 |
/images/archive/gallery/291/928.jpg חממות בגוש-קטיף.
צילום: אופיר דוד  |
|
|
|
|
| אליהו אוזן מנצרים לא מאמין שההתנתקות תצא
לפועל וממשיך להכין את יבול עגבניות השרי לשנה
הבאה. "לכל היותר אני אפסיד כסף, אבל לא ארעב" |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
יותם ירקוני
12/6/2005 13:52 |
|
|
|
|
|
|
|
אליהו אוזן היה קצת מדוכדך כשפגשתי אותו לראשונה. על שולחן העץ בלשכתו הקרוואנית של מזכיר היישוב נצרים נחה הודעה מודפסת: אגרסקו בישרה למגדלי עגבניות השרי שתמורת קילו לייצוא יקבלו מעתה רק שלושה וחצי עד ארבעה שקלים, כשעלות הייצור היא ארבעה שקלים. "העונה בדרך כלל נגמרת בין אפריל ליוני," הסביר לי אוזן, "ואנחנו קיווינו שהעונה הזו תמשוך עד סוף יוני, כי לספרדים בחורף היתה מכת קור גדולה. אבל בגלל גל החום האחרון באירופה הקדימו היבולים שלהם ולכן ירדו המחירים שלנו. ייבשתי מים כבר לשבעה דונם שרי, נחכה עוד שבועיים ואם לא ישתנה נייבש הכל."
ערוץ ההתנתקות - סיקור מיוחד
שבוע אחר כך, ביום שלישי האחרון, נפגשנו שוב. אוזן ייבש כבר 14 דונם חממות מתוך 32 שיש לו בנצרים. חוץ מעגבניות הוא מגדל גם פלפל אורגני, אתרוגים ומנגו ")אבל הוא לא רווחי.(" את החקלאות ינק מבית. "אבי, שהיה מסגר מכונות חקלאיות, היה לוקח אותי לחלון כשירד גשם ואומר: הרבה אנשים מאושרים עכשיו."'
את השירות הצבאי שלו עשה אוזן, בן ,43 יליד נתיבות, בתותחנים. אחר כך הגיע לישיבת מרכז הרב בירושלים, ה-ישיבה של הציונות הדתית, שם עוצבה אישיותו. במרכז הרב חג
השבועות התאפיין כחג מתן תורה הרבה יותר מאשר יום הביכורים, וכך נוהג אוזן עד היום, למרות היותו איש אדמה.
"בשבועות יש קצת ירקות בבית כנסת, אבל אין דגש על ממד החקלאות. אני לומד כל החג. הוצאת הפירות מהאדמה זה הדבר הכי חומרי שיש, וקבלת התורה זה הכי רוחני. הציונות החילונית לקחה את זה, והציונות הדתית את זה. אני מאמין שבסוף, החג יהיה שילוב של הרוח והחומר, אבל בתור חניך האסכולה הישיבתית אני לא מרגיש שיש לי כתפיים לקבוע איך צריך להיראות החג. בבוא הזמן, הצורך ייוולד, וגדולים ממני יחליטו."
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ההיגיון: נפסיד? אז נפסיד
|
|
|
 |
|
|
|
מישיבת מרכז הרב הגיע אוזן לעצמונה שבגוש קטיף, פחות משנתיים אחרי ששר הביטחון אריק שרון פינה את סיני. במשתלת צמחי הבית של עצמונה החל את דרכו החקלאית, וכעבור שבע שנים, על רקע תוכניתו של שר השיכון אריק שרון, עבר לנצרים. "כשהגעתי לפה לפני 13 שנה, לפני אוסלו, ישבו שני חיילים בשער, כל אחד 12 שעות. זהו, זה הכל. בלי ליוויים ובלי סגירות ציר. בתפישה הבסיסית שלי אני לא מתגעגע לעבר, אבל אלו היו ימים שאני זוכר לטובה, היה כיף אמיתי. אז יכולת ללכת מתי שאתה רוצה עם אשתך לחוף הים, אבל ככל שדיבורי השלום הלכו וגברו, כך המלחמה הלכה וגברה."
ולפי אותו היגיון, ככל שדיבורי העקירה הולכים ונעשים רמים יותר, ברור לאוזן שבעוד חודש הוא מתחיל עונה לקראת שתילה חדשה. "בשבוע הבא נסגור את המים, נחכה שבועשבועיים שיתייבש, נעקור, ואז נתחיל לעבוד על הפתיחת עונה: לטחח את האדמה, להחליף את הניילונים של החממות 25,000) שקל,( ולדשן בקומפוסט, שזה חלופה אורגנית לדישון הכימי שמורכבת מצואת תרנגולים ופרות ומשתן עגלים 30,000) שקל.( ב15- ביולי אני מזמין שתילים 80,000) שקל) ומתחייב כספית לשתול אותם ב15- באוגוסט. חשבונות מים ועוד שכר לעובדים, רק עד השתילה זה 80-70 אלף שקל. סך הכל השקעה ראשונית של 200,000 שקל, ועד נובמבר, שאז יוצאים הפירות הראשונים, זו השקעה של 750,000 שקל."
ובתור מזכיר היישוב אתה ממליץ גם לאחרים לנהוג כמוך? שאלתי. "אני לא מנהל לאף אחד את החיים, אבל להערכתי כולם יעשו זאת." לשתול ב15- באוגוסט, בדיוק ביום שבו מתחילה ההתנתקות, זו התרסה, או לחלופין הימור על המון כסף, אמרתי לו. "המילה התרסה היא לא בלקסיקון שלי," השיב אוזן, "אני מאמין שאני נמצא פה מסיבה כלשהי ואני צריך לפעול בהתאם. אי אפשר להיות חצי אידאולוג. זה מתחיל בזה שאתה לא הולך למינהלת ומסתיים בשתילה. אני מהווה בין חמישה לעשרה אחוזים מייצוא השרי האורגני לחו"ל. אם לא אשתול, כל המוניטין שלי יירד לטמיון.
"לא יכול להיות שמתוך האמונה שלי שזה לא יקרה אני לא מדבר עם הילדים בכלל על ההתנתקות, ובאיזשהו מקום מהמר על עתיד הילדים ועל בריאותם הנפשית, ועל כסף אני לא מהמר. כסף, כולה כסף. לא מאמין שארעב ללחם. נפסיד? אז נפסיד. צריך להבין, לחקלאי יש מין רומן עם האדמה שלו. זה כמו עם אישה. כשאתה אומר לי היום לא לשתול, זה להפסיק את הרומן. משהו בנשמה שלי נטוע שמה.
"אתה תראה חקלאי שהלך לו היבול בגלל נזקי טבע וקיבל יותר פיצויים מאשר היה מרוויח אם היה מוכר, והוא אבל וחפוי ראש. אבל חקלאי שהוציא לחם מאדמתו - אין שמחה גדולה מזה. לדעתי חקלאים שנכשלים מתאבדים יותר מאשר בעלי מקצוע אחרים שנכשלים. הם מרגישים כאילו האדמה מאסה בהם, כאילו האישה שלהם מאסה בהם וזו הרגשה קשה. ואם היית עם האדמה הרבה שנים, תחושת הנבגדות היא קשה יותר. הרבה חקלאים שמדברים על אפשרות של התנתקות, אומרים שלא יחזרו לעסוק יותר בחקלאות. למה? כי תחושת הנבגדות היא חזקה. אמר לי חקלאי מהגוש: 'אני עובד אדמה מגיל ,14 אם יוציאו אותי מפה - לעולם לא אהיה חקלאי יותר."'
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חג השבועות אחר כך
|
|
|
|
|
|
|
אוזן טוען שלא יהיה פינוי, לא רק מכוח האמונה אלא בעיקר בגלל הפרקטיקה. "אין שום אפשרות לעשות את זה טכנית, בטח לא באוגוסט. אם המדינה היתה באמת מתכננת התנתקות היא היתה מכינה אלטרנטיבה של יישובים. אני לא מאמין שהמדינה יכולה לעקור אדם מביתו ולזרוק אותו לרחוב." אבל המדינה תממן 11 חודשי שכר דירה ותמצא דירות פנויות באשקלון, ניסיתי. "דירות שכורות באשקלון, כשאחד פה ואחד שם, בלי פתרונות קהילתיים, חינוכיים, תעסוקתים וסוציאליים זה כמו לזרוק לרחוב. אם הייתי יודע שהמדינה מתארגנת לזה כמו שצריך, הייתי אומר המדינה לפחות מוכנה. אבל היא לא."
בשלב הזה נקטעה שיחתנו כיוון שאחד מעובדיו של אוזן הודיע לו שיש התרעה לקסאמים ושאל מה לעשות. "תוציאו את התאילנדים מהחממות," הורה אוזן. העובד עיקם את פרצופו, זה משבש לו את התוכניות. אוזן התעקש. "כמה זמן זה ייקח,"? הוא שאל, והעובד השיב: "אני יודע? יש איזה מוחמד קטן שקובע לנו את החיים."
מוחמד החליט להניח אותו יום לחממות בנצרים, אבל שעה אחר כך, דרומה משם, נהרגו בחממה בגני-טל שלושה פועלים. אחד סיני ושניים פלשתינים. בטלוויזיה אמרו שבצה"ל מודים כי אם ההרוגים היו יהודים התגובה היתה קשה הרבה יותר. ברחובות הגוש דיברו על עוד נס לרשימת הנסים הארוכה שפקדה את יהודי עזה בחמש השנים האחרונות וקיוו לעוד אחד: ששבועות לא יהיה החג האחרון שלהם בחבל.
או כפי שניסח זאת היטב ערן שטרנברג, דוברה השנון של מועצת חוף עזה, ביום שבו ראש הממשלה אריק שרון דחה את ההתנתקות מיולי לאוגוסט: "אריק דחה את הגירוש בשלושה שבועות: לא שבועות זה, לא שבועות הבא, חג שבועות אחר כך."
כך או כך, חג שמח.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
