רצח מסביב לשעון
10 מקרי רצח אירעו ביפו מתחילת השנה וגם נוכחות המשטרה לא מסייעת להפיג את פחד התושבים
ליתר ביטחון הביא עימו חאדר את בן דודו. כשהגיעו למקום המפגש התנפלו עליהם כמה גברים, כפתו את ידיהם ודחפו אותם לתוך מכונית. תוך כדי נסיעה הצליחו השניים לשחרר את החבלים, לפתוח את דלת המכונית ולקפוץ החוצה. הם החלו לברוח מהמקום בריצה, אבל החוטפים לא ויתרו. הם עצרו את המכונית בחריקת בלמים ברחוב ויקטור הוגו והחלו במרדף. בן הדוד הצליח להימלט. חאדר היה איטי ממנו. הוא נורה בפלג גופו העליון, אך הצליח להמשיך לרוץ ונכנס לתוך חצר של בית סמוך. הוא הספיק להידפק על דלת אחת הדירות לפני שהתמוטט באפיסת כוחות ודימם למוות. 15 יום נחקר בן דודו במשטרה, אבל שפתיו נותרו חתומות. הוא ידע שמרגע שיזכיר את שמות החוטפים, יהיה חשוב כמת.
הרצח של חאדר היה רק חוליה נוספת בשרשרת שאין איש יודע את סופה. השוטרים, התושבים, ראשי הקהילה, ואפילו העבריינים עצמם מודים - יפו בוערת. פרץ האלימות האחרון לא החל רק לפני שלושה שבועות עם רצח האחים אטרש או עם הרצח הכפול בשבת שעברה. מאז תחילת השנה אירעו ביפו יותר מעשרה מעשי רצח. לפחות שלושה נרצחים, ועוד פצועים רבים, אינם קשורים כלל למאבקי משפחות הפשע המוכרות, הנאבקות זו בזו ביפו כבר שנים. המשפחות הללו כבר מזמן אינן בשיא כוחן, ורבים מראשיהן נרצחו. חלק ניכר מן העבריינים הם נערים ואף ילדים קטנים.
האלימות גואה בעיקר בתוך השכונות פנימה, הרחק מכיכר השעון או משדרות ירושלים התיירותיות. שם עולים על פני השטח הסמים, נקמות הדם ומאבקי הכבוד, שקוטעים חיים וממוטטים משפחות. אבל הפחד הוא לא רק מנת חלקם של עבריינים המהווים מטרה לחיסול חשבונות. הוא מורגש בכל סמטה, בכל חנות שבעליה נאלץ לשלם דמי חסות. שגרה של חיים חסרי שלווה.
הנה לקט משגרה יפואית 2005: בפברואר נדקר למוות בראשו ללא סיבה עובד רשות העתיקות בשוק הפשפשים, על ידי צעיר תושב יפו. בסוף יולי נרצחה צעירה בדואית, נאסרה אל-עביד, על ידי שני אחיה על רקע כבוד המשפחה. בשבוע שעבר הוכה ונדקר עדנאן עייד בביתו ברחוב שערי ניקנור, על רקע סחר בסמים, וביום שני השבוע מת מפצעיו. שלושת המקרים הללו פוענחו על ידי המשטרה, אך רבים אחרים נותרו עלומים. על כך יש להוסיף את תקרית ראש החזיר שנזרק למסגד חסן בק לפני כמה שבועות, אירוע שאיים להצית אש נוספת בעיר, ואת הנוכחות המשטרתית הדלה בתקופת ההתנתקות.
כל אלה דירדרו בחודשים האחרונים את יפו למחוזות של עיר פשע, המתנהלת מעצמה. התושבים מדווחים על רמת ביטחון אישי נמוכה, ורבים מסתגרים בבתים אחרי שעות החשכה. במשטרה מדגישים
שרשרת הרציחות האחרונה ביפו קשורה כנראה בכל זאת למאבקי החמולות. על פי יחסי הכוחות המסורתיים, מדובר במשולש: משפחת אטרש ומשפחת עאשור הן בעלות ברית, ומולן ניצבת חמולת חמאד היריבה, שעליה הכריזה המשטרה לפני שנתיים כארגון פשיעה. הסכסוך בין המשפחות פרץ לפני 15 שנה, כאשר בת למשפחת עאשור עזבה את בעלה, בן למשפחת חמאד, בטענה שהיכה אותה. הדבר הביא לפרוץ סכסוך עקוב מדם שנמשך עד היום. עם השנים נכרתו בריתות נוספות, ועוד משפחות הצטרפו למערך הכוחות כחיילי שטח.
יעדי החיסול הם לרוב המפקדים וראשי הפשע, ולא החיילים הפשוטים. לפני שלוש שנים כרתו ביניהם הצדדים הודנא - הפסקת אש לצורך התארגנות, ושקט מתוח השתרר ביפו. הגל הנוכחי פרץ ככל הנראה עם שחרורו בסוף 2004 של עיזאת חמאד, אחרי שישב בכלא 12 שנה. מאז ועד היום הסתכם קציר הדמים בשבעה תיקי רצח בלתי מפוענחים.
שני המקרים האחרונים הזניקו שוב את מפלס האלימות. ב-12 באוגוסט נורו למוות בפתח ביתם האחים עימאד, בן 31, ומוחמד , בן 21, אטרש . בשבת האחרונה נורו מוסטפא אבו חוטי ויאסר אבו שהאב, הנחשבים למקורבים למשפחת חמאד, בחניון עופר שליד שוק האתרוג. ביפו, אגב, לא מחכים לאמבולנסים. בשני המקרים פונו הקורבנות באופן עצמאי, במכוניות של קרובי משפחה. יום לפני כן נורו שני טילי לאו נגד טנקים לעבר דירה ברחוב וכטנגוב. שני דיירי הבית נפצעו קל ונזק נגרם לרכוש. ההערכה היא שהירי כוון למקום אחר, והטילים פגעו בטעות בדירה הזו.
עד היום איבדו שלוש המשפחות לא פחות מ-15 בנים , חמישה לכל משפחה. למשפחת אטרש נותרו כעת בנות בלבד. לא רק נקמת דם, כבוד או חובות מובילים לרצח ביפו. בכל הקשור למשפחות הפשע הגדולות, מניע עיקרי הוא הרצון לסרס זו את זו - לא להותיר בנים זכרים במשפחה. בצורה זו ניתן לנטרל את יכולת היריבים לנקום או לפחות להקשות עליה.
מי שעוקבים אחר המתרחש מעריכים שהאלימות יצאה מכלל שליטה של החמולות, שכוחן נחלש. יותר ויותר גורמים מדברים על כאוס כללי ביפו. הדור הצעיר רואה בדור הקודם מודל לחיקוי, והילדים ממשיכים בדרך עצמאית. כבוד עצמי, מאבקי חסות ומפגני כוח הפכו לחזות הכל. הדבר מורגש היטב ברחובות.
"כל הפשע שאתה שומע עליו, זה הכל ילדים עד גיל 18 מקסימום", אומר סטפן, נוצרי-ארמני בן 36, המתגורר ביפו מאז שנולד ומעדיף לא להזדהות בשמו המלא. "הסמים גומרים אותם, כי זה כסף טוב ומפתה להיכנס לשם", הוא אומר. "היום זה דור אחר לגמרי, שיש לו המון נשק זמין. כוח ומשחקי כבוד זה הכל אצלם. לפני שנתיים מישהו שאני מכיר נדקר בגלל ריב על חניה. הוא היה רק בן 17. ילדים בני שש ושבע מסתובבים יחפים ובלי חולצה ברחובות. הם מריחים את הסמים. מה אתה מצפה שייצא מהם?".
לא פלא שבימים כאלה רבים מתושבי יפו מתקשים לישון. "כולם מפחדים ומסתגרים בבתים אחרי שמחשיך. אם אתה לא מהאזור, לא כדאי לך להסתובב פה", אומרת ליאת רחמים, בת 23, המתגוררת ברחוב בעל הטורים. "יש בלגן, רציחות על ימין ועל שמאל. אני בעיקר מפחדת מכדור תועה או מטיל שיפספס את המטרה שלו". סטפן מוסיף: "יפו תמיד היתה מוקד של פשע, אבל זה בא בגלים. הרבה יהודים קנו כאן בתים בשנים האחרונות, כשהיתה תקופת רגיעה, וקיוו שזה יהפוך לסוג של נווה צדק. עכשיו זה לא קורה, והם מתחילים לעזוב".
ניסים אלפסי, דייר בפרויקט אנדרומדה היוקרתי, שממנו נשקף נמל יפו, מרגיש אמנם בטוח, אבל כלוא בתוך בועה. "זה מקום סגור, לא מרגישים כלום", הוא אומר. "אני אישית לא אוהב להיות בבועה הזאת, אבל אנשים כאן חיים בסרט. מי שיש לו כסף בא לגור כאן ומטפח את החממה. כאילו שיש כאן קירות חסיני רעש ולא שומעים את היריות".
במשטרה אומרים שהפעילות תוגברה משמעותית לאור ההידרדרות. רק באחרונה הושקה יחידה מיוחדת המשותפת למשטרה ולעירייה, שפעילותה מתמקדת ביפו. מלבד זאת, 150 שוטרים מהמחוז נשלחו לתגבר את הכוחות. מפכ"ל המשטרה, רבניצב משה קראדי, החליט השבוע בנוסף לשלוח ליפו כמאה שוטרי משמר הגבול, שיתייצבו לשירות ביום ראשון הקרוב. פעילות המשטרה סייעה השבוע לסיכול מעשי רצח נוספים. מפקד המחוז, ניצב דוד צור, מדגיש כי יפו נמצאת בראש סדר העדיפויות שלו. "רק ביום שני השבוע עצרנו 19 סוחרי סמים בעקבות פעילות של סוכן", הוא אומר. "אנחנו עושים הכל כדי להרתיע ולהחזיר את תחושת הביטחון לתושבים".
שיטוט ברחובות שכונת עג' מי בצהרי היום מקשה על המבקר המזדמן להבחין במרקם החיים הנפיץ. יושב ראש השכונה, כמאל אגברייה, כועס על כך שהמשטרה מתעקשת להציג את האלימות ביפו רק בהיבט הצר של מאבק בין חמולות. "כולם עסוקים עכשיו ברציחות האחרונות, אבל שוכחים דבר מאוד בסיסי", הוא אומר. "למעלה מ-50 אחוז מהילדים כאן נושרים מבית הספר, כשהממוצע הארצי הוא עשרה אחוזים. הילדים האלה מגיעים לרחוב, ואין להם הרבה מה לעשות בו. הפיתוי לסחור בסמים ובנשק, או להיות רוצח שכיר, הוא עצום. מה שגרוע מזה הוא שכמעט אף רצח לא פוענח. המשטרה לא מצליחה מודיעינית למלא את מה שמצופה ממנה. אגב, אם מדובר בקורבן יהודי אז מצליחים להגיע הרבה יותר מהר לרוצח, מאשר אם זה ערבי שרוצח ערבי. התוצאה היא שלא בטוח ללכת ברחוב. חברים אומרים לי: אם מישהו צופר לי ברחוב אני לא מתווכח, כי מי יודע מה יקרה. אפילו בבית אנשים לא מרגישים בטוחים, כי אולי טיל לאו יפגע להם בסלון. כולם כאן בכוננות ספיגה".
באשר למאבקי החמולות אגברייה חושב שמי שצריך להציל את המצב זו המנהיגות הארצית של האוכלוסייה הערבית. "צריך לארגן סולחה רבתי. כבר היו סולחות בעבר, אבל הן לא כללו מערכות בקרה, שאומרות מה קורה אם צד אחד מפר את ההסכם. צריך לבנות את זה כמו שצריך". מי שלא מסכים עם אגברייה הוא חאדר מוסטפא אבו סיף, המואזין (כרוז) של מסגד חסן בק. "כבר ארגנו להם כמה פעמים סולחה, האחרונה לפני שנתיים, אבל זה לא החזיק", אומר אבו סיף, שמכנה את עצמו "האסד של יפו" (אריה, בערבית). " שחטנו שני עגלים. 7,000 קילו בשר היו פה וזה לא עזר. כולם בוגדים". אולי כדאי לעשות עוד סולחה, מציע לו שכנו לספסל, שניצב בכניסה למסגד. "לא! ", פוסק אבו סיף. "עם מי נדבר, עם הזקנים? הם כבר מחורפנים. אין יותר צעירים, כמעט כולם כבר נרצחו. הכי טוב לחכות עד שיגמרו אחד את השני לגמרי. אחר כך הכל יסתדר".
נא להמתין לטעינת התגובות
