התנתקות עד הסוף
אורי דן מזכיר לנו שגם הסכמי אוסלו נגמרו בבכי ומציע מחירון לכל תוקפנות פלשתינית
אוי היה למדינת היהודים ולעתידה, אילו עקירת היישובים היתה מסתיימת בשתיקת כבשים. רק יהודים שורשיים כמו תושבי אזור עזה יכלו להגיש, באיפוק שכזה, את צווארם למאכלת ההרס היהודית ולבולדוזר, כדי למנוע סכנת מלחמת אחים.
אין שקר גדול מזה כאילו צה"ל הוא שהגן על היישובים בגוש קטיף, ועתה תישמע אנחת רווחה כאילו חיילינו לא יצטרכו לסכן את נפשם בהגנה ובמלחמה בטרור הצפוי להימשך ולהתגבר. חגורת המגן היתה הדדית, שזורה זו בזו, התיישבותית וצבאית.
מתחילת חידוש ההתיישבות היהודית בארץ, ובעיקר מאז הקמת המדינה, הרעיון של המיישבים הגדולים היה שצה"ל פועל ומגן מאותה נקודה בה יושבים יהודים. לכן, לפני כחמישים שנה סייר צה"ל בשביל הפטרולים והניח מארבים באזור קיבוצי הדרום, נחל עוז, נירים ואחרים - רק משום שישבו שם הקיבוצניקים, החלוצים היהודים.
היישובים הללו הבטיחו אז גם את ביטחונן של ערי הדרום מפני הפידאיון, חוליות הרצח הפלשתיניות שחדרו מרצועת עזה. באותה מידה, המתיישבים היהודים ברצועת עזה, במשך למעלה משלושים שנה, בשיתוף עם לוחמי צה"ל, הפכו לחגורת הביטחון של כל יישובי הנגב, שיכלו להתפתח ולשגשג מאז 67'.
עכשיו יצטרכו במטכ"ל לשלוף את המפות המאובקות מאותה תקופה, ועם כל האלקטרוניקה והטכנולוגיה ההיי-טקית, יחויבו לנטרל פיגועים פלשתיניים מכל הסוגים, על גדרות היישובים והקיבוצים הוותיקים, כשחיילי צה"ל יצטרכו להיות שם.
ברצועת עזה מתחרים החמאס והג'יהאד מי ימשיך לבצע את מדיניותו של אבו-מאזן, שקרא ל"ג'יהאד הגדול". שמעון פרס וג'יימס וולפנזון לא יצליחו לעקור את השחיתות הפלשתינית. המפעל היצרני היחיד שנבנה בשטחים מאז הסכמי אוסלו היה הקזינו ביריחו.
לכן, שמחתם של ישראלים עיוורים
בעתיד הנראה לעין יחודשו התקפות הקסאמים ופצצות המרגמה מרצועת עזה על הישובים הישראליים.
צריך כבר עתה לקבוע מחיר ברור לכל תוקפנות פלשתינית מהרצועה, כמו הפסקות חשמל ומים תקופתיות. אולי כך תכריח ישראל את הכנופיות של דחלאן ושות' להפנות את כספי השחיתות והטרור שלהם למימון מפעלי ייצור חשמל ומים. אם התנתקות אז עד הסוף.