כאן ביתי: גן-אור
ביישוב הדתי בגוש-קטיף מתפללים לנס שימנע את הפינוי, אך כבר התחילו לחשוב על היום שאחרי. הם הביעו רצון לעבור ביחד לניצנים ואף נפגשו עם רה"מ
הוקם: 1983
מיקום: מרכז גוש-קטיף
מספר תושבים: 60 משפחות
מאפיין את היישוב: יישוב דתי שנחשב למתון, חלק גדול מהתושבים חתמו על תוכנית ניצנים למעבר כגוש אחד במידה ויהיה פינוי.
נרצחים באינתיפאדה: אורי מגידיש ז"ל ב-1993.
"מסתכלים קדימה ומתפללים לנס" - זה המשפט שמשותף למרבית המשפחות שגרות ביישוב גן-אור במרכז גוש-קטיף, קילומטרים ספורים מנוה-דקלים. מרבית המשפחות שיישוב הקטן כבר התחילו לחשוב על היום שאחרי, אבל כולם ממשיכים להתפלל להאמין שלא תהיה התנתקות.
לפני כמה חודשים הקימו בגוש-קטיף את פורום יו"ר המזכירויות שקבע באופן נחרץ שהתושבים לא יפגשו עם הדרג המדיני. עמדתו של הפורום לא התקבלה אצל כל נציגי היישובים, וכמה ימים לאחר ההחלטה קמו נציגי היישוב גן-אור, בשיתוף היישובים בדולח וגדיד, והחליטו על דרך התנהלות שונה מזו של הפורום.
הם הקימו את הפורום החקלאי שאף נפגש עם
יו"ר מזכירות גן-אור, אהרון חזות, שמשמש כאחד מראשי הפורום החקלאים הסביר את הפנייה: "ראינו שרוב התושבים מעוניינים ללכת לניצנים במקרה ואכן נגורש. לא הבטחנו שלא נאבק, וגם לא כתבנו שאנחנו מוכנים לעזוב. הכל זה 'במקרה ש...'. אנחנו אוהבים את המקום וחיים פה קרוב ל-30 שנה ורוצים להישאר פה, אבל אנחנו לא מוכנים להישאר חסרי כל".
עם זאת, ישנה קבוצה של תושבים שדבקה בדעה שאין לנהל משא ומתן על פינוי היישוב.
מושב גן-אור הוא מושב עובדים דתי וחבר ב"אגוד המושבים של הפועל המזרחי". המושב הוקם על-ידי בוגרי ישיבות הסדר ובני-עקיבא שהעמידו בראש מעייניהם יצירת חברה המושתת על ערכי תורה ועבודה. כיום מתגוררות ביישוב 60 משפחות המתפרנסות ברובן מחקלאות חממות (גידולי עלים וירקות) ומקצתן מיזמות פרטית שונה ומקצועות חופשיים.
ילדי גן-אור מתחנכים במעונות ובגנים שביישוב, ומאוחר יותר במוסדות החינוך בנוה-דקלים, אליהם הם נוסעים מדי יום בהסעות מאורגנות. ביישוב מתקיימות פעילויות תרבות וחינוך מגוונות, שיעורי תורה ותלמוד תורה לילדים כחינוך משלים.
בשנת 2000 הוקם בישוב מדרשת "טהר" לבנות, המדרשה משלבת לימודי קודש הניתנים על-ידי רבנים מרחבי החבל עם לימודים אקדמאים בשלוחת אוניברסיטת בר-אילן באשקלון והאוניברסיטה העברית.
היישוב ספג מכה קשה 10 שנים לאחר הקמתו כשנהרג אחד התושבים, אורי מגידיש, בחג פורים, ב-8 במרס 1993. מגידיש ז"ל, בן 39, נהרג על-ידי שניים מפועליו הפלשתינים בדקירות סכין כשהגיע לעבוד בחממות. פועלים אחרים הזעיקו את אנשי המושב. אורי הותיר אישה וארבעה ילדים.
בסיום ההלוויה חסמו באופן ספונטני כמה תושבים את הכביש שליד מחסום ארז לרבבות פלשתינים שחזרו הביתה מהעבודה בישראל. עד מהרה פרץ שם עימות דמים בין הנצים, שנגמר במותו של אחד הפלשתינים במחסום.
על הפינוי אמרה אחת התושבות כי "לצערי אני כבר חושבת על היום שאחרי, כרגע מלבד נס שיקרה פה, אני לא רואה תקווה. התוכנית של הבולדוזר מתקדמת לצערי בניגוד לכל הציפיות. כרגע התכנון הוא לעבור לניצנים במידה ואכן יהיה פינוי. למרות המצב נמשיך להיאבק עד הרגע האחרון. הילדים שלי לא מצליחים להבין ושואלים כל הזמן 'אמא, אבל למה?', ואין לי תשובה בשבילם, והאמת שאין לי תשובה גם בשבילי, למה אני צריכה לעזוב את הבית שלי. אבל צריך להרים ראש בגאווה ולהתמודד עם המציאות, אני מקווה שיהרסו פה את הכל עד היסוד, ולא ישאירו אבן על אבן. בחלומות הכי שחורים שלי אני רואה פלשתינים רוקדים לי בתוך החדר שינה והסלון אחרי שנגורש מכאן".
התושבת הוסיפה פנייה לשרון: "אני מבקשת ממך ראש הממשלה, הרוס את הבתים! אל תמשיך לפגוע במשפחות שגם ככה חרב עליהם עולמם, הרצחת וגם ירשת?".
"כאן ביתי" הוא מדור, שבמסגרתו נציג בכל יום שלישי את סיפורו של אחד היישובים המיועדים לפינוי במסגרת ההתנתקות ואת רגשותיהם של התושבים לקראת הפינוי הצפוי.
נא להמתין לטעינת התגובות
