גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


למה בלהעליב?

אמנון דנקנר חושב שזה בלתי אפשרי לקנות מתנה לחג ולצאת בסדר

אמנון דנקנר | 26/9/2005 8:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מתנה זה עניין שאין להקל בו ראש. אני, למשל, נאחז שיתוק לפני שאני קונה אחת למישהו, משום שאני מבין לעומק במה מדובר: ביחסים האישיים ביני לבין המקבל זוהי ההערכה שלי אותו, את אישיותו, טעמו, תחומי ההתעניינות שלו וצרכיו. בקיצור: זוהי ההגדרה שאני מגדיר אותו. מכיוון שאנחנו כבר מזמן לא ממש משקיעים מחשבה עמוקה באמת בשפע המטלות שלנו, גם רכישת שי היא דבר הנעשה כלאחר יד ואם תחשבו על האכזבה המלווה את רוב הרגעים המאושרים לכאורה בהם אתם פותחים את העטיפה המרשרשת כדי לגלות מתנה שלא רק שאינה מדברת אליכם, אלא שהיא מעליבה, אתם תבינו על מה אני מדבר.

הרגע הזה של פתיחת המתנה מחזיר אותנו באחת אל ימי הילדות שבהם ההתרגשות היתה תמיד אמיתית וההנאה היתה שלמה משום שהמתנה תמיד היתה משהו חדש, ראשוני, מסקרן ומשמח. אבל עכשיו כשאנחנו מבוגרים, שלא לומר, כמו במקרה שלי, נוטים לעבר הקשישות המסוימת, כבר ראינו הכל, יש לנו די הכל וכל כך קשה לסחוט מאיתנו את אותה פעירת פה צוהלת וקריאת הידד מתרוננת בהפתעה.

יותר מדי פעמים יש במתנה עלבון: היא באמת חושבת שמה שאני צריך זאת העניבה הירוקה הדוחה הזאת שבחיים לא אשים אותה על צווארי? הוא באמת חושב שמה שדחוף לי נורא, בתור אדם שסובל מחום, הן זוג כפפות עור מרופדות? מה הביא את המטומטם הזה להחליט שהשי הראוי לבר המצווה של הבן שלי הוא ספר שנותן המתנה כתב לפני חמש שנים על סמכויות היועץ המשפטי לממשלה? האם בגלל שהוא נתקע עם מלאי הילד צריך לסבול?

החשד מתעורר לעיתים: זה שהאיש הזה נתן לי לחג שני מיכלים של דאודורנט גברי, זה אומר שיש לי ריח גוף?

שלא לדבר על ההדדיות. ייתנו – יקבלו, אמר פעם בנימין נתניהו, אבל בנוגע למתנות השאלה היא כמה ייתנו וכמה ייקבלו. זאת אומרת: מי מוציא כמה על מי בהדדיות. האדם הוא מזמן כלכלי ומכונת החישוב הקטנה המזמזמת בראשו הקטנוני מציגה לו ביעף את ערכה הכספי של המתנה שקנה לחברו לפני חודש לזו שהוא קיבל ממנו היום. הקמצן הזה.

שלא לדבר על מתנות שאי אפשר להיפטר מהן כמו תמונת שמן מכוערת, פסל קטן לשולחן הכתיבה או חתול אפגני מיוחד, שאם תמסור אותו ל"תנו לחיות לחיות" תפגע אנושות בליבו של המעניק ששכח שאתה אלרגי ודן אותך ל‭16-‬ שנים של התעטשות.

שונא מתנות יחיה, קבעו חז"ל, שבדרך כלל קלעו בול בכל אמירה, רק שלא ברור אם התכוונו לזה ששונא לתת מתנות או לקבל אותן. בימים רחוקים של העבר הטוב, היה נהוג שמי שלא רוצה להסתבך במתנה שלא תקלע לטעמו של המקבל, יכול היה תמורת סכום כסף נאה לרכוש עבור חברו תעודה של הקרן הקיימת שציינה כי על שמו של המקבל ניטעו עצים על ידי הקרן. זה היה יפה, לא ראוותני, קונצנזואלי וציוני למופת וכולם שמחו. כמו, למשל, אבא שלי, שקיבל למסיבת יום הולדתו ה‭50-‬ תעודה מהודרת כזאת מהשותף שלו. מה זה צריך להיות החתיכת נייר הזאת? הוא שאל אותי אחרי שהאורחים הלכו. אחרי שהסברתי לו שתהיה חורשת עצים על שמו באשתאול או איפה שהוא, הוא אמר בקימוט מצח מסוים: אני מקווה שהעצים ייגדלו מהר מהר כדי שהקמצן הזה יספיק לתלות את עצמו על אחד מהם.

עדכון אחרון : 7/10/2005 11:21
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמנון דנקנר

צילום: נעם וינד

סופר ופובליציסט. בעבר עבד בעיתונים דבר, הארץ וחדשות. ערך את מעריב והשתתף בתוכניות טלוויזיה רבות , הבולטת בהן "פופוליטיקה" בערוץ 1

לכל הטורים של אמנון דנקנר
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים