הנשיא קצב: זה הזמן לחשבון נפש
בראיון מיוחד ל"מעריב" אומר הנשיא: "אנחנו נצטרך לגבש כללים לגבי סמכויות הרבנים"
"תוכנית ההתנתקות היתה קו פרשת מים בחיי מדינת ישראל", מסביר קצב, "אנחנו נצטרך לגבש לעצמנו כללים ולתת תשובות לשאלות גורליות שהתעוררו - סמכויות הרבנים בסוגיות מדיניות, מתי מותר לפסוק פסקי הלכה בנושאים שאינם תורניים, נושא משאל העם, השימוש בצה"ל לצורך פינוי יישובים, העלאת זכר השואה, השימוש של המתנחלים בילדים, זיקתם של חברי כנסת ונבחרי ציבור למצע מפלגתם ומחויבותם אליו, מהי פקודה בלתי חוקית בעליל, איך יכול צה"ל להתמודד עם סוגיות מצפוניות ועוד".
לנשיא קצב תשובות לכל המחלוקות הקשות שעלו במהלך יישום ההתנתקות. "אני מתנגד לסרבנות בכל מאודי ובכל מחיר", הוא מדגיש, "רק במקרה של פקודה בלתי חוקית בעליל ניתן לסרב. במקרה הזה, לא היתה פקודה כזו. אין לי ספק שהפקודה לפינוי יישובים יהודיים אינה בלתי חוקית בעליל ולא עונה על הקריטריונים הנדרשים לפקודה כזו. זו החלטה של כנסת וממשלה, לא פקודה של מפקד בשטח. היא עמדה במבחן בג"ץ והיה מספיק זמן לערער עליה ולבדוק אותה".
הנשיא מוסיף: "בנושא משאל העם, צריך להחליט מראש באילו תנאים נדרש משאל כזה. לא יכול להיות שבעיצומו של מאבק פתאום תעלה הדרישה למשאל עם. מבחינה משפטית, בדיעבד, אלה שהתנגדו למשאל עם צדקו. אני אומר את הדברים למרות שבאופן אישי תמכתי. השלטון צריך לגבש את התנאים להליכה למשאל עם. זה צריך להיות ברור. הבעיה לא היתה קיימת לו היתה לנו חוקה".
נשיא המדינה משוכנע כי השימוש בצה"ל ליישום ההתנתקות היה חיוני. "בלעדיו, אי אפשר היה לבצע את הפינוי. ברור שזה לא ייעודו המקורי של צה"ל. צריך לדון ולקבוע פרמטרים, כללים ועקרונות באילו תנאים מערבים את צה"ל. הפינוי חשף לעין כל העם את שעתנו הקשה ביותר, אבל גם את שעתנו היפה ביותר. עם כל הביקורת שיש לתומכי ההתנתקות, אי אפשר להתעלם מהביטוי הנשגב, הנעלה, של המפונים לאהבת העם, הארץ ומסירות הנפש. אין לי שום ספק שהם כאבו כאב רב וגדול, יותר מאשר הפינוי עצמו, תפיסתם של הפגיעה באמונה היהודית, בקודשי היהדות ובחזון. קשה להישאר אדישים לטוהר האמונה הזה".
"אין פה חורבן של הציונות או המדינה"
לאחר החלק העיקרי של יישום ההתנתקות, קצב מבקש לנצל את ההזדמנות לאחד את העם. "אני קורא לכולם, המפנים והמתפנים, להתחבר בחזרה. להתחדש. להטעין את עצמם באנרגיות חדשות. מתוך העז של הפינוי יכול לצאת מתוק. הוכח שיש לנו ערכים משותפים. יש מקום עכשיו לדו שיח אמיתי, כן, פתוח, שלא היה הרבה שנים, בין דתיים לחילונים, ימין ושמאל, ללא התבטלות או התנשאות.
"לא הייתי רוצה שהוויכוח הפנימי בנושאים האלה יהיה ויכוח דתי. אני לא חושב שצריך לערב בו פסקי הלכה. זה ויכוח מדיני, ביטחוני, פוליטי וחברתי. יכול להיות שיש מקום לפסקי הלכה בנושאים קיומיים. אני לא רואה בהתנתקות נושא קיומי. אין פה חורבן של הציונות או המדינה, אין הכנסת צלם להיכל, אין גזירות אדריאנוס או ייהרג ובל יעבור או חנה ושבעת בניה. ההלכה צריכה
להתרכז בענייני דת ולהשאיר את הוויכוח על גבולות הארץ להכרעת העם באמצעות נבחריו".
הנשיא מביע סיפוק מכך שתופעת הסרבנות היתה שולית ושהאלימות לא התפשטה. "כמה מהמראות גרמו לי לכאב לב מצד אחד, וכעס גדול מצד שני", הוא משחזר, "כמו המשפחה שילדיה שמו טלאי כתום ויצאו החוצה בבכי קורע לב וידיים מורמות. כן, זה קורע לב, אבל גם עורר בי הרבה זעם. שאלתי את עצמי עם איזה צלקות וטראומות יחיו הילדים האלה. האם זה הכרחי? התשובה היא לא. היה אפשר למנוע את זה".
הנשיא קצב קרא גם להגיע להסכמה לאומית סביב מכתבי הנשיא ג'ורג' בוש מאפריל 2004. "היום, יותר מאי פעם, הפערים בתוך הציבור הישראלי הצטמצמו מאוד", הוא מציין, "אפשר להגיע לנוסחה על גבולות גושי ההתיישבות ולמצוא את המכנה המשותף להסדר מדיני".
עדכון אחרון : 26/8/2005 3:02
נא להמתין לטעינת התגובות
