כל מיני דברים שממש שווה לדעת
(שומשום מתובל חלום, מאמן מופלא שעוזר לייצר הרבה כסף וחצאית יפהפייה)
למתכון הטוב טוב הזה שתכף מגיע אי אפשר לקרוא "חטיף", למרות שאנחנו אוכלים אותו על תקן כזה, ותכף גם אסביר איך. הוא יותר תבלין משגע מחטיף, ואנחנו אוכלים אותו ככה: כפית מלאה ממנו בתוך הפה בכל פעם, ומה זה כיף לנו, אושר שמיימי!
פיתחתי אותו יום אחד אצלי במטבח, כששמתי לב שהג'יניאס, אולסו נואון אז "סקומפייטה", דג באדיקות עם כרית האצבע המורה, שהוצמדה בלחיצה לקרקעית קופסת העוגיות המלוחות, רק את השומשום הקלוי שנפל מהן.
אה, ככה? אמרתי לו, למה, חיים שלי, אתה לא מדבר? מיד אני מסדרת לך את הכיף הזה נטו! ניסיתי וניסיתי וניסיתי עד שהגעתי לתוצאה מושלמת. לא רק שומשום קלוי אלא גם מתובל, בלא יותר מדי ולא פחות מדי משום דבר.
לקחתי שקית שומשום וקליתי אותו תוך כדי בחישה בלתי פוסקת על מחבת טפלון יבשה, בלי כלום. קליתי רק עד צבע בז' עמוק או ג'ינג'י בהיר, לא יותר.
ולמה? כי צבע כהה מזה הופך את השומשום מר.
אחר כך כיביתי את האש, וכדי שהעסק גם יהיה בריא, הוספתי לשומשום כף אחת שמן זית משובח, אבל רק כשהוא הצטנן, כי עדיף לא לטגן שמנים משובחים אם רוצים לשמור להם את כל הערך התזונתי. לא שזה אסור, זו שטות שאומרים שאסור לטגן שמן זית, בטח שמותר, אלא שעדיף שלא. כל שמן עדיף לא לטגן כדי שהוא לא יתחמצן ויביא עלינו רדיקלים חופשיים או חרבשישים אחרים מהסוג הזה.
עכשיו, חוץ מתכונות בריאותיות טרומיות, הרווחתי גם את זה שהשמן הדביק מצוין את התבלינים שהוספתי על השומשום, כי אם כבר שיפור מקצה אז עד הסוף. התוצאה הסופית שהתקבלה היתה מוצר חלומי. "זורם", לח משהו, חס ושלום לא שוחה בשמן רב, למרות שהוא היה שומני בטעם ובמגע.
כל הסוד של העסק הוא ברגישות של הקלייה.
1. קולים על מחבת טפלון, כמוסבר, 200 גרם שומשום (1,186 קלוריות). מכבים אש.
2. רק כשהשומשום פושר, מוסיפים לו 1 כף שמן זית משובח (מאה קלוריות) ומערבבים היטב.
3. מערבבים פנימה 1/4 כפית מחוקה (לא יותר!) מלח (גם פה, כפית מסט הכפיות הבינלאומי).
4. מוסיפים 2 כפיות מחוקות זעתר (זה המתובל בשומשום, סומק, מלח, ומלח לימון שמוכרים בכל מרכול).
כשהשומשום המתובל הזה ממש, אבל ממש פושר, שופכים אותו בעזרת כפית לפתח הרחב של בקבוקון חצי ליטר (ריק מתוכן ומיובש!) תה קר (או כל בקבוק דומה אחר ובלבד שיהיה לו פתח רחב). מבריגים עם מכסה ושומרים על השיש.
אוי, איזה טעים זה לקחת לפה ישר מהבקבוק הזה, כפית סחורה בכל פעם! לועסים את זה המון זמן, עד שכל גרעין מתרסק בפה באלף טעמי גן עדן, וזה בא במקום פיצוחים.
רבע בקבוק זה כ-300 קלוריות, וזה מקיים את הנפש (שנמצאת בחו"ל, בדרכים, בטיסות, ואין לה זמן לאכול) הרבה זמן. דלק דראגון, בומבה אקסטרא פיין. ושזה טעים מטורף כבר אמרתי?
אה, כן...
גר בינינו על הפלנטה הזו בחור חמד בשם דני וידיסלבסקי, שהוא פשוט עילוי בשטח ה"קואוצ'ינג" (אימון אישי) ליצירת כסף.
עסק שדני מסכים לקחת אותו ואת בעליו לידיים מתחיל לפרוח ולשגשג ולתפוח ולהרוויח כמו משוגע. הידע המדהים שהוא מעביר לכל "פציינט" שלו תפור עליו בחליפה אישית, בתמהיל נושאים מיוחד שדני מרכיב לו, וזה טעים טעים,כי לבחור הזה יש מגע של זהב. הוא קרן שפע כלכלית ואני לא מגזימה במילימטר.
"חרוז כזה" למשל, היה עסק של סטודנטית בטכניון, עם 470 אלף שקל חובות וחנות אחת שהיא כבר חשבה לסגור. דני לקח את העניינים לידיו, ומאז החובות הוחזרו, הרשת - ברוך השם ישתבח שמו, בקרוב אצלכם - מונה כבר 22 חנויות עם הכנסות של מיליוני דולרים ותוכניות להתרחב לאמריקה. והשנה העסק הזה קיבל את תואר "יזם השנה". וזו רק דוגמית ממה שמחולל מגע ידו המבורך.
כמות שעות האימון הנדרשות היא משהו בין 30 למעל מאה, והיא פקטור של עומק הבעיה, היקף העסק, ולאן רוצים להגיע איתו. אבל כמובן שאפשר לטפל רק בבעיה מציקה אחת.
זה עולה 350 דולר לשעת אימון פלוס חמישה אחוזים מהדלתא למשך חצי שנה מרגע הגונג של ההתקשרות: זאת אומרת שכל שקל מעל הרווח הקיים שהוא מצליח להגדיל לעסק, אז רק מזה חמישה אחוזים למשך חצי שנה. התשלום הבסיסי הוא כולו מראש, כי זה פרמטר חשוב לכמה הבנאדם נחוש להצליח, אבל זה מתבצע בתשלומי קרדיט. זו הוצאה מוכרת לצורכי מס, ומניסיון של רבים וטובים, זה נשמע הרבה כסף "לפני הדלת" וסכום בטל בשישים אחרי תקופת רווחים מופלאה. הסידור הקבוע איתו זה שאחרי הטעימה הראשונה הם רוצים אותו צמוד אליהם, בכל מחיר, לכל החיים...
ואת הדובדבן הכי גדול שכחתי: כל מי שמאמין במנטרה ש"אי אפשר לעשות כסף ביושר במדינה הזו", מוזמן לשנות את הדעה הזו שלו, ובגדול. כי הדבר הראשון שדני מלמד בפרק "איך לעשות הרבה כסף" זה "אתיקה".
מה זה "אתיקה"?
זו תורה שלמה המסבירה את הרציונל שמאחורי הציווי הזה: לא לעשות עבירות מכל סוג ומין. תרצו, זו מילה אחרת, מקיפה יותר, לאינטגריטי או יושרה. הוא יודע לנמק בצורה מאירת עיניים איך עבירות מפחיתות הכנסות ואיך שמירת ה"אתיקה" מגבירה אותן.
מי שמתחיל לעבוד עם דני מתחייב לא להעביר על חשבון העסק אפילו לא קבלות של נסיעה במונית אם הנסיעה לא נעשתה בגינו.
אז לרמות את מס ההכנסה? הצחקתמ'תיהו. מצד שני, מרוויחים איתו יפה מאוד, אז מסתבר שאפשר גם ביושר. הוא מכיר כל טריק מיסוי שבספר, אבל רק במסגרת החוק.
בעולם מושלם שלטונות המס היו מפרגנים את שירותיו על חשבונם לכל דורש. הרווחים של העסקים היו גדלים עשרות מונים, התשלומים מהמסים היו עולים והמחיר של הליווי הכי יקר היה יוצא להם יותר זול מהעלמת המס הקולקטיבית פה.
אך מכיוון ש"מחלקת-פנטזיות-זה-קומה-בי"ת", כמו שאומרים, הרבה יותר מעשי זה פשוט לתת את הטלפון שלו: 052-8202424.
ולהשומע ינעם.
אחותי כלה, מצאתי "סט" של חולצה וחצאית מצטיינים במיוחד: החולצה מבד סטרץ' דק-דקיק, צמודה לגוף רק במותניים, מחשוף גומי נמתח עם כתפיים חשופות, פתח "וי" קטן תחום בצמה דקה בין השדיים, שרוולים עד המרפק אסופים בגומי והיא באה בכל הצבעים.
לחצאית לעומת זאת, יש "גסקה" חלקה באזור הבטן, אבל באזור הירכיים - אלוהים! איזו התפרצות מלהיבה של וולנים ושפעת בד בגזרה שמחמיאה לאללה עם כל צעד.
את החצאית הזו שיש לה נפילת בד ותנועה נהדרות ניתן להשיג בצבעי אדמה: חום, בז', שחור , וירוק זית מעורב בצבעי שלכת, והיא דבר מדהים. קוראים לסט הזה (שניתן לקנות אותו גם בנפרד) "ג'יפסי", והיציאה המשובחת הזו היא של סיגל אפוד (רח' בוגרשוב 58, תל אביב, טל': 03-6294734 או
03-5100013, שלוחה 21).
כדאי לברר איפה בקרבת מקום מגוריכם ניתן להשיג את זה.
odetta@maariv.co.il
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, מתכונים וכל מה שתרצו בפקס לאודטה: 03-5632065 (אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם).
נא להמתין לטעינת התגובות
