"הלוואי שהייתי צב"
רוב החיות מהקטיפארי בנווה דקלים כבר הועברו לפינות חי ברחבי הארץ. המטפל אלי מוזס מתקשה להיפרד מהמקום הקסום ומקווה שהם עוד יפגשו בעתיד
אחת מפינות החי היפות ביותר בארץ, הקטיפארי בנווה דקלים, קיים יותר מעשר שנים, ומשמש בית חם למגוון עצום של בעלי חיים, אבל לא רק להם. חוץ מהגמלים, הכבשים, החמורים, הטווסים, היענים והחוטמנים החיים זה לצד זה, יש אדם אחד, אלי מוזס שמו, שפינת חי היא מרכז חייו.
מוזס, בכלל לא חושב על הפרידה מהחיות האהובות. "לאן שאלך אני, ילכו גם הן", הוא מכריז, ומפגין את נאמנותו לחיות ה'קטיפארי'. "אנחנו מקווים שבטווח הארוך יקובצו שנית כל בעלי החיים לפינת חי אחת גדולה אשר תחליף את הפינה הזו. בטווח הקצר אנחנו מחפשים פינות חי קיימות שייקלטו אותם באופן זמני. למצוא פינות חי שבהן הטיפול בבעלי החיים הולם את דרישותינו זו משימה לא פשוטה כלל".
בין המחשבות על העתיד מוזס חותך ירקות לארוחת הערב של החיות, ומסביר למה הפינה שלו כל-כך חשובה. "שיעורים רבים (של בית הספר) מתקיימים פה. אנחנו מחנכים את הילדים למניעת צער בעלי חיים, לחמלה ולעזרה לזולת", הוא מספר. "בעזרת בעלי החיים, הילדים מפתחים אחריות ולכל אחד מהם יש בעל חיים שבו הוא מטפל בצורה אישית".
אבל מעבר לאימוץ, יש לבעלי החיים גם תפקיד טיפולי חשוב. יענקל'ה ארגנטרו, מטפל מוסמך בילדים בעזרת בעלי חיים, מספר על אחד הילדים, חובב בעלי חיים, הלוקה בהפרעות קשב וריכוז, שארנבת מקסימה עזרה לו במהלך הטיפול. "הילד הגיע לקטיפארי ואימץ את הארנבת, בעל חיים שקט שאפשר ללטפו. הוא דבק במשימה, וקיבל על עצמו את האחריות שבגידול הארנבת". לדברי ארגנטרו, זמן האיכות שהילד משקיע בליטוף והאכלה משפיע על התנהגותו. הילד, שבעבר אובחן כאגרסיבי, נרגע במובן מסוים ונטש את גישתו האלימה.
החיות סבלו מהפצמ"רים. הקטיפארי.צילום: שרון חכים שרון חכים
הצבים הסודנים
התושבים בנווה דקלים כבר מתורגלים בירי פצמ"רים. השאלה היא איך מגיבים לכך בעלי החיים. הרי קשה להסביר לקוף או אייל מה מקור הרעש הנורא. "היו חיות שנפגעו", מספר אלי מוזס "מרביתן סבלו מפגיעות הלם, ביניהן היה יען שספג מספר רסיסים, הוא טופל ושב למשפחת היענים".
מוזס לא מסתפק רק בעבודה בקטיפארי. גם בביתו יש פינת חי לא קטנה. קטנה? ענקית! ענקית? ענקים. שני צבים סודנים אימתניים מסתובבים להם בגינה של משפחת מוזס, כל אחד שוקל יותר מ- 20 ק"ג. למה צבים? "זו החיה היחידה שממוגנת ירי", מחייך מוזס.
ספירת מלאי מגלה בבית משפחת מוזס שני הורים, ארבעה כלבים, שישה ילדים וכן, לא שכחנו את שני הסודנים (יש לו אישור מיוחד מרשות שמורות הטבע).
ועם כל כך הרבה חיות בר, אי אפשר שלא לפתוח את אלבום התמונות ולמצאו שם סיפורים מדהימים מלווים בתמונות: הילד שמלטף במבי, הקרקל שנותן נשיקה, וכלבת המשפחה מניקה (!) במבי קטן וחמוד.
שבועות אחרי הביקור בנווה דקלים סיפר מוזס כי למרבית תושבי הקאטיפארי נמצא פתרון – מספר פינות חי וגני חיות ברחבי הארץ יקלטו אותם, חלקם כבר עברו למשכנם החדש והשאר בדרך. "בסופו של דבר הכוונה היא לבנות פינת חי חדשה, ככל הנראה בניצנים, שם יואחדו חיות הקאטיפארי מחדש", דיווח מוזס. "חוץ מקרציות וחולדות, לא תופקר אף חיה בשטח". בהשראת צביו הסודניים סיכם מוזס את השיחה והביקור במשפט אחד שאומר הכל: "הלוואי שהייתי צב שיכול לקחת את הבית יחד אתו".
מקווים שבעתיד תוקם פינת חי בניצנים. צילום: עיתון חי שרון חכים
עיתון חי
עדכון אחרון : 5/8/2005 10:45
נא להמתין לטעינת התגובות
