הזירה הלשונית: התינשאי לי, מיידל'ה?
מה מקורם של שירי הילדות "יש לנו תיש" ו"ברל'ה ברל'ה"? איך מחכים בשם עצם והאם יש מילה אחת לתפילת הדרך? שאלות ותשובות, חלק א'
על פי עדותו של חנן פורת, מי שטבע את המושג הם אנשי הקבוצה שהתיישבה בחברון בפסח 68' בהנהגת משה לוינגר, תחילה במלון פארק ואחר כך בכמה בניינים בעיר. הם קראו לעצמם "מתנחלי חברון" ואף הציגו את הביטוי החדש בסיסמאות ובכרזות. מקור המונח בפסוקים מקראיים כמו "והתנחלתם אותם לבניכם" (ויקרא, כ"ה).
חוה שואלת: זכור לי שיר משחק מילדותי שמילותיו הן: "יש לנו תיש, לתיש יש זקן, ולו ארבע רגליים, וגם זנב קטן. במקל, בסרגל, מה שבא ליד". מה בדיוק אמורים לעשות עם המקל ולמה?
ארבע השורות של "יש לנו תיש" הן מן השיר המקורי, שנכתב ב-1913 בידי יצחק אלתרמן, אביו של נתן אלתרמן, לצורך הוראת עברית לילדי הגן ובית הספר. על בסיס השיר יצרו ילדי ישראל התמימים גרסה חתרנית: "יש לנו רבי / לרבי יש זקן / ולו ארבעה תלמידים / והוא מכה אותם / במקל, בסרגל / מה שבא ליד". החלק עם הרבי נגנז, ונשארו רק מעלליו, המיוחסים לתיש שלא עשה כל רע.
אמיתי מירושלים שואל: מה עניין הגרש בשמות כגון: ברל'ה (החילזון) או שרהל'ה (כינוי לילדה)?
הגרש בסיומת לֶה מצביע על סיומת היידיש לע, בעיקר כתוספת הקטנה-חיבה, ונועד להבדיל בינה לבין סיומת הנקבה לֶה. ברל'ה החילזון הוא ביידיש דוב קטן, והשיר "ברל'ה ברל'ה, צא החוצה" נכתב כנראה בהשפעת שיר ילדים פולני דומה שגיבורו הוא דוב. הגרש רלוונטי גם למילים אחרות שמקורן ביידיש, כמו מיידל'ה (מיידאלע), חבר'ה ואחרות.
נועם שואל: מדוע קוראים לגליון נייר גדול "בריסטול" בעברית. בריסטול באנגליה היא העיר שבה גדלתי, שהיתה עיר נמל, אך עסקה בעיקר בטבק ובעבדים.
"נייר בריסטול" אכן נקרא על שם העיר בריסטול שבה ייצרו אותו לראשונה, והוא יוצר תחילה מסמרטוטים. ידוע על קיומו כבר מן המאה ה-18.
יואל קדם שואל: מדוע אומרים את חלקי השעה בלשון זכר כמו "שבע וחמישה", "שמונה ועשרה" ועוד. הרי הדקות הן נקבה, ואם מתייחסים למספר טהור, גם הוא בלשון נקבה.
בדרך כלל התוספת לשעה נאמרת בצירוף המילה "דקות" ואז יופיע המספר בנקבה: חמש ושבע דקות, שמונה ושלוש עשרה דקות. השמטת מספר הדקות הנלווית למספר השעות נשמעת רק ב"חמישה" וב"עשרה", והיא מרמזת על תקופת תחיית השפה, שבה דיברו ברגעים ולא בדקות: "השעה שש וחמישה רגעים".
דב שגיא כותב: באחד העיתונים נכתב על זאב ביילסקי ש"הכיר תושבת דרום אפריקה ונישא לה". האם "נישא לה" במקום "נשא אותה" הוא טרנד פמיניסטי או ביטוי תקין?
התלמוד אינו משאיר בדרך כלל מקום לספק, הגבר נושא אישה (בניין קל), האישה נישאת לגבר (בניין נפעל), כמו בפסוק: "יותר משהאיש רוצא לישא, האישה רוצה להינשא". בעברית החדשה השימוש ההדדי "נישאו זה לזה" (ולעתים "זה לזו") נפוץ מאוד, כולל במסמכים משפטיים ודתיים. גם לכך יש
דני: אם נמר (leopard) הוא בעל חברבורות והטיגריס הוא בעל פסים, מדוע קוראים לחיה עם פסים "מנומרת", כאשר מנומר הוא בעצם בעל חברבורות?
לא מצאתי שימושים של "זברה מנומרת" והם בוודאי שגיאה. צריך לזכור שהתהליך הוא הפוך: "מנומר" הוא מי שמראהו כנמר, כלומר, בעל חברבורות.
טדי לבנקופף שואל: מדוע אומרים "הוא יינמק בכלא עוד כמה שנים"? הרי צורת נפעל מן השורש מ.ק.ק הוא יִמַק, כמו "הגלידה תִמַס בחום".
השורש מ.ק.ק בבניין נפעל עבר הוא נָמַק. עם השנים נתפשה נ' הנפעל כאות שורש עקב דמיון הצורה ביחיד לבניין קל (נָמַק כמו נָפַש), אם כי לא זכתה למעמד של שורש תנייני. מכאן נגזרו למשל נֶמֵק, נַמֵק וכן הצורה הלא תקנית אך המקובלת בעתיד נפעל: יינָמֵק (בדומה ליינַפֵש).
טדי לבנקופף כותב: בדרך כלל אומרים "סע ימינה" ביו"ד שוואית. לדעתי יש לומר יְמינה ביו"ד קמוצה, כמו "צפונה, דרומה, קדימה".
אתה צודק, בשפת הדיבור נפוצה "יְמינה", בעיקר בהשפעת נטיות כמו "יד יְמינו" או "תשכח יְמיני", אך יש לומר כמובן יָמינה. אגב, בעניין "קדימה" שהזכרת נפוצה שגיאה הפוכה: "זכות קָדימה" (במלעיל), במקום הצורה הנכונה "זכות קְדימה" (במלרע).
חני שואלת: מהו שם העצם של הפועל ח.כ.ה? "חיציון" ו"חיצייה" מעצבנות אותי.
שם הפעולה של חיכה (בבניין פיעל) הוא "חיכוי", והוא מופיע כבר בספרות ימי הביניים, שם אפשר למצוא גם את "חֲכִּיָּה", שם הפעולה בבניין קל. שניהם לא נקלטו בעברית החדשה. גם הניסיון להחדיר את חיכייה וחיכיון לא צלחו, אם כי בעיני הן מילים נאות. נשארנו עם מילים נרדפות: "ציפייה", "המתנה", ואחרות.
אהרון סודרי מגלזגו שואל: בִּרְכּוֹן הוא טקסט מודפס של ברכת המזון. האם אפשר לקרוא לתפילת הדרך "תפילון"?
השימוש הרווח "ברכון" מתייחס לא רק לברכת המזון אלא גם לתפילת הדרך ולתפילות שימושיות אחרות.
שמים זין
יואל שואל: מהיכן הביטוי ששמעתי עוד מימי ילדותי, "על הזין של פפו"?
אין בידי המדור מידע על זהותו של פפו, אבל הביטוי נקשר ואולי התגלגל מן הביטוי בלדינו "על הפאטה דה ליאון", שזכה אפילו למעין לחן, ופירושו בעברית צחה: "על הזין של ליאון". מאוחר יותר התפרסם השיר המתחרה "על הזין של מזרחי", על פי מנגינת "גלורי, גלורי הללויה" ו/או "הגביע הוא שלנו".
בלהה שואלת: סולן להקת היהודים בשירם "כל הזמן בוכה" אומר: "אני שם זין", בעוד דן בן-אמוץ זצ"ל קרא לספרו: "לא שם זין". מה ההבדל? לראשון לא אכפת ולשני עוד יותר לא אכפת?
צמד הביטויים שהזכרת הוא דוגמה נדירה לביטויים הזהים במשמעות בצורת החיוב ובצורת השלילה. ב"שם זין" הדגש הוא על משמעותו של "זין" כביטוי של בוז עמוק (אני מזלזל בך); הביטוי "לא שם זין" משמעותו "אני לא מקדיש לעניין אפילו את הדבר הבזוי ביותר". דוגמה קרובה לתופעה היא הצמד "זורק זין" ו"לא זורק זין".
טבעוני
פנחס יפה כותב: "בתשובתך לשאלתי (הזירה הלשונית 15.7) אתה כותב על ההבחנה בין טבעוני וצמחוני: 'על פי כל ההגדרות ההבחנה היא בסוג המזון... שאלת המניעים אינה חלק מן ההגדרה'. במילון 'רב מילים' של שויקה נכתב כי טבעונות היא 'תורה ודרך חיים של מי שניזונים ממזון מן הצומח בלבד בצורתו הטבעית ובלי בישול... הטבעונים סבורים שהטבעונות מסייעת לאדם להיות בריא ומחוסן ממחלות'.
לפי הגדרה זו ולפי הבנתי נושא המניע תופס חלק חשוב ואף מכריע בהשקפת העולם של הצמחונים מול הטבעונים. וכי מה אכפת לאיש המוסרי מזון שעבר עיבוד תעשייתי, למשל, או אוכל מטוגן? ולעומת זאת, לאיש הבריאותי, הטבעי, לא אכפת אם הוא לובש נעלי עור, שלא כמו האיש המוסרי, הצמחוני האדוק, שלא רוצה לעודד רצח חיות. הבעיה היא שהציבור לא מכיר את התאוריה או את המניע המלווה את שתי ההשקפות האלה, מה שהוא רואה זה רק את האוכל שהם אוכלים, ועל פי זה הוא קבע את ההבדלים ביניהם".
בולס
גיל כותב: "ברצוני לחלוק על הסברך למקור הפועל 'לבלוס' (הזירה הלשונית 15.7). אם זיכרוני אינו מטעני, בסוף שנות השבעים באחד מהמערכונים או קטעי הקישור בהופעה של להקת כוורת, ואולי באחת הלהקות הצבאיות, נאמר על מישהו שהיה בולס שקמים ועתה הוא בולס בשק"ם, כמשל להשתמטות. כשהגענו לצבא בסוף שנת 78' הביטוי 'בולס בשק"ם' (במקום 'בולס שקמים') הפך למטבע לשון, וברבות הזמן נעלם השק"ם ונותרה הבליסה לבדה". מידע מבהיר יתקבל בברכה.
ובעניין גלגוליו של "לבלוס" מזכיר עודד פז את הבעלים המיתולוגיים של מסעדת החומוס "טעמי", שהיה עובר בין הסועדים ופוקד: "לבלוע, לא ללעוס!".
ruvik@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
