חטיף חומוס משגע לנשנוש מול הטלוויזיה
(ועוד דברים טובים שממש שווה לדעת)
לג'יניאס ולי יש כמה כיפים קטנים, שאם פעם, מזמן, היו אומרים לי שזה מה שיפנן לי את החיים, קודם כל הייתי צוחקת בחוסר אמונה גדול, ואחר כך, ליתר ביטחון, הייתי חותכת ורידים. כי אם זה הולך להיות מוגדר אצלי כ"כיף", אז בשביל מה לחיות?
נו טוב, בינתיים השתכללתי וגיליתי שיש חיים מדהימים בתוך טיפת המים שמבחוץ נראית די כלום. ועוד גיליתי שמה שפעם ברחתי ממנו כמו מאשמדאי, זה דווקא תענוג גדול.
ומדובר, כמובן, בערב שקט בבית, מול הטלוויזיה. שנינו טובעים בכורסאות פוך תואמות, כי למה לריב על אחת, קונים ישר שתיים, רק קצה האף מציץ לנו מבין כריות העור הרכות, והמצב הבלתי סקובי-דובי הזה הוא כזה נעים שאני מקנאה בעצמי.
לידנו ערימה של 800 פרקי "ניפ/טאק" או "הסופראנוס" שלקחנו מהספרייה ובינינו קערת פלסטיק ענקית לקליפות של פיסטוקים קלויים תענוגות הנפש. "תביא!", אני אומרת לו כשנגמרת לי תכולת הפיסטוקים שבתוך כף ידי. והוא, נשמה טהורה שכמותו, מטפטף לתוך כף ידי במשורה ובחגיגיות איזה ארבעה בבלך.
"מה-זה-מה-זה-מה-זה?!", אני מבררת עם פרצוף מכווץ ועיניים סדקים, מחייכת מרוב שאני לא מאמינה למה-פה-קורה-פה, כי כל השקית בצד שלו, ומה זה הקיצוב הזה מה?
אבל אני יודעת בדיוק מה זה הקיצוב הזה, מה. הרי אם אני אגמור עליהם בקצב הוא יצטרך לתלוש את עצמו מהכורסה כדי להביא לנו מהמגירה של המטבח עוד. לא חראם על כל הנעימות הזו שלו שתיחרב?
אז מיד יש לו תשובות, לפי קילו ולפי מטר רץ: "סקומפייטה!", הוא מודיע לי, "זה אחת בלילה! לא טוב לך לאכול באחת בלילה פיצוחים!".
"תביא!!!", אני נוהמת לו בעיניים צוחקות, לא מתרשמת בעליל, כי מהמפורסמות הן שקלוריות של פיצוחי-ליל-שבת-מול-הטלוויזיה מתאדות באוויר. ואז הוא נותן לי עוד שלושה בבלך, וכשהיד שלי לא זזה, הוא מוסיף לי עוד שלושה. וזה תמיד נורא מצחיק אותנו הקטע הזה. הוא יודע שאני יודעת, ואני יודעת שהוא יודע שאני יודעת, ובכל זאת ככה זה מתנהל.
זה לא ממש מקומם אותי, כי להאט לי את הקצב באלה זה דווקא רווח נקי בשבילי. כי הקלוריות האלה של פיצוחי ליל השבת מול הטלוויזיה, שמהמפורסמות הן שהן מתפיידות באוויר ביום שישי, אז גם מהמפורסמות הן שכל יום ראשון, סורפרייז! הן חוזרות הביתה כמו לאסי ומתיישבות לבנאדם על הישבן, פותחות שם מחברות וקלמרים ומתחילות שיעור חשבון. "אז מה היה לנו עד עכשיו?", הן מצייצות לו, והזיכרון שלהן חד...
אוקצור, ביום שישי האחרון נגמרו לנו הפיסטוקים לפני שנגמרו הסרטים, והג'יניאס קם לעשות מעשה. הוא פתח וטרק כמה דלתות של מקרר, פריזר ומיקרוגל, ואחרי כמה דקות הוא חזר עם קערית קורנפלקס מלאה באיזה בובקעס מהבילים. "מה יש לך שם?", הסתקרנתי , והוא רק הזמין אותי לטעום. חפנתי כמה אחדים, לקחתי אותם לפה, ואורו עיני. אואאייי אלוהים איזה טעים זה היה!!!
גרגירי חומוס רכים, יבשים, מתובלים חריף, נפלא, שהכי כיף בעולם לאכול אותם ככה, חמים וטריים ישר מהמיקרוגל. אגב, החימום במיקרוגל עדיף על פני החימום במים רבים, כיוון שהוא שומר על ערכן התזונתי (הוויטמינים והמינרלים) של הקטניות.
ועוד אגב, אי אפשר להכין את המנה הזו מראש ולשמור אותה במקרר, כי כל הטעם הוא בטריות שלה. מצד שני, שבע דקות טרחה בכל פעם מחדש בשביל גן העדן הזה, באמת לא נורא.
תחקרתי את הבחור מה בדיוק הוא עשה שם, ואני משביעה אתכם שלא תסורו מההוראות ומהכמויות ימינה או שמאלה כדי שיצליח לכם בול אותו התענוג.
חומרים
מסננת עם רגליות שיש לה רשת פלסטית כמו ששמים על חלונות נגד יתושים. זה חשוב, כי מסננת הרשת הזו מסננת הכי יסודי את כל המים.
קערית חסינת חום (פיירקס) של קורנפלקס.
מכסה פלסטיק מיוחד לכיסוי במיקרוגל.
250 גרם גרגירי חומוס מבושלים מוקפאים של סנפרוסט,
150 גרם מים (מודדים בבקבוק תינוקות)
1/2 כף (מסט הכפיות הבינלאומי) מחוקה מלח (אל דאגה, עודפי המלח יירדו עם סינון מי הבישול!)
1/2 כפית (מאותו הסט) מחוקה
פלפל שחור טחון
אופן ההכנה
1. ממלאים קערית קורנפלקס בגרגירי החו מוס הקפואים והמבושלים.
2. שופכים עליהם 150 גרם מי ברז.
3. מפזרים על הכל חצי כף מחוקה מלח ומכניסים את הקערית הזו למיקרוגל.
4. שמים עליה מכסה פלסטיק מיוחד למיקרוגל, כי גרגירי החומוס מתפוצצים בחימום כמעט כמו פופקורן!
5. מפעילים מיקרו לשש דקות בדיוק, ואז בלי לחכות דקה תופסים את הקערית עם כפפות מטבח עבות ושופכים את כל תכולתה למסננת הפלסטיק שמחכה בכיור.
6. חשוב ביותר לדפוק היטב היטב את המסננת על תכולתה איזה 40 פעם כנגד הכיור, שהמים יטפטפו היטב היטב. החומוסים יישארו ככה כמעט יבשים. בגלל חום מי הבישול המתאדים, הסינון המהיר הזה גורם לייבוש מוחלט של הגרגירים, ובזה אנחנו מעוניינים.
7. הגרגירים כבר טעימים מהמלח שעורבב בתוך מי הבישול, ועכשיו, בעודם בתוך המסננת, מוסיפים להם חצי כפית מחוקה פלפל שחור טחון. מערבבים אותם עם הפלפל השחור (באיזה 20 נענועים מעגליים של המסננת, בלי לגעת בהם באיזה כלי ערבוב! ). אל דאגה, מעט פירורי הפלפל שנופלים לכיור בטלים בשישים.
8. שופכים את הגרגירים המתובלים לקערת הקורנפלקס ואוכלים אותם אחד-אחד חם חם, 260 קלוריות של הנאות הנפש!
בגלל סוג של דיסלקציה, יצא ככה שאני מדברת אנגלית שוטפת, אבל קוראת בשפה הזו כל כך לאט שזה פשוט מייאש. מזמן כבר הפסקתי להתבייש או להסתיר את זה ואני מתייחסת לזה כאל נתון. נו איך אפשר? כל מילה באנגלית צריך ללמוד פעמיים. פעם איך שהוגים אותה ופעם איך שמאייתים אותה. מורה, למשל, זה "טיצ'ר", אבל לכתיבה, צריך לזכור שזה "ט-א-קחר". למי יש כוח?
ולא שאני מרימה ידיים. כל הזמן אני עושה לעצמי "הבה נתחכמה".
לפני כמה זמן בא לי רעיון: לשבת מול די וי-די של סדרה חביבה עלי, לשמוע את השחקנים מדברים אנגלית, להפעיל את הכיתוב האנגלי וככה ללמוד לקרוא מהר. בתאוריה זה עבד מצוין. בפרקטיקה, שמעתי את השחקנים, עשיתי "פריז" לתמונה כדי לקרוא את הטקסט, וככה, מ"פריז" אחד לשני במשך שבת שלמה הרסתי לי את ראש הדי-וי-די שמוציא לי עכשיו קוביות ברזולוציה של עשרה סנטימטרים.
ואני נזכרת גם בפעם ההיא, שבה קניתי לי את הביוגרפיה של לוסיל בול אהובתי, מלכת הוליווד, שיהיה לי מעניין לקרוא, כי כולם אומרים שאת המחסום של הקריאה עוברים רק עם הרבה קריאה.
האם הפטנט הזה עבד? בטח! קראתי את הספר שלה בנשימה עצורה. האם קראתי ספר אחד נוסף באנגלית חוץ ממנו? הצחקתם'תיני. למה מה, חסרים לי חומרים מדהימים בעברית, מקור ותרגומים מכל העולם שגם אותם אני אף פעם לא מספיקה לגמור?
אבל אז הגיעה לידי החוברת "מעברית לאנגלית, המעבר הקל מעברית לאנגלית", של מנחם משק-מושקוביץ (טל': 04-8447407).
החוברת מלמדת בצורה הגיונית, קלה לתפישה ופשוטה את סוד צירופי האותיות בשפה האנגלית, ועובדה היא שאף בנאדם לפני הגאון הזה לא עלה על הרעיון הפשוט והנפלא שהוא שוטח בתוך החוברת.
מנהלים ומורים מדווחים על כך שהם התקשו להאמין כשהם ראו במו עיניהם איך תלמידים מהחינוך המיוחד גילו פתאום התלהבות רבה ולמדו לקרוא. ואם אלה מהחינוך המיוחד, קל וחומר תלמידים "רגילים"!
מנהלים דיווחו על תוצאות מדהימות אצל הילדים הפרטיים שלהם בכיתה ב' או ג'. אבל החוברת הוותיקה הזו טובה לכל גיל.
אז עכשיו, עכשיו, לפני תחילת שנת הלימודים, תרחמו על הילדודס (וגם על עצמכם) ותשיגו להם בים, באוויר וביבשה חוברת כזו. זה הדבר הכי גאוני שראיתי בשטח לימוד קריאת האנגלית זה הרבה זמן!
אחותי כלה: כשזה מגיע למכנסיים, תרשמי לפניך שתי מילים: דורין פרנקפורט. היא גאון בכלל,אבל במכנסי נשים (וגברים! ) היא בפרט. בכל חנויות הרשת שלה יש עכשיו מכירת סוף עונה מטורפת, ככה שזה יותר מכדאי. תמדדי את כל המכנסיים שלה ואם מצאת דגם מצטיין עלייך, קני לך שניים ממנו באותו הצבע, ובעוד שנתיים תראי איך שתודי לי. פשוט עופי לשם מהר, את לא רוצה להחמיץ את זה!
odetta@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
