עצור! לוטרה לפניך
הלוטרה היא יונקת חביבה ושחיינית בחסד עליון, אבל כשהיא עולה על הכביש מתחילות הבעיות: כמות הלוטרות שנדרסות בישראל זהה לקצב הגידול הטבעי שלהן. בשנים האחרונות פועל בארץ פרויקט שמטרתו להציל את אחת החיות הייחודיות בארצנו
במרכז היונקים החליטו, לפני חמש שנים, לפתוח בפרויקט למניעת הידרסות הלוטרות, כחלק מפעילות רחבה יותר, בשיתוף המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ורשות הטבע והגנים, להצלת בעל החיים הזה ולאישוש האוכלוסייה שלו. פרויקט המלחמה בדריסות נבחר השנה כאחד מ-23 פרויקטים בנושאי בעלי חיים ואיכות הסביבה, שזכו במענק כספי מטעם "תוכנית מענקי פורד" לשימור הסביבה (בשיתוף קרן של"י ו"דלק מוטורס" ).
הלוטרה היא טורף ממשפחת הסמוריים ובת דודתו של החמוס המוכר והחביב. משקלה מגיע לכ-10 ק "ג ואורכה ל-1.20 מ'. בניגוד לשאר הסמוריים, הלוטרה היא טורף מימי שניזון מדגים ומסרטנים. היא מסוגלת לשחות במהירות ואף לצלול למשך זמן ממושך במרדף אחרי טרפה. במונחים אקולוגיים הלוטרה היא טורף-על, מכיוון שאין מעליה מין שטורף אותה.
בישראל נפוץ המין היורו-אסיאתי, על אף שכיום מתברר שהלוטרות הישראליות הן תת-מין בפני עצמו. ישראל מהווה את הקצה הדרומי של אזור התפוצה של הלוטרות. הללו זקוקות לבתי גידול לחים כמו נחלים, אגמים ובריכות מים, ומדרום לישראל די קשה למצוא אותם.
עמית דולב, העומד בראש מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע ומרכז את פרויקט הצלת הלוטרות, מספר שבעבר אפשר היה למצוא אותן בישראל בכל נחלי מישור החוף, אפילו בירקון. בעשורים האחרונים התמעטו העדויות על קיומן במקומות האלה.
לדברי דולב, עד אמצע שנות ה-80 לא היה מידע מסודר על אוכלוסיית הלוטרות בארץ. כשהחלו לבדוק, התברר שהן נעלמו לחלוטין ממישור החוף. הסיבות: זיהום הנחלים, ציד או הרג על-ידי דייגים שראו בהן מתחרות על הדגים, הרעלות מסיביות שנעשו כחלק מהמלחמה בכלבת, פעולות של ניקוז וייבוש מקורות מים.
"בשנת 2000 נכנסנו, יחד עם קבוצה העוסקת בשימור לוטרות מטעם ארגון שמירת הטבע העולמי, לפרויקט לאישוש אוכלוסיית הלוטרות בישראל", מספר דולב. "התברר לנו שחיה אצלנו אוכלוסיית קצה של המין, שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם ושכדאי לעשות משהו מהר, לפני שהיא תיעלם. מצאנו שרידים של אוכלוסיית הלוטרות בעמק החולה, סביב הכנרת, בעמק הירדן, בעמק בית-שאן וברמת הגולן. הן חיות בעיקר סביב מאגרי מים ובריכות דגים. בנחלים בארץ, מלבד הירדן, אין מספיק מזון בשבילן".
תוך כדי עבודה על הפרויקט הבינו אנשי מרכז היונקים שאחת הסכנות המאיימות על הלוטרות היא הדריסות בכבישי הצפון, שמתרחשות כשהן מנסות לחצות את הכביש בחיפוש אחר מזון. "קצב הפגיעה באוכלוסייה כתוצאה מדריסות זהה לקצב הגידול הטבעי של הלוטרות. זה אומר, לכאורה, שמספר הפרטים נשאר קבוע, אבל המצב הוא
בימים אלה הוחל בהעברת לוטרות לטריטוריות שיבטיחו, כך מקווים, את המשך קיומן. הן נלכדות (לאחר שמזהים את מיקומן על-פי הגללים שהן משאירות בשטח), מורדמות ולגופן מוחדר משדר לצורכי מעקב. לאחר מכן הן מועברות למקוואות המים של עמק יזרעאל. המיקום נבחר בשל קרבתו לטריטוריות אחרות, ידידותיות ללוטרות, כמו עמק חרוד ועמק זבולון, כך שהמעבר ממקום למקום יהיה קל יותר.
כצעד נוסף למניעת הדריסות עובדים כיום על יצירת נתיבים יבשים, מעל למעברי המים התת כבישיים, שבהם יוכלו לעבור הלוטרות (וגם חיות אחרות כמובן) בבטחה, מבלי לסיים את חייהן כשטיחי פרווה על הכביש.
"אנחנו מאמינים", אומר דולב, "שפרויקט אישוש אוכלוסיית הלוטרות יתרום לשמירה על השטחים הפתוחים בישראל, לשימור בתי הגידול ואף יתרום לנו בהיבטים של תיירות וחינוך".
נא להמתין לטעינת התגובות
