סל"ע המחלוקת
למפונים יש הרבה תלונות לבשיא. במינהלת סל"ע מודים בטעויות - אך גם מפנים ביקורת למתנחלים
התלונות לא איחרו לבוא. המפונים, שהגיעו היישר מבתיהם בגוש, נתקלו לטענתם במלון מוזנח ומלוכלך. בימים הראשונים המטבח לא פעל, כי לא היה לו את אישור משרד הבריאות. ג'וקים, לעומת זאת, היו גם היו. אפילו במינהלת מודים בכך. האורחים החדשים טוענים כי נתקלו גם בחולדות שהסתובבו במטבח. כשהגיעו לשם המזגנים לא פעלו, ונקודות החשמל בחלק מהחדרים היו חשופות.
"חלק מהבעיות תוקנו, חלק הם מבטיחים לתקן, אבל אלה לא תנאים לחיות בהם", אומרת מרב זרביב מנווה דקלים, השוהה במלון עם בעלה וארבעת ילדיה. "בחדר של הילדים יש שקע חשוף, החדרנית היא גם העובדת בחדר האוכל, והיא אומרת שאין לה זמן לנקות. המלון הזה לא ערוך לקבל כל כך הרבה אנשים". בהנהלת המלון מדגישים כי הוא הפך לאחרונה למלון דתי-חרדי, וכל ענייני המזון נוהלו על ידי קבוצה של מחזירים בתשובה, שארגנה פעילויות במקום. "בגלל שהמטבח לא הופעל על ידינו", הם מסבירים, "משרד הבריאות דרש כמה שינויים ועשה בדיקה נוספת לפני שאישר את הפעלתו".
המלון באשקלון הוא רק קצה הקרחון. מאז החל הפינוי מגוש קטיף מוצפת התקשורת בסיפוריהם של מפונים שמצאו עצמם ללא דיור חלופי או שנאלצו לעבור ממלון למלון עד שמצאו מקום להניח בו את הראש. מינהלת סל"ע והעומד בראשה, יונתן בשיא, נהפכו לשק חבטות, ומכשירי הביפר של הכתבים בכנסת מוצפים בהודעות של פוליטיקאים זריזים הדורשים להקים ועדת חקירה ממלכתית, כדי לבדוק את המחדל של קליטת המתנחלים שפונו מבתיהם. מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס כבר מינה צוות שיבדוק בזמן אמת את תפקוד המינהלת.
חלק מן המידע על תלונות המתפנים זורם לעיתונאים דרך משרד הייעוץ האסטרטגי "ספין", שמועסק על ידי מועצת יש"ע מאז ראשית המאבק בהתנתקות. יועץ התקשורת יובל פורת, מבעלי המשרד, משוכנע שזו הדרך היחידה לקדם את המתיישבים, לפחות בשלב פתרונות הביניים. אחרים יאמרו כי זהו המשך המאבק נגד ההתנתקות באמצעים אחרים, אולי כדי לפגוע בממשלה, אולי כדי לחזק את תחושת הטראומה הלאומית.
"התפקיד שלנו, כמו כל משרד יחסי ציבור, הוא לספק מידע לעיתונאים", אומר פורת. "הטיפול בבעיות על ידי מינהלת סל"ע החל רק כאשר הופיעה ביקורת בכלי התקשורת. לנו ברור שברגע שהמתיישבים ייעלמו ממסכי הטלוויזיה לא יטפלו בהם".
אלא שהמציאות היא הרבה יותר מורכבת. אין ספק: אם תוקם ועדת חקירה כדי לבדוק את תפקוד הרשויות בכל הנוגע לשיקום המפונים, היא תמצא לא מעט ליקויים בתכנון ובביצוע. חלקם באחריות מינהלת סל"ע וחלקם באחריותם של גורמים ממלכתיים אחרים. אבל כמה מהסיפורים מסמרי השיער שפורסמו בימים האחרונים לא היו ולא נבראו, ובמקרים רבים אחרים מדובר במשפחות שסירבו עד הרגע האחרון לדבר עם נציגי המינהלת, ומסרבות לעשות זאת גם היום.
גורם במינהלת מודה כי
במינהלת סל"ע הבינו שהם בבעיה לאחר שהצבא והמשטרה החליטו לקצר את משך הפינוי. על פי התוכנית המקורית היו הצבא והמשטרה אמורים לסיים את פינוי יישובי הרצועה בתוך שבועיים וחצי, ועל פי הנחת העבודה הזו התארגנו במינהלת. אבל לאחר שהתברר כי רוב המתנחלים מתכוונים להתפנות ללא מאבק או להפגין התנגדות סמלית בלבד, הוחלט בצה"ל להאיץ את הקצב. בסופו של דבר הסתיים פינוי היישובים כולם, ברצועה ובצפון השומרון, בפחות משבוע. לקצב המהיר הזה, אומרים במינהלת, לא הספיקו להכין מראש מספיק חדרי מלון, שאמורים להוות פתרון ראשוני עד למעבר לקראווילות או לדירות שכורות. ברגע האחרון נשכרו עוד מאות חדרים ברחבי הארץ. מפרישה מתוכננת של שישה בתי מלון עלו לכמעט 40 מלונות. הבהילות הזו גרמה להרבה מאוד בלבול, ונוצרו מצבים שבהם משפחות המתינו במשך שעות בלובי עד לקבלת המפתחות. במינהלת מדגישים, עם זאת, כי לכל המשפחות היה לאן ללכת.
הבעיה המרכזית היתה עם היישוב נווה דקלים, בגלל גודלו. צריך היה למצוא מקום לכ-500 משפחות. מזכירות היישוב היא שקבעה, על פי קשרים חברתיים וגילאי הילדים, לאיזה מלון תלך כל משפחה. אלא שבמהלך הפינוי היה בלתי אפשרי להעלות את המתיישבים לאוטובוסים על פי החלוקה למלונות. לכן נקבעה נקודת עצירה בדרך, שבה היתה כל משפחה אמורה לעלות לאוטובוס הנוסע למלון שאליו היא מיועדת. אבל הסידור הזה לא עבד. ישנם גם כאלה שלא היו מרוצים מהמיקום שקבעה להם המזכירות, והגיעו על דעת עצמם למלונות אחרים שבהם לא נמצא עבורם חדר פנוי.
בגלל הגידול במספר המלונות שאליהם נשלחו המפונים, לחלק גדול מהם לא הגיעו כלל נציגים של מינהלת סל"ע. הדבר הגביר את חוסר הוודאות ואת הבלגן. "הייתי אמורה להגיע למלון שערי ירושלים, אבל כשהגענו לשם לא היה מקום", מספרת איילה עזרן מנווה דקלים. "מהחמ"ל של נווה דקלים, שסידר את הרשימות, אמרו לנו שיש חדרים פנויים בהייאט. כשהגעתי להייאט החדרים לא היו מאורגנים, ואמרתי לנהג של האוטובוס שאני לא מורידה את הילדים עד שאין לנו סידור. באוטובוס לא היה אוויר, ומי שהביא לילדים שלי לשתות וטיפל בהם היו בכלל מתנדבים. רק אחרי ארבע שעות, ואחרי שצעקנו ופנינו לתקשורת, הגיעו אנשי משרד ראש הממשלה למלון וקיבלנו מפתחות".
מינהלת סל"ע העדיפה לשכן כמה שיותר מפונים במלונות באשקלון, כדי שאנשים שעובדים מחוץ לגוש יוכלו לשוב מהר ככל הניתן למקומות העבודה שלהם. אבל בגלל מיעוט המלונות בעיר, ומאחר ששניים מהמלונות הטובים לא הסכימו לקלוט את המתיישבים, בחרה המינהלת לשכן חלק מהם במלון "המלך שאול". עם כל הרצון הטוב, הוא לא היה ערוך לקלוט כמות כזו של משפחות. במקומות אחרים התלוננו המפונים על מחסור בטיטולים לתינוקות ועל כך שאין איפה לעשות כביסה. הבעיות האלה נפתרו, בדרך כלל, בזכות מתנדבים שבאו לסייע. גורם במינהלת סל"ע מודה: "נכון, פשוט לא חשבנו על הכל".
אבל בהרבה מקרים אחרים היו פתרונות, ובכל זאת העדיפו המתנחלים לעורר מהומה. תושבי נצר-חזני נסעו לבית ההארחה בחיספין שבדרום רמת-הגולן, כי לא רצו לעבור לבתי מלון באילת שבהם האווירה איננה דתית. אבל ביום ראשון, לאחר שלושה ימים בבית ההארחה, הם הודיעו לכלי התקשורת כי מינהלת סל"ע מגרשת אותם מחיספין, וכי הם נוסעים להקים עיר אוהלים בתל-אביב. במינהלת שמעו על כך מהתקשורת, והתקשרו לחיספין כדי לברר מה קורה. מהנהלת בית ההארחה נמסר להם כי מרבית המשפחות נמצאות כרגע בארוחת בוקר בחדר האוכל, ורק כמה משפחות צעירות יצאו לתל-אביב.
התברר כי ביום ראשון הגיעו לבית ההארחה בחיספין אורחים שהזמינו מקומות מראש, לכן התבקשו המפונים לעבור לחדרים של בחורי הישיבה שנמצאים בימים אלה בחופשה. "עוד לפני הפינוי הודיעו לנו שאנחנו יכולים להישאר רק בשישי-שבת בבית ההארחה", אומרת רותי תנעמי. "הודעתי למינהלת סל"ע שאנחנו לא מוכנים, ושהבטיחו לנו בית הארחה. אמרנו שמגרשים אותנו מחיספין כי גירשו אותנו מבית ההארחה, ואנחנו לא רצינו להיות בדירות של הישיבה".
חבר הכנסת דניאל בנלולו, ממורדי הליכוד, היה עם המתיישבים בחיספין. "ההצעה של חיספין היתה של חבר הכנסת אפי איתם", אומר בנלולו. "אף אחד לא סילק אותם, והרוב באמת נשארו שם ולא נסעו לעיר האוהלים. המועצה האזורית גולן טיפלה בהם מאוד יפה, היתה שם עובדת סוציאלית, וטיפלו בנושא החינוך והתעסוקה לילדים".
הבעיות התעוררו עוד קודם לכן, באוטובוסים שהובילו את המפונים לבתי המלון. החוק לא מאפשר לנהג אוטובוס לעבוד ברצף יותר מ-12 שעות. אבל משרד הביטחון שהזמין את האוטובוסים (ולא מינהלת סל"ע, שאליה כוונו חצי הביקורת), לא העריך שיהיו נסיעות ארוכות מ-12 שעות. היו אוטובוסים שיצאו מהרצועה ועצרו באמצע הדרך, כי לנהג היה אסור להמשיך לנהוג. אף אחד לא חשב על נהגים מחליפים, וכשהיה צריך להזעיק נהגים כאלה, נאלצו המתיישבים להמתין כמה שעות. באחד המקרים נסעו תושבי נצר-חזני לרמת הגולן דרך ישיבת הכותל בירושלים, כדי להשאיר שם את ספרי התורה, ונאלצו להישאר ללון בישיבה. במקרים אחרים נעצרו האוטובוסים בצדי הדרכים, שם נאלצו המפונים להמתין כמה שעות עד שהגיעו אוטובוסים חלופיים.
על פי התוכנית של מינהלת סל"ע אמורים המפונים לשהות במלונות כעשרה ימים, עד הרגע שבו יועברו לפתרונות הביניים (קראווילות או דירות שכורות). ההערכה הזו התגלתה כאופטימית מדי. גורם במינהלת סל"ע מודה כי המעבר לפתרונות הביניים יהיה ממושך בהרבה, ומשפחות רבות ייאלצו להישאר בבתי המלון. בבתי המלון, כך אומרים במינהלת, יש נכון לזמן כתיבת שורות אלה 800 חדרים פנויים עבור המתיישבים. למרות זאת בחרו תושבי עצמונה ואלי-סיני לעבור למחנה אוהלים. "צריך לקרוא לדברים בשמם", אומר יועץ התקשורת אייל ארד, שעובד עם משרד ראש הממשלה. "מדובר במחאה פוליטית, לא במשפחות אומללות שאין להן פתרון. כבר לפני חודשים הודיעה מועצת יש"ע כי היא עומדת להקים ערי אוהלים" (ואמנם, הדבר פורסם כבר אז ב"מעריב").
כך או אחרת, המלונות מהווים רק פתרון דיור ראשוני לפני המעבר לקראווילות ולדירות השכורות. מינהלת סל"ע הזמינה יותר מ-800 קראווילות ושכרה כ-850 דירות כפתרון ביניים עבור המתיישבים, עד שיבנו את ביתם הקבוע. 550 דירות עדיין ריקות, ול-100 מתוך 350 הקראווילות שכבר הוצבו וחוברו לתשתיות לא נרשמו מתיישבים. רבים מהם לא מוכנים לקבל את פתרונות הביניים שאותם הכינה המינהלת עוד לפני ההתנתקות, כאשר מרבית היישובים והתושבים סירבו לנהל עימה משא ומתן ולהציג את דרישותיהם.
גם במקרה זה מתחלקת האחריות בין המדינה לבין המפונים. הממשלה הצהירה עוד לפני ההתנתקות כי השמירה על המרקם הקהילתי היא הפתרון הטוב ביותר עבור המתיישבים, כדי להקל עליהם את טראומת הפינוי. בפועל, 600 מתוך 850 הדירות שנשכרו מפוזרות בין יישובים שונים, ולא מאפשרות את הישארות הקהילה יחד. במינהלת סל"ע מסבירים כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, לא רצה להזמין מראש 1,700 קראווילות שיספיקו לכל המשפחות, כשבעצם אין לו מושג כמה משפחות יהיו מעוניינות להסדר כזה. הזמנת כל הקראווילות מראש היתה כרוכה בהוצאה כספית של כמיליארד שקל, בעוד שאת הדירות השכורות אפשר להשיב למשכירים.
תושבי אלי-סיני, שרובם עברו להתגורר במחנה אוהלים, הציבו בפני המינהלת דרישה חד-משמעית: להעתיק את היישוב במלואו ולהמשיך להתגורר קרוב לים. לדברי מנכ"ל משרד השיכון, שמואל אבואב, המינהלת איננה יכולה להיענות לדרישה. "ההצעה האחרונה שהם העלו היא לקבל קרקע באזור פלמחים", אומר אבואב. "מדובר בקרקע יקרה מדי, במרכז הארץ, וחוק פינוי-פיצוי לא מאפשר לתת להם את הקרקע הזו. אם אני אתן להם את פלמחים, כל המתיישבים האחרים יגישו נגדי תביעות בבתי משפט. למה הם לא קיבלו קרקע בשווי כזה?".
מזכירת היישוב שרית מעוז אומרת שהתושבים באו לאלי-סיני כי הם רצו לחיות כקהילה ובגלל אהבת הים. "אנחנו מבקשים בסך הכל יישוב דומה ככל הניתן למה שלקחו מאיתנו", היא אומרת. "ביקשנו קרקע צפונית לאשקלון, שנמצאת קרוב לים. באלי-סיני היינו 500 מטר מהים. בין אשקלון לאשדוד יש מספיק שטח, אבל המדינה החליטה להגדיל את השטח של שמורת הטבע רק כדי לא לתת לנו. בשבילנו פלמחים היא פשרה, כי אנחנו אמורים להצטרף ליישוב קיים, הממשלה פינתה אותנו מהבית ועכשיו עוד מציגה אותנו כסחטנים. אנחנו לא נמצאים באוהלים כפרובוקציה, כדי להשיג כמה שיותר נדל"ן. באוהלים אנחנו כולנו יחד, במקום שיפרידו בינינו ויטלטלו אותנו ממלון למלון".
המבחן הבא של הממשלה צפוי ביום חמישי הבא, 1 בספטמבר. רבים מילדי המתיישבים טרם נרשמו לבתי הספר, והבעיה העיקרית היא הילדים במלונות ובמחנות האוהלים. תושבי נוה-דקלים שנמצאים בבתי המלון לא מוכנים לרשום את ילדיהם למערכת החינוך. הם מנהלים משא ומתן עם המינהלת, ודורשים פתרון דיור שישמר את חיי הקהילה. "לילדים שלנו לא היה חופש גדול", אומר נתי זרביב, שהועבר עם משפחתו למלון "המלך שאול". "1 בספטמבר הוא לא תאריך מקודש. אנחנו חושבים להקים לילדים בית ספר בתוך המלון וללמד בעצמנו. שרת החינוך רוצה להצטלם ולהגיד ששנת הלימודים נפתחה כסדרה, אבל אנחנו לא רוצים לתת לה את התענוג הזה. זה חלק מהלחץ שאנחנו יכולים להפעיל.
נא להמתין לטעינת התגובות
