שח בשלושה מהלכים
שנה שלמה עמלו יריביו הגדולים של שרון על יוזמת ההדחה ● ברית קדושה של מתנחלים מהליכוד, האסטרטג של מועצת יש"ע, ותיקי התנועה ותורמים אמריקנים ● נתניהו קפץ על העגלה רק ברגע האחרון ● כך נרקם המהלך שאמור להחזיר את שרון לחווה, שלב אחרי שלב
יריבי שרון הפעילו עולם ומלואו, תורמים וחוקרים, במטרה למצוא פרשייה שתחסל סופית את הקריירה הפוליטית של ראש הממשלה עוד לפני ההתנתקות. באורח מפתיע, דווקא אז חדלו מעיינות השחיתות של שרון לנבוע. מועצת יש"ע השקיעה מיליונים, הרבה מיליונים, וכמות בלתי נתפשת של מאמץ אנושי במאבק ברחובות. הכל לשווא; המזל הרע ליווה את אויבי שרון כמו צל. הפינוי הגיע, הפינוי נגמר. הם נכשלו.
אבל אז בא השבוע הזה, ואיתו החלטת בית הדין של הליכוד על היוזמה להדחת שרון. זו הפכה לנקמתם המתוקה, המאוחרת, של אויביו המרים; ההצלחה הפוליטית האחת והיחידה באוקיינוס של כישלונות מפוארים, הצלחה שאמורה להוביל להשפלה פומבית של שרון בעוד כמה שבועות.
מי שהאזין השבוע לכלי התקשורת, יכול היה להתרשם שמדובר בעניין מובן מאליו. שהיוזמה הזו היתה איזו התארגנות ספונטנית, בסך הכל כמה מאות חתימות, תגובת מחאה אופיינית לתמונות הפינוי של יהודים מביתם. אין דבר רחוק יותר מהאמת. זה היה מבצע מורכב, מסובך, "חובק עולם", כלשון אחד המארגנים. ברית קדושה של מתנחלים חברי ליכוד, תורמים אמריקנים עשירים, משרד יחסי הציבור של מועצת יש"ע, פעילי נתניהו ולפחות שש קבוצות של חברי מרכז ליכוד שואפי נקם.
כך נרקם המהלך המורכב להדיח את שרון מראשות הליכוד; אם לא יהיו הפתעות, זה יהיה המהלך שיוביל את ישראל לבחירות. השבוע מחה בנימין נתניהו על כך שהתקשורת עושה שימוש במינוח "הדחה" כדי לתאר את המהלך להקדמת הפריימריז. טוב, נתניהו לא היה כל כך מעורב ביוזמה. הוא השתדל לשמור מרחק, עד השבוע. אם היה מעורב, הוא היה יודע שאכן, זו לא הדחה: זו האמא של כל ההדחות.
אפשר לזהות שלוש דמויות מפתח בסיפור הזה. יובל פורת, אסטרטג ובעלי משרד יחסי הציבור "ספין", שעובד עבור מועצת יש"ע ותורמי ימין אמריקנים; שבח שטרן, מתנחל משילה, לשעבר בכיר בתנועת "אמנה", התנועה המיישבת של גוש אמונים, המזוהה עם זמביש, זאב חבר, אולי הדמות החזקה ביותר ביש"ע; ונתן אנגלסמן, חבר של שטרן משילה, שעובד עד היום ב"אמנה".
שטרן ואנגלסמן הגיעו למסקנה כבר לפני הרבה שנים ש"הדרך היחידה להשפיע היא דרך תנועה גדולה", כדברי אנגלסמן. "אצלנו זה בוער בעצמות, אנחנו נלחמים על הארץ", אומר שטרן. הם מכחישים כל טענה כאילו שימשו כזרועה הארוכה של מועצת יש"ע. "אנחנו חברי ליכוד 15 שנה", אומר שטרן, "ולא מקבלים הוראות מאף אחד".
השניים הם מחתימים סדרתיים. זו התמחותם. הם אלה שאספו חתימות וגרמו לכינוס "מרכז המדינה הפלשתינית". הם גם יזמו את כינוס מרכז הליכוד שאסר על שרון להקים ממשלה עם מפלגת העבודה. עד השנים האחרונות, חברי מרכז הליכוד מעולם לא יזמו את כינוסו: זה תמיד היה יושב ראש התנועה או יושב ראש המרכז. הממסד. ואז הגיעו שטרן ואנגלסמן, שני מלאכי החבלה של שרון, נברו בחוקה, ומצאו את הסעיף שמאפשר, באמצעות חתימותיהם של 20 אחוז מחברי המרכז, לעשות זובור פומבי לראש ממשלה; מאז הוקדש חלק נרחב מזמנם להפיכת
כבר לפני שנה החלו להסתובב במרכז הליכוד רעיונות להדחת שרון. הם הועלו לראשונה על ידי מתנחל, חבר ליכוד, מגוש-עציון. הוא כבר המתנחל השלישי שמעורב בסיפור, אבל ממש לא האחרון. אורי פרג' מפתח-תקווה, המזוהה מאוד עם נתניהו, שמע על הרעיון, והחל לנסות לגלגל החתמה. ההחתמה נכשלה. בקושי 300 חברי מרכז הסכימו לחתום על תביעה להקדים את הפריימריז. פורת ושטרן, שניהם, אומרים כי השטח לא היה מוכן עדיין ללכת למהלך כל כך אגרסיבי.
"היתה אמונה", אומר שטרן, "שאפשר עוד להחליף אותו בכנסת, וחוץ מזה, זה לא עסק פשוט. יש פה עניין של הדר בית"רי". אנגלסמן , מצדו, אומר שההחתמה לא נכשלה. "החלטנו לעצור את זה. אני לא זוכר למה". הוא גם מכה על חטא: "אולי זו היתה טעות, אולי החמצנו, אולי היינו יכולים לעצור את הגירוש". פורת , שמשרדו ייצג גם את מורדי הליכוד, מסביר שצריך היה לעשות דה-לגיטמציה לשרון. "תראה, היוזמות למשאל עם, המחאות של מורדי הליכוד, אלה היו דברים חשובים כלשעצמם, אבל צריך להבין: רצינו להפוך אותו ללא לגיטימי בציבור שלו, בציבור הימין. לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו. למחוק את הטפלון. ידענו שאם נצליח לעשות את זה, נוכל להדיח אותו בליכוד".
כך נוצרו, באורח בלתי מתוכנן, שתי זרועות שפעלו במקביל, ולעתים מבלי שזרוע אחת תדע על כל מהלכי רעותה. פורת ריכך, בשליחות מועצת יש"ע ותורמים עלומים, את דעת הקהל הליכודית והכללית. שולחיו קיוו שהריסת תדמיתו של שרון תועיל איכשהו, באיזושהי דרך: שהמאבק האזרחי יכריע את שרון, או שהכנסת תפיל אותו, או שהליכוד ינער אותו מגבו. מה שיבוא קודם. אחת הנדוניות המרכזיות של פורת היתה הבאת מורדי הליכוד, שהעניקו חזות מכובדת (יחסית) של חברי כנסת ליוזמה שנחשבה עד אז הזויה - הדחת ראש ממשלה מראשות מפלגתו. שטרן ואנגלסמן, מצדם, היו אחראים לשטח. לפני כשלושה חודשים החלו לנסות להחתים מחדש. אלפי מכתבים נשלחו, פעמיים, לכל חברי מרכז הליכוד. נערכו ישיבות תיאום עם אנשי "ספין", שדבררו את הפרויקט לתקשורת. שטרן גייס נערים מההתנחלויות, שהיו מוכנים להרים מאות טלפונים מביתם. שני המתנחלים הלכו מכינוס לכינוס, נושאים עימם בשקדנות את עשרות דפי ההחתמה. שטרן אומר שזו היתה "עבודה סיזיפית". מאות פקסים ומיילים נשלחו. הפעם, הם מצאו ליכוד בוער ומוכן להדחה.
"אנשים היו בקריזה", אומר שטרן. הוא מספר שעל כמה מטופסי ההחתמה חשו הפעילים צורך להוסיף מילים משלהם. "תעיפו אותו כבר!", כתב חבר ליכוד אחד, כועס. מלאכת האיסוף הפכה קלה. היוזמים קיוו שיצליחו לגייס את החתימות לפני ההתנתקות, הרבה לפניה, ולהדיח את שרון לפני שיממש את היציאה מעזה. בכך הם נכשלו. "אבל הבנו שבכל מקרה נרוויח משהו", אומר פורת, "נוכל להוכיח שהוא ישלם מחיר על מה שעשה". שטרן פחות עדין ממנו. "אנשים יידעו עכשיו: מי שבוגד בארץ ישראל, לא יהיה בליכוד".
בשלב אחרון, ממש לפני הגשת החתימות, התעוררה בעיה. בנימין נתניהו. אחד מאנשיו ניסה להפעיל לחץ על היוזמים להמתין עד שהתזמון יהיה נכון לביבי. נערכה ישיבה לילית. הוחלט להתעלם מנתניהו. "ידענו שהוא יעלה על העגלה אם היא תצא לדרך", אומרים היוזמים. המהלך יצא לדרך. השבוע, כשנתניהו ערך מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב, רק פעיל אחד הורשה לדבר בה: אורי פרג', שהחל את ההחתמה למען הדחת שרון.
כל פעם שאנגלסמן ושטרן שלחו מכתב לכל חברי המרכז הליכוד, זה עלה להם בערך 5,000 שקל . זה קרה כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות. למכתבים מצטרפים אלפי שיחות טלפון, פקסים, הדפסות, ובעיקר הרבה זמן יקר. אנגלסמן, כאמור, הוא שכיר ב"אמנה". שטרן , לשעבר מנהל חברת הבנייה של "אמנה", מגדיר את עצמו מנהל מטע פרי, אבל "אי אפשר לחיות מחקלאות בארץ הזו". פורת אומר שעבד עבור "תורמים אידאולוגיים", אבל אומר שזו לא מועצת יש"ע שמימנה אותו כאשר קידם את היוזמה להדחת ראש הממשלה. בכלל, כל הגורמים מתאמצים להדגיש שמועצת יש"ע לא היתה מעורבת. מאוד מתאמצים. כאשר שואלים אותם על זהות המממנים נופלת עליהם שתיקה. שאלה עיתונאית ותיקה מתעוררת. בשתי מילים: מאיפה הכסף?
מניו-יורק, כמובן. שני תורמים אמריקנים, יהודים, אנשי ימין שאפילו בנימין נתניהו נחשב מתון עבורם, העבירו סכומי כסף לטובת המטרה. הכסף הועבר, בנפרד וללא תיאום, לשתי הזרועות, וצריך להדגיש שמדובר בסכומים צנועים יחסית. אנגלסמן ושטרן אומרים שעבדו בחינם, על חשבון זמנם, ובגלל סיבות אידאולוגיות בלבד. לכמה מבצעים של יחסי ציבור אף הוקמו עמותות מיוחדות, שאליהן הוזרמו הכספים. אנגלסמן, בתגובה, אומר שהוא אינו יכול לאשר או להכחיש. שטרן אומר: "פנינו לגביר כזה, או לגביר אחר, הכל היה אדהוק. לא קיבלנו שקל ממועצת יש"ע או מבנימין נתניהו. היה תקצוב צנוע מאוד. תאמין לי, עם הכסף עבור שלט חוצות אחד של יש"ע, היינו יכולים להחזיק שנה שלמה".
בכלל , מאבקי הימין בשנה וחצי האחרונות נהנו ממימון נדיב של אזרחים אמריקנים. אדם יושב בניו-יורק ומממן את הקמפיין להדחתו של ראש הממשלה בישראל. עולם גלובלי, יאמרו אחדים. אחרים יחשבו שזו פשוט חוצפה.
שטרן, אנגלסמן ופורת אינם נחים על זרי הדפנה. מבחינתם, הקרב רק מתחיל בשבועות הקרובים, ויגיע לשיא בישיבת המרכז. הם חוששים ששרון יצליח, על חודו של קול, להציל את עצמו מהצעתם. החשש אינו משולל יסוד. שרי הליכוד ממש אינם רוצים בבחירות מהירות, והם גם אינם אוהבים, בינם ובין עצמם, את התקדים שבו מרכז מסיים את כהונתו של יושב ראש.
"מוקדם לחגוג", אומר אנגלסמן. "יש מספיק פוליטיקאים בזירה, אנשים אינטרסנטיים כמו לימור לבנת, דני נוה, ישראל כץ ואחרים, שישמחו אם הפריימריז לא יוקדמו אפילו ביום אחד. הם יכולים להביא הצעה נגדית".
לחששות של אנגלסמן מפני מהפך יש סיבה טובה. עמרי שרון. שרון הצעיר לא מאמין בפרישה מהליכוד; הוא מאמין, כמו אבא, שצריך להילחם. במחנה שרון אומרים שעבודת שטח של עמרי, בצירוף קריצת עין של שרי הליכוד, שאינם רוצים בקיצור כהונתם, יכולה להוביל למלחמת חפירות על כל קול. רוב בכירי הליכוד חושבים אחרת. הוויכוח היחיד שם הוא האם העניין ייגמר ב-60:40 או 70:30. לטובת ההדחה, כמובן. ההערכות הללו נשענות על בסיס היסטורי חזק. מרכז הליכוד אוהב בחירות - חברי הכנסת והמועמדים מתחנפים לחברי המרכז, הבטחות זורמות כמו מים, גדודי הפעילים נעים מכינוס אחד למשנהו, וכולם-הסוקרים, המועמדים, העיתונאים - רוצים לשמוע את דעתם המלומדת של החברים המחוזרים. כן, ימים יפים מצפים לחברי הליכוד, אם יוקדמו הבחירות. בכלל לא בטוח שאלה יהיו גם ימים יפים למפלגה.
nadav_eyal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
