאת לך בשיחה מולו אמירה כמו, 'לכל הרוחות, צריך לשחוט אותם.' יובל מיד יעצור. יזכיר לך שמדובר באנשים."
מעבר לפואטיקה שבסיכול, מכריו של ראש השב"כ הנכנס מתארים אותו כיצירתי וכריזמטי, איש של אנשים, אחד שיודע לחתוך. עובדיו בשב"כ הזדהו עם חוסר הסרבול שלו, המקוריות, הדינמיות, היכולת להקשיב.
בהופעותיו הפומביות עד כה ניתן היה ללמוד מעט על אופיו. עוד לפני ישיבתו הראשונה בוועדת החוץ והביטחון זומן הראש החדש לפגישת היכרות עם יושב הראש, ח"כ יובל שטייניץ. לפני הפגישה רמז אבי דיכטר לשטייניץ שדיסקין חובב פילוסופיה. בפגישה דוסקסו בהרחבה שניים מספריו של שטייניץ. ביציאה קיבל דיסקין את הספר השלישי, עם הקדשה אישית מחבר הכנסת.
כשהגיע לישיבת הוועדה פנה דיסקין לאהוד יתום, מפקדו לשעבר בשב"כ, בתואר "ח"כ יתום." "אמרתי לו, 'יובל, אתה יכול לקרוא לי אהוד,"' מספר יתום. "הוא אמר לי, 'בוועדה אני אקרא לך ח"כ יתום. בחוץ אני אקרא לך אהוד."' לח"כ אפי איתם הבהיר דיסקין שבכל הקשור להר הבית הוא לא יפגין הומור.
במהלך הסקירה שהעביר ניכר עליו שהתרגש. הטון שבו דיבר היה פחות דרמטי ותיאטרלי מזה של קודמו. בסיום, בניגוד לראשי שירות לפניו, שחמקו מהמיקרופונים, התמסר דיסקין לעיתונאים למספר שניות. "ראיתי בזה חידוש," אומר איש שב"כ בכיר לשעבר. "גם בתוך השב"כ זה די הפתיע. אני לא יודע אם זה טוב או רע, אבל זה בהחלט שונה לחלוטין מבעבר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"לא מפותח חברתית"
|
|
|
 |
|
|
|
בשנות ילדותו ונערותו לא הצטייר יובל שלום (על שם הסב) דיסקין כמי שמכיל חומרים המייצרים מנהיג. בטח לא ראש שב"כ. הוא נולד בגבעתיים ב,'56- הצעיר מבין שני אחים. סבו, שלום, צאצא לרב הגדול יהושע לייב דיסקין, עלה מגרודנו. בארץ נולדו אברהם, אביו של דיסקין, ויהושע. במלחמת העולם השנייה יצא דיסקין האב להילחם בצפון אפריקה ונפצע. יוצאי הבריגדה, חבורה מגובשת, פקדו תכופות את הבית. יובל ודורון, אחיו, גדלו על סיפורי הגבורה. אחרי שהשתקם מפציעתו החל האב לעבוד בחברת תה"ל (תכנון המים לישראל.( האם, שולמית, היתה מורה לאמנות.
זה היה בית ישראלי, בורגני, צנוע, עם שורשים ציוניים. מעט חברי הילדות של דיסקין זוכרים דירה מטופחת מאוד, נקייה, חמה, מכניסת אורחים. "כשהיינו אצלו הרגשנו תמיד מאוד מחובקים," נזכר חבר. "משפחה מאוד מלוכדת עם הרבה מאוד כבוד הדדי, אבל בלי כפייה של ההורים על הילדים."
דיסקין לא התבלט משאר חבריו. הוא היה ספורטאי טוב, תלמיד לא רע בכצנלסון, לא יותר. עזי סגיב, חבר ילדות, נזכר כיצד היה דיסקין קובר בחצרו במסירות את החתולים שלו שהלכו לעולמם. סגיב: "הוא אהב מאוד בעלי חיים. בכלל חשבתי שהוא יהיה וטרינר. הוא היה מצד אחד ילד בעל נוכחות, מצד שני לא גאוותן או אחד עם מרפקים שמקדם את עצמו. יובל זכה להערכה מכוח הנוכחות והאינטליגנציה שלו."
אם ביסודי דיסקין עוד השתלב חברתית, בתיכון קלעי זוכרים אותו חבריו כטיפוס מסוגר, דיסקרטי, ביישן, אאוטסיידר. דיסקין לא פקד את ערבי להקות הקצב שאירגן נתן דטנר, מנהיג תרבותי בשכבה, בימי שישי באולם הספורט. למרות שמונה לראש השב"כ ותמונתו פורסמה בכל מקום נזקקו מרבית תלמידי המגמה הביולוגית שבה למד לפשפש בתמונות המחזור כדי להיזכר בדיסקין.
"הוא היה תלמיד בינוני, מדבר מעט," נזכר חבר לכיתה. "הבנאדם האחרון שהיית אומר שיהיה ראש השב"כ. מאלו שבאים, לא מדברים ולא שומעים אותם. היה לו חבר אחד, מנחם נוימן. שניהם נחשבו למתנשאים, לא מתערבבים ומוזרים. הם לא נתנו להתקרב, ואף אחד לא ממש התעניין."
נוימן, היום רופא וחבר קרוב של "הראש,"מסביר: "האמת היא שיובל ואני היינו די בנפרד מהכיתה. לא התבלטנו חברתית. הסצנה של השואו אוף לא היתה לחם חוקנו. הלימודים לא היו בראש של יובל. מה שאותנו עניין זה טיולים ברחבי הארץ. חצינו את הכרמל מעתלית ליגור והלכנו מירושלים ליריחו דרך ואדי קלט. דברים שלאחרים לא דיברו. את התכונות שלו בשב"כ יובל רכש בהמשך. כנער הוא היה יותר בודד, מסוגר, אינדיבידואל, לא מחובר ולא מפותח מהבחינה החברתית. השנים קילפו מתוך אותו נער בוסרי את יובל של היום. הכוח הנפשי והגופני לא זזו מילימטר. מה שכן פרח מהגולם זו המנהיגות".
בסוף שנותיו בתיכון הפכה חגית זייף, תלמידת המגמה הריאלית, לצמודתו. לימים נישאו השניים והביאו לעולם ארבעה ילדים. לפני מספר שנים התגרש דיסקין לטובת מי שהיתה מזכירתו בשב"כ, התחתן איתה והקים משפחה חדשה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אצבעות לאזניים
|
|
|
|
|
|
|
כבר בשמינית סימן לעצמו דיסקין מטרה אחת: יחידה מובחרת. שורשי המיליטריזם שינק מאביו חוזקו על ידי דורון, אחיו, שהיה קצין שריון ולחם בקרבות עזים במלחמת יום כיפור. יובל, שאת שנות התיכון האחרונות שלו עשה בצל טרגדיית המלחמה, גמע את סיפורי הגבורה. במשך חודשים לפני הגיוס עבד על הכושר הגופני. "הערצנו את דורון," מספר נוימן. "הוא היה מין גיבור שהזכיר את דמות הלוחם האגדי של מאיר הר-ציון. עד היום הקשר בין שניהם מאוד חם, מפרגן ותומך."
בגלל שהיה עיוור צבעים נאלץ דיסקין לוותר על חלום השייטת ובאוגוסט '74 התגייס לסיירת שקד. המחזור שלו וזה שלפניו גויסו ליחידה כדי לשקמה מהטראומה הנוראה שעברה במלחמת יום כיפור. הבסיס היה בחולות סיני. המ"פ היה אבי רונסקי, לוחם שייטת שבא לעשות מהתיכוניסטים לוחמים מובחרים.
בניגוד לשנותיו בתיכון, בצבא דיסקין כיכב מיד. אריק שור, חייל בצוות וחבר נפש עד היום: "הוא כמו פטריק קים, הגיבור הקוריאני מהספרים. היתה בינינו תחרות סמויה, אבל היה קשה להתחרות איתו. יובל ריחף על הדיונות בריצה. לא היו לו מתחרים."
"באימון הלוחם המפקדים נתנו לו לנהל תרגילים עוד לפני קורס מ"כים," מספר שמוליק בן-רובי, חבר לצוות, היום דובר מחוז ירושלים במשטרה. "באחד האירועים שהוקפצנו אליהם בסיני נהגתי במשאית ריו והוא ישב לידי. נסענו מהר בדרך מסוכנת ומשובשת ובנס לא קרה לנו כלום. כל פעם שעברנו איזה מכשול על הדרך הוא פרץ בשאגות שמחה. נטול לחץ לחלוטין. העיקר שנגיע למשימה."
היכולת המקצועית והרוגע הוציאו מדיסקין את המנהיגות. אודי בן-שלמה, חבר לצוות: "אם אנשים הפריעו לו או לכיתה להצליח הוא ירד עליהם, ידע לטפל בהם. היתה לו לשון חריפה מאוד. אם היו אנשים שחשבנו שהם לא מתאימים היתה קבוצה , והוא בתוכה, שדאגו שהם לא יהיו איתנו. יובל היה מאוד תחרותי, מאוד הישגי, אבל לא על חשבון אחרים. היתה לנו שיטה מיוחדת להעיר אחד את השני לשמירה, יובל התמחה בה. לפתוח את העיניים ולהכניס פנס לאישונים, להכניס אצבעות לאוזניים.
מנגד, מי שדיסקין חפץ שיסיים, סיים" .אני הייתי בלי כושר והרגשתי נפל נוראי," אומר יגאל גבעון, חבר לצוות, "יובל הוא אחד האנשים ששם לי יד על הגב ולא נתן לי ליפול".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"מקצוען וקשוח"
|
|
|
|
|
|
|
מוטי שקלאר, אז מ"כ, היום יושב ראש מועצת הרשות השנייה: "היה לו שקט מדבר וכוח סבל אדיר. כמפקד תמיד יכולת לחוש עוצמה מולך: בהתמודדות עם סיטואציות מורכבות, אם יש דברים לא נעימים לומר למפקד. היה לו חיוך שנותן לך להבין שהוא הבין בדיוק גם מה שלא אמרת."
ההמשך, קורס קצינים, היה טבעי. מפקד המחלקה, קשוח עד אימה,היה הבמאי בני ברבש. באחד מאימוני הלוחמה בשטח בנוי שכב אריק שור לביים אויב. שור: "תוך כדי תרגיל אני שומע את ברבש מתקיל את דיסקין והופך אותו למנהל התרגיל. הוא היה מדהים. כבר אז ראית יכולות אדירות." משימה אחרת היתה מוצלחת פחות. "באחד התרגילים נפלנו אני ויובל בשבי," נזכר שור, "ירד גשם תופת ושכבנו באוהל. יובל, שרצה לישון כמו בנאדם, נרדם באלכסון. לי לא נשאר מקום. מאז כשאני רוצה להקניט אותו אני אומר לו, 'לך שן קצת באלכסון."'
כשסיימו את הקורס הפכו דיסקין ושור לקצינים עמיתים בשקד. "יובל היה מפקד מלא כריזמה, מקצוען וקשוח למדי," נזכר פרופ' רמי מושיוב, פקוד של דיסקין. "לפני חדר האוכל היו שני חבלים של שישה מטרים וביניהם מרפסת. קראו לזה ההילטון. יובל או שור היו עומדים על המרפסת ואנחנו עלינו את החבל על כוח ידיים. באמצע העלייה יובל היה עוצר אותי ומתקיל אותי בשאלה בקומבינטוריקה מהבגרות. עד שלא הייתי פותר הוא לא היה נותן להמשיך. היה לנו בחור שהיה פותח את הבוקר כשהוא מכניס את הראש לצמיג של טריילר ושואג כמו אריה להשכמה. יובל היה אחד ממעצבי האווירה."
לפני שהשתחרר התלבט דיסקין אם להתגייס לאל על כמאבטח, או לצאת לקורס רכזים בשב"כ.
"בשבוע האחרון שלי בשירות הייתי מפקד במארבים בלבנון," מספר גבי דודסון, בן צוות משקד, "יובל כבר היה בחופשת שחרור. כחבר טוב ביקשתי שיתלווה אלי למארבים האחרונים. הוא הגיע. התלבטנו ביחד. איכשהו הוא התגלגל לקורס רכזים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיכוך מתמיד
|
|
|
|
|
|
|
מיד אחרי שסיים אולפן ערבית החל דיסקין להתרוצץ בביוב של בלאטה. בהיעדר מאבטחים השתמש רכז השטח הצעיר בנבוט אימתני שהחזיק כל העת ברכב. הוא שחה בשטח. בכירי השב"כ הבינו מהר שלא מדובר בעוד רכז מהשורה. "הייתי רואה את המודיעין שהוא הביא," מספר חזי כאלו, לשעבר ראש אגף בשירות. "ראיתי חשיבה מודיעינית והתקפית מאוד מתקדמת, למשל בהצעות שלו למבצעי סיכול טרור. היינו משגרים אז סוכנים למפקדות אש"פ. יובל התעסק כמובן גם עם זה."
"לפעמים אתה רואה אחד שיש לו קצת מעל האחרים ביכולת לתפוס פיקוד, ביצירתיות, בתושייה," אומר יעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ. "יובל ידע בכל מיני סיטואציות כרכז צעיר לתת תשובות למשבר שעלול להתעורר או שכבר היה קיים, בהחלטה של הרף עין."
הפעילים הפלשתינים במחנות הפליטים הכירו את דיסקין כ"קפטן יונס," שם הקוד שלו בשטח. "פעם ראשונה ראיתי את קפטן יונס כשהייתי בכלא שכם ב,"'79- נזכר אמין מקבול, פעיל פתח' ותיק בשיחה משכם, "הוא בא בלוויית שני קצינים. קפטן יונס אמר לי שאם אחתום על הסכמה לעבור לירדן הוא ישחרר אותי. אמרתי לו ששכם היא הבית שלי והוא עזב. ב'83- השתחררתי. שנה אחר כך קפטן יונס הגיע שוב לבית שלי. עוד לפני הוא עצר את אחי כדי שלא אברח. בזמן המעצר הקצינים נתנו לי אגרופים בפנים. אמרתי לקפטן יונס, 'למה החיילים מרביצים.'? הוא הורה להם מיד להפסיק. באוגוסט '85 קפטן יונס הגיע שוב עם קצינים ב12- בלילה. הוא אמר לי שיש פקודה לגרש אותי לירדן וגירש אותי. למרות זאת אני זוכר אותו דווקא כבנאדם נחמד יחסית, שקט, לא אלים בכלל."
ועכשיו כשגילית שהוא ראש השב"כ?
"אמרתי לעצמי שזה טוב שאני מכיר אותו. ככה אני מסודר."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רגע של שיער לבן
|
|
|
|
|
|
|
נסראללה סיפר איך דיסקין היה נכנס לבלאטה לאור היום ושולח מסרים גלויים לפעילים שחיפש. "הוא היה אומר, 'תודיעו לפלוני שהוא צריך לשתוק אחרת ייעצר,' או: 'תודיעו לאלמוני שמעצרו קרוב. אנחנו יודעים מה הוא עושה, יש לנו חשבון ארוך איתו."'
אחד מפעילי הפתח' שתפס דיסקין סיפר ל"אל-איאם" ש"קפטן יונס היה נבזה. הוא השתדל לעורר ספקות בקרב האנשים זה כלפי זה וניסה לעורר פקפוק לגבי התועלת שבלאומיות. הוא היה מתחקה אחר כל ידיעה, גם אם היתה קלת ערך, והיה עוצר עשרות אנשים ומענה אותם כדי לבדוק אותה."
באמצע שנות השמונים היה שר הבינוי והשיכון יצחק (בוז'י) הרצוג קצין מילואים במודיעין, שנשלח לבצע משימות אבטחה לשב"כ בטול כרם. האדם אליו הוצמד היה קפטן יונס. הרצוג: "אחר כך הבנתי שקוראים לו יובל. הוא היה גבוה, מרשים, נמרץ, מנהיגותי, מקצוען ללא חת. נלוויתי אליו קרוב לחודש. היינו נכנסים לבתים, מתחקרים, מחפשים. זה היה מין סדר יום שהיה בו חיכוך מתמיד עם האוכלוסייה. היו קטעים מאוד לא נעימים. אתה מביא ילדים קטנים, מתחקר אותם, עושה חיים קשים לכולם."
מהלך מלחמת שלום הגליל שירת דיסקין בביירות ובהמשך, ב,'84- בצידון. כשחזר לחופשות קצרות ביקש להתנתק מהשטח. יחד עם חברים חיפש דרכים להכין ארוחה מעניינת, לשתות יין טוב, לצלות דגים על שפת הים או למצוא מסלול ג'יפים מאתגר. כשרצה באמת להירגע נסע לדובי סלמן, חבר מהצבא, לרכוב על סוסים ולהסתגר בהרים עם עדרי הבקר. אבל הוא הפך איש שירות גם מחוץ לסמטאות. שור: "אני תמיד צוחק עליו. הוא נהיה חשדן. יש לו את העיניים החודרות האלו. הוא מסתכל עליך, קורא שפת גוף. אתה שואל אותו שאלה וישר שומע את הגלגלים. המכונה עובדת נון סטופ. הוא יושב עם בנאדם וישר מתקתק אותו. יודע מיהו, מה האג'נדה שלו, אם הוא מרמה אותו או לא."
דווקא ברגע האמת הפרטי לא הצליח דיסקין לסכל פעילות פלשתינית עוינת. בתחילת שנות השמונים הגיע עם אשתו הראשונה לאתר שבו בנו את ביתם ביישוב בשרון כדי לבדוק את קצב העבודה. היה יום חורף, גשם נוראי, דלת הבניין היתה מטרים מהחניה ודיסקין השאיר את בנו התינוק ברכב לשלוש דקות. לפתע שמע חריקת בלמים וראה שהרכב, עם הבן, נעלם. ד"ר נוימן: "זה היה סיפור נורא בתור הורה. יובל הפעיל את גורמי הביטחון, התנהל מרדף. כנראה שהגנבים זיהו שרודפים אחריהם ופשוט זרקו את הילד בצד. לבסוף הוא נמצא. זה היה רגע של שיער לבן, התקפת לב".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אשף יחסי הציבור"
|
|
|
|
|
|
|
בסוף שנות השמונים מונה דיסקין לרכז נפות ג'נין וטול כרם. באחד הימים, כשבילה בכפר סבא עם אריק שור, התקבלה ידיעה שמחבלים השליכו בקבוק תבערה על משפחת מוזס באלפי מנשה. שור: "זה היה אזור שלו. מיד יצאנו עם האוטו למקום. כשהגענו היתה שם עוד קצת בעירה. ידעו כבר שהאמא והילדים נשרפו. הוא הסתובב שם ופתאום נעצר, ראה סימנים של רביצה. הוא אמר לי, 'פה הם שכבו. אני חושב שהם מחַלְ לָה ואני אתפוס אותם.' אחרי חודש הוא תפס אותם בהבדל אחד. הם לא היו מחללה אלא מקלקיליה."
העבודה המודיעינית של דיסקין באותם ימים שילבה בין מקוריות מבצעית להיותו "ערביסט" שיודע את היריב עד רמת צבע תחתוניו. המבצעים המיוחדים של דיסקין בשיתוף הצבא בימי האינתיפאדה הראשונה התאפיינו מצד אחד במקוריותם ומנגד בעובדה שהביאו בחשבון את הפגיעה בשגרת חייהם של האזרחים הפלשתינים.
בכיר לשעבר בשב"כ: "מול טרור אתה מוכרח כל הזמן להגיע למקורות האינפורמציה, ליזום. זה ההבדל בין 'רכישה' ל'החדרה.' החדרה של סוכן יותר קלה כי אתה עצמך הוא החודר. ברכישה של מקור בתוך הארגון אתה צריך לתפוס מישהו שנמצא בפנים. יובל היה בנושא הזה מתוחכם, יצירתי, ובדרך כלל הצליח."
את ה"רכישה" ביצע דיסקין לא רק על ידי תחכום ויצירתיות אלא באמצעות יחסי אנוש נדירים שפיתח עם החלק הדומם, המתמסר, בצד הפלשתיני. מכריו של דיסקין מספרים שגם בתוך השב"כ סייעו לו יחסיו הטובים.
"דיסקין ידע בסיום פעילות לבוא ולהודות באופן אישי ללוחמים," מסביר רפי טטרקה, לשעבר סגן ראש השב"כ. "הוא לא היה המפקד הישיר שלהם ולא היה מחויב בזה. זו בעיני כריזמה. מנהיגות. האיש מענטש."
פרופ' מושיוב: "יובל הוא אשף יחסי הציבור במובן החיובי של המילה. כשהוא סיים את תפקיד סגן ראש השב"כ עוד לא ידעו שהוא ייבחר בעתיד לראש וערכו לו מעין מסיבת פרידה. קיבלתי הזמנה. באולם ישבו האנשים שמנהלים את המדינה: ראש הממשלה, ראש השב"כ, שר הביטחון, חברים של יובל והורים שכולים. אחרי שעה קלה יצאתי באמצע האירוע המאוד מרשים הזה. בדרך חזרה אני מקבל טלפון. על הקו יובל שאומר לי, 'רמי, אין לך מושג כמה חשוב שהיית פה. תודה.' אני רופא. אם היתה לי עשירית מהיכולת הזאת, כל החיים המקצועיים שלי היו נראים אחרת. זה יובל. הפוך על הפוך. במקום שאני אתנצל שאני צריך לעזוב הוא עוד מרים אלי טלפון, כשראש הממשלה לידו, באמצע האירוע".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חורף ראשון בלי כאבים
|
|
|
|
|
|
|
ב'90- עזב דיסקין את השטח ומונה לראש המחלקה לסיכול טרור באגף הערבי. ההתקדמות המטאורית תפסה תאוצה. תוך זמן קצר הוא הפך לסגן ראש האגף וב,'94- כשהוא רק בן ,38 הפך למפקדו, תפקיד המקביל לדרגת אלוף בצה"ל.
כחלק מתפקידו היה מעורב בהקמת הקשר החשאי עם ראשי מנגנוני הביטחון הפלשתיניים לפני ובמהלך הסכמי אוסלו. התפקיד היה תפור למידותיו. התקיפות המבצעית לצד יחסי האנוש והשרמנטיות הביאו לקרבה הדוקה בינו לבין מנהיגים פלשתינים מבטיחים כמו ג'יבריל רג'וב, תאופיק טיראווי ומוחמד דחלאן. כשחשב שהם פועלים לסיכול הטרור טרף איתם חומוס ובשר בארוחות שחיתות במפקדה של רג'וב בביתוניא. כשהתגלה לו ההפך היה משנה באחת את הטון. הבכירים הפלשתינים הכירו לפני ולפנים את דיסקין, שבשביל אזרחי ישראל היה אז מקסימום י.' "תשאלו את יובל," הטיח פעם רג'וב בעיתונאים ישראלים בעקבות משבר. העיתונאים נמנעו מלהסביר לצופים מיהו אותו בכיר מסתורי.
"הגדולה של דיסקין היתה היכולת לתמרן בין פיתוח יכולות לחימה בטרור לבין שיתוף פעולה אקטיבי עם הפלשתינים," מסביר אדם שליווה אותו באותן השנים. "דיסקין לקח מהמנגנונים את המידע ובדק אותו כמו שאנחנו בשב"כ יודעים. מה שהיה ראוי לאמון היה זוכה ממנו להערכה בדמות פחות לחץ צבאי למשל. מצד שני הוא לא היה פראייר. אם פיגוע היה מתגלגל הוא ידע להפעיל את המערכת נגדם."
"אינשאללה יחזרו הימים שהיו," אומר רג'וב, "יובל תמך בתהליך הפיוס. הוא איש רציני ואני חושב שהוא מוכן לקחת סיכון. יש לו ראייה אסטרטגית. בזמנו היחס היה דבש, היה תיאום, אבל אתה לא יכול להשוות את המצב להיום."
הכל נראה אז חלק מבחינת דיסקין. הוא שיגשג באגף הערבי ואיילון, ראש השב"כ דאז, רחש לו אהדה רבה ותיכנן למנותו למפקד מרחב ירושלים היוקרתי. אלא שאז ניצב לפניו אתגר לא צפוי, אולי הקשה מכולם. לא ברור אם דיסקין נרדם על הגה המכונית או שלרגע איבד את תשומת הלב, אבל ההודעה שקיבל מושיוב, מנהל המרכז לטראומה אורטופדית בהדסה, היתה חדה וברורה: "איש חשוב מאוד מהשב"כ עבר תאונת דרכים קשה. מחר בבוקר ננתח אותו."
פרופ' מושיוב: "למחרת הגעתי מוקדם ושאלתי איפה השושואיסט. קיבלתי צילום רנטגן של פציעה מהמורכבות ביותר בתחום שלי. שבר בתחתית אגן הירכיים באזור מלא כלי דם ועצבים, מקום קריטי לתפקוד של בנאדם. הסתכלתי לראות מיהו האיש וראיתי שמדובר ביובל, המפקד שלי מסיירת שקד. זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר בקריירה שלי ושלו. היה ברור לגמרי שמבחינתי יש פה אתגר מקצועי מהסוג הקשה ביותר של אדם שהוא מאוד קרוב אלי רגשית."
אחרי הניתוח הקשה באה תקופת השיקום המפרכת. "יובל האשים את עצמו בצורה יוצאת דופן," אומר גבעון. "לא היה לו קל." מושיוב: "בחריצות שלו הוא לפעמים הגזים. יום אחד הוא החליט לרוץ על הים, אחרי זה נזקק ללכת תקופה עם מקל. מאז הוא החליף את הפעילות הספורטיבית שלו. המון אופניים למשל, שכיבות סמיכה, כפיפות בטן. שמחתי לשמוע ממנו שהחורף הזה היה הראשון שהוא לא סבל מכאבים. יש אנשים שעם אותן תחושות שיש לו עכשיו היו נכים קשים. הוא קורא לזה: 'הפרעה קלה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טעות החיסול של עוודאללה
|
|
|
|
|
|
|
במאי '97 נכנס דיסקין למרחב ירושלים. הוא ניהל עשרות מבצעים לסיכול טרור, חלקם בשיתוף הרשות הפלשתינית. בעיקר נלחם בחמאס בשכם, ברמאללה ובחברון. כראש המרחב היה מגיע הרבה לשטח, יושב על קפה עם הרכזים, עם החוקרים במתקני החקירות והיה מעורב במידה רבה בפעילות יחידות הקצה המבצעיות. במקביל פתח את השב"כ לצבא. הוא עבד בצמוד לאלופי פיקוד המרכז עוזי דיין ובוגי יעלון.
"הוא היה אחד האנשים שידעו להתרומם מעל הרגלי העבודה של העבר," מסביר ניר למפרט, לשעבר סגן מפקד יחידה 8200 של אמ"ן והיום מנכ"ל ערוץ .10 "עד אז אפיינה את השב"כ סגירות כלפי הצבא. הם ראו בנו כלי שימוש בלבד, לא פרטנר. ארגוני מודיעין אוהבים להסתגר בתוך עצמם. התכונה הזו בתוך הארגון שלו היתה בולטת. יובל בחר בדרך פורצת דרך לתקופתה. האינטרס הלאומי יצא מורווח."
ב10- בספטמבר '98 הניבה העבודה המאומצת פירות. עאדל עוודאללה היה המפקד הבולט ביותר שקם לחמאס בגדה. "המהנדס" של יהודה ושומרון.
חשיפת התארגנות החמאס הגדולה בינואר '98 הביאה אמנם למעצרם של רבים, אבל בכירי המבוקשים, ביניהם האחים עוודאללה ומוחי א-דין שריף, נותרו חופשיים. שריף נהרג בפיצוץ מסתורי באזור התעשייה של רמאללה במרס אותה שנה. חצי שנה אחר כך, במבצע סיכול מבריק של הימ"מ והשב"כ, הגיע גם סופם של האחים. על פי השבועון הצרפתי "לה ז'ורנל דה דימאנש" החל המבצע עוד
ב15- באוגוסט, אז נמלט עימאד, אחיו של עאדל, מהכלא הפלשתיני ביריחו.
מקורות פלשתינים טענו שדיסקין ומנגנוני הביטחון ביימו את הבריחה והשתילו על גופו של עימאד, בלי ידיעתו, משדר שאפשר לעקוב אחריו. האותות מהמשדר נקלטו במזל"ט של צה"ל, שכיוון את כוחות הימ"מ לחירבת א-טייבה, קילומטרים ספורים ממערב לחברון. האחים חוסלו. במקום נמצא אוצר בדמות ארכיון שהביא לשורת פענוחי פיגועים ולסיכול רבים אחרים.
הפעולה נחשבת לגולת הכותרת של דיסקין בתקופתו במרחב ירושלים. אלא שבהצלחה היה גם מזל רב. דיסקין והשב"כ אמנם תיכננו את המבצע באופן מזהיר, אבל כוחות הימ"מ אמורים היו לעצור את האחים כדי להביאם לחקירה ולא לחסלם. שק הארכיון שנמצא במקרה הציל את המבצע ומנע נזק מודיעיני אדיר שיכול היה להיגרם.
תקופתו של דיסקין במרחב נחשבת להצלחה. בעקבותיה מונה ביוני 2000 לסגנו של ראש השב"כ החדש, אבי דיכטר. שלושה חודשים אחר כך, בראש השנה, הוזמן דיסקין לבראנץ' בדשא של מושיוב. כשכבר עמדו לסעוד צילצל הטלפון. דיסקין ענה בערבית. "מי זה,"? שאל מושיוב. "זה רג'וב," ענה דיסקין, "יש קצת בעיות ברמאללה." כמה דקות אחר כך צילצל שוב הטלפון. "מי זה עכשיו,"? שאל הפרופסור. "יש משהו שהוא כמו הצופים של הפתח,"' ענה דיסקין, "התנזים. יש אחד, מרואן ברגותי, המנהל שלהם. אני רוצה לסדר דרכו כמה דברים." מספר דקות אחר כך עזב דיסקין עם משפחתו לתל אביב. אינתיפאדת אל-אקצה התחילה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיחה על אפלטון ואריסטו
|
|
|
|
|
|
|
האלימות המתפרצת בשטחים הכניסה את השב"כ לסחרור. מיד אחרי תחילת המהומות חיבר דיסקין מסמך מדובר, כמעט מהפכני, שבניגוד להשקפה שהובילו אמ"ן והאלוף עמוס גלעד, קבע כי העימות שפרץ הוא מהלך שהונע על ידי פעילי השטח ולא מזימה של ערפאת. לא פעם אמר דיסקין בדיונים שיש לבחון את מדיניות הפעלת הכוח של צה"ל. שאולי הכוח המופרז מדרבן לא רק את החלשת הרשות אלא גם את התפוררות החברה הפלשתינית.
יחד עם עמיתיו בצה"ל שיכלל דיסקין את הסיכול המשולב ויצר תורה מבצעית לסיכול פיגועי תופת. הוא קרא לה "סיכול ממוקד." דיסקין היה ברוב המקרים "המפליל," זה שנותן את האור הירוק אחרי שאישר בהצלבת אמצעים, אנושיים ואלקטרוניים, את זהות יעד הסיכול. כאחראי החיסולים קבע דיסקין גם את כללי המוסר, המותר והאסור. למשל האם מי שמכין את החגורה ומלביש אותה על המתאבד הוא תשתית מתקתקת ולפיכך בן מוות.
דיסקין הקפיד להשתדל להימנע מפגיעה בחפים מפשע. הוא התנגד למשל להפעלת מטוסי קרב בהתנקשות בסלאח שחאדה שהסתיימה בהרג 13 אזרחים. כל תוצאה היתה מתוחקרת על ידיו ללא רחמים.כדי לשכלל את הביצועים הוביל דיסקין מהלך חירום של בניית הכוח הטכנו-מבצעי ודאג להזרים למטה השב"כ אנשים עם ידע טכנולוגי מהטובים במשק. התוצאות היו ריסוק תכוף של מכוניות מבוקשים בעזה ובגדה.
כשסיים את תפקידו, בספטמבר ,2003 יצא דיסקין ללימודי תואר שני במדעי המדינה ומנהל ציבורי באוניברסיטת חיפה. לא מזמן סיים כמצטיין דקאן. "הוא היה תלמיד שקדן, מסור ורציני מאוד, עם הרבה מרץ, כושר אינטלקטואלי ויכולת לא רגילה לקרוא הרבה חומר, לעכל ולנתח אותו," מפרגן פרופ' גבי בן-דור, ראש בית הספר למדעי המדינה. "לבקשתו אירגנו לו ארוחות צהריים עם נשיא האוניברסיטה אהרון בןזאב, פרופסור לפילוסופיה. הם דיברו על אפלטון ואריסטו. הוא הגיע עם השכלה מאוד רחבה בתחום. בסוף הוא קיבל ציונים הרבה יותר גבוהים מהדרוש לכניסה ללימודי דוקטורט."
במקביל ללימודים שימש דיסקין כיועץ מיוחד ללוחמה בטרור לראש המוסד מאיר דגן. דיסקין היה למעשה צלע במשולש יועצים חיצוניים שאימץ דגן, ששתי הצלעות הנוספות שלו היו עמירם לוין ופנחס בוכריס. הוא גם כתב עבודה נרחבת שבמרכז מסקנותיה תורת סיכול הטרור המשולב בין השב"כ למוסד, אבל ההמלצות ברובן לא יושמו בגלל התנגדות במוסד, בעיקר מצד ראשי אגפים, לשיתוף פעולה שכזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"דמעות שמחה וגאווה"
|
|
|
|
|
|
|
לקראת קו הסיום במרוץ לראשות השב"כ דחף דיסקין את הגוף קדימה כשבאמתחתו שני יתרונות. הראשון, המשכה הטבעי של תאוצת הקידום המדהימה שלו והצטיינותו בכל תפקיד שמילא. "בגלל קצב הקידום המטורף שאלנו את עצמנו לא מעט האם הוא באמת כל כך טוב כמו שאומרים עליו," אומר בכיר בשירות. "לא היה קידום כזה מהיר."
השני, פרט שנלחש במשרדי השב"כ ובמסדרונות לשכת ראש הממשלה, היה היכרותו עם עמרי שרון. כשהתפרקה סיירת שקד עברו לא מעט מלוחמיה וקציניה, חלקם חברים קרובים מאוד של דיסקין, ליחידה המיוחדת שלדג כאנשי מילואים. ביחידה שירת עמרי שרון. הקשר נוצר. "ההיכרות בינינו לא כזאת עמוקה," אמר שרון הבן השבוע. "אנחנו מכירים דרך חברים משותפים." "אני לא מתייעץ עם בני מי יהיה רמטכ"ל או ראש שב"כ," אמר שרון האב בוועדת בך כשביקש לאשר את המינוי.
נוימן טוען שחברו הגיע לראשות השב"כ למרות היעדר תכונות פוליטיות, בטח שלא בזכותן. נוימן: "מטבע הדברים יש אל יובל המון פניות לכל מיני עיגולי פינות וקיצורי דרכים. הפונים לא יודעים שאם אתה רוצה להרגיז את יובל תבקש ממנו לעשות הנחה קטנה. אם תבקש ממנו שעל סמך ההיכרות האישית יעזור לך לעגל חצי דבר, תקבל בראש באמ-אמא שלך עד כדי כך שהקשר יכול להתפוגג. פעם אחת הייתי איתו במסעדה ובעל המקום מחק חצי מסכום החשבון. יובל השאיר טיפ בגובה כפול מההנחה כדי שאף אחד לא יוכל להגיד כלום."
באחד מימי חמישי בתחילת פברואר, בשמונה בבוקר, סיים פרופ' מושיוב להרצות בישיבה השבועית של האורתופדים בהדסה כשהטלפון צילצל. דיסקין היה על הקו. "רמי, בטח שמעת שקיבלתי את התפקיד," בישר הראש החדש, "אני רוצה שתמסור לכולם תודה. בזכותכם אני על הרגליים." באותו בוקר הגיע אריק שור לאימון בוקר בהולמס פלייס ברעננה. כשרץ על המסוע ראה על המסכים הענקיים את הפרצוף של החבר מהסיירת ומתחתיו הכיתוב: "ראש השב"כ הנבחר."
שור: "אני לא אשכח את זה. באמצע הריצה התחילו לרדת לי דמעות שמחה וגאווה." ביום העצמאות האחרון, אחרי שכבר נבחר, הגיע דיסקין עם מאבטחים לכנס איחוד של סיירת שקד בבית הסמג"ד בצלאל טרייבר. האישה בכניסה שביצעה את רישום הכספים לאירוע לא זיהתה אותו. "משלם בשביל אחד, אבל באים איתו עוד כמה," ציינה לעצמה ברשימות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נאמן לקו של דיכטר
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו, ימי טרום ההתנתקות, עומד דיסקין בפני המבחן הגדול שלו. הוא, שכל חייו עסק בטרור הערבי, אמור תוך אפס זמן להביא מודיעין איכותי מהמגזר היהודי שאליו התוודע רק בשנים שבהן היה סגנו של דיכטר. אולי כדי להראות שאפשר גם אחרת, בחר דיסקין להזמין לטקס מינויו בלשכת ראש הממשלה את המ"פ שלו מתקופת הצבא, אל"מ במיל' אבי רונסקי, שמאז חזר בתשובה ומשמש היום כרב הישיבה הגבוהה ודובר היישוב איתמר, אחת ההתנחלויות הקיצוניות ביותר בשומרון. "דיסקין הוא אדם שיכול לקרב בין הצדדים," חושב רונסקי. "הוא איש של חיבורים."
"יובל אף פעם לא שוכח מיהו המתנחל," מסביר נוימן, "אדם שמי שדחף אותו לשם בקריצה או לא זו מדינת ישראל. עם האין ברירה שבהתנתקות, והוא שלם עם זה שאין ברירה, הוא בפירוש רגיש וער לכאב שנגרם לאותם מפונים שנקלעו לסיטואציה כזאת. מצד שני הוא לא יעגל להם פינות."
ביחס לפלשתינים ההערכה היא שלפחות בשלב הראשון יישאר דיסקין נאמן לקו של דיכטר. שניהם, בתארם את דרך קבלת ההחלטות בצמרת הרשות, נוטים להדגיש עד כמה עולם המושגים שם שונה וכמה מוטעה לבחון אותו בעיניים מערביות. למרות זאת, יש הרואים הבדלים ניכרים בין הגישות של הראש החדש וקודמו. "יובל אחר, הוא רואה אסטרטגית," בטוח אחד מהם. "הוא יכול להוביל מהלכים אחרים מאשר דיכטר. הראייה שלו יותר פרגמטית. הוא בקשר מצוין עם הצד השני, באווירה טובה, והם סומכים עליו מאוד. דיכטר לעומתו היה מאוד נוקשה איתם."
שלא כמו בתפקידיו הקודמים ייאלץ דיסקין לתת דין וחשבון לגורמים חיצוניים, ולא רק בתוך השב"כ.
"בזה אולי תהיה לו בעיה," אומר גורם בטחוני שעבד עימו בסוף שנות התשעים. "דיסקין לא איש של חיינדלך אלא של שחור או לבן. לדיכטר יש פנים מחייכות. ליובל לא. יובל לא פוליטיקאי. בוגי למשל נחשב לנכס עד הרמטכ"לות. כשזה הגיע לפוליטיקה, החיכוכים עם הדרג הפוליטי הקשו עליו לאורך הרבה מאוד זמן."
ד"ר נוימן, החבר מהתיכון, משוכנע שמדינת ישראל יכולה לישון בשקט. לפחות כמו שהוא הרשה לעצמו כשהיה עם דיסקין בלונדון. "היינו ארבעתנו, אני ואשתי ויובל ואשתו," מסיים נוימן, "הסתובבנו כל היום ובערב החלטנו לשלם מס לתרבות ובחרנו איזה קונצרט בכנסייה. יובל היחיד שאמר, 'עזבו, בואו לישון.' אמרנו, 'בשום פנים ואופן, אנחנו בלונדון, רוצים לשמוע קונצרט.' מאחר שהגענו אחרונים, השורה היחידה שנותרה פנויה היתה הראשונה. התיישבנו. כשהתחיל הקונצרט שלושתנו בלי היסוס התחלנו לנקר בנמרצות. יובל היה היחיד שהחזיק את עצמו ער כדי שלא ניפול על הנגנים. חוש אחריות של ראש שב"כ".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
