שמונה ימים, מדינה אחרת
חברות אחרות התפרקו על הרבה פחות מההתנתקות. אבל אנחנו, באמת, עברנו את זה יחד
והנה, זה אכן קרה. כל הנבואות השחורות וכל הניסיונות לחרחר ריב אחים אלים ולהלהיב את צה"ל, המשטרה והכתומים להתאנות אלה לאלה בחוזקה התנפצו אל מציאות מתונה שהיתה ספוגה ברצון חזק לשמור על חישוקי החברה הישראלית לבל יתפרקו.
כי אחרי שספרנו את כל התמונות הקשות ואת כל קולות השוועה, את כל הסצינות המרגיזות והמטרידות ואת כל הטענות והמענות מכל הצדדים, מה שנשאר אחרי ששקע האבק בשא-נור ובחומש, האחרונות להתפנות אתמול, היתה התחושה הברורה כי הביחד הישראלי ניצח בגדול.
אל יהא הדבר קל בעינינו. היה כאן ניתוח שלא היה עוד כמותו בתולדות הציונות והוא נעשה בלי הרדמה, עם כל הכאב של העצבים החשופים ביותר של הנפש הישראלית.
חברות אחרות התפרקו, התגוששו באלימות ורחצו בדמים על הרבה פחות מזה. אבל אנחנו, באמת, עברנו את זה ביחד.
כמובן, הרגשות עדיין גועשים והפצעים טריים והזיכרונות ילוו אותנו זמן רב ויטרידו וירגיזו ויעוררו רגשות סותרים. אבל רגש אחד צריך למלא את כולנו גאווה, בלי הבדל השקפה ובלי הבדל בסוג הכאב או הרוגז: צלחנו את זה יד ביד, ביחד, עם כל הניגודים והכאבים. שום דבר לא התפרק ושום חישוק לא ניתק. זה הישג כביר.
מוקדם מדי לאמוד את גודל השינוי
עדכון אחרון : 24/8/2005 11:32
נא להמתין לטעינת התגובות
