ואיפה האחריות האישית?
כאשר צוות בודק את התנהגות הממונים עליו, לא בטוח כמה אמון ניתן לתת במסקנותיו. הצוות הורכב מיהושע שופמן, אלי אברבאנל ועוזי בכר, נציגי משרד המשפטים, הפרקליטות והסנגוריה הציבורית. הצוות מצא ליקויים, אבל רק מערכתיים, לא אישיים. כך נותר לו, תלוי בחללו של הדוח, המשפט הבא: "אי אפשר לגשר על הפער שבין החלטת פרקליט המדינה לאשר את חקירת עורכי הדין ללא אזהרה ובין דרך ניהול החקירה בפועל".
צירוף המילים "ניהול החקירה בפועל" מתכוון לחקירה גסה ואגרסיבית שעבר וינר במשטרה. "אתה לא עורך דין במקרה הזה, כי אתה פה כמו כל עבריין אחר שזוזיאשווילי דיבר איתו בסיפור הזה", הטיח בו רב-פקד יוסי בן-נאים, והדברים התגלגלו להחלטתה של השופטת שרה סירוטה, שהגדירה שיחה של וינר עם זוזיאשווילי כ"שיחה בין עבריינים".
אבל לפני שבאים בטענות לחוקר ולשופטת, צריך לשאול איפה היו הפרקליטות ומשרד המשפטים. ובלשון הדוח: מי היה צריך לגשר על הפער שבין החלטת פרקליט המדינה ובין ניהול החקירה בפועל? מי אחראי לכך שווינר הושפל ונחקר כעבריין, למרות ששנדר החליט שייחקר כעד בלבד? מי אחראי לכך שנושאים סבוכים ועדינים כחסיון יחסי פרקליט-לקוח מטופלים בגרזן המשטרתי הרגיל? ואיפה היו הפרקליטות המלוות, זיוה קנדל ושרון הר-ציון?
חשוב לדייק. דמו של וינר לא סמוק יותר מדמו של כל עורך דין אחר שחשוד בפלילים. במשרד המשפטים היו שגרסו כי לווינר מגיע הטיפול הרגיל של חשוד, אלא ששנדר דחה עמדה זו וקבע שווינר
אינו חשוד. בפועל, קיבל וינר את הטיפול המחמיר. הנחיית שנדר לא קוימה.
וינר, ד"ר למשפטים, אדם ערכי ועדין נפש שהקדיש את חייו לא רק למשפט אלא גם ובעיקר לצדק, היה בין השאר עובד בכיר במשרד המשפטים. מותר רק לשער איך היו מטפלים שם באחד מבכירי התביעה אם היה נקלע לצרה דומה. בכפפות של משי היו מטפלים בו. וינר הופקר. אולי עוד כועסים עליו שחילץ את עמוס ברנס למשפט חוזר. אולי סתם רואים בו סנגור פלילי, שותף לעבריינים.
האתוס התביעתי בישראל נוטה לא פעם לכרוך את העבריינים וסנגוריהם בחבילה אחת. נדמה שחוקריו של וינר פעלו לפי האתוס הזה. נדמה שבכירי הפרקליטות רצו שכך יהיה. למען הפרוטוקול, הם רשמו שווינר ייחקר כעד בלבד. בפועל, כנראה שהיה נוח למישהו ללחוץ אותו, להותיר אותו תלוי באותו מרחב מסויט של חוסר ודאות.
זה הגשר שאני מציע לצוות הבדיקה, שקבע שלא ניתן לגשר בין ההנחיות לאופן ביצוען. זה הגשר מעל לתהום שלתוכה נפל וינר. בנקודה זו כנראה שלא ניתן להאשים איש. לא את הרב-פקד, לא את השופטת ולא את הציניקנים בפרקליטות. אף אחד מהם לא יכול היה להעלות על הדעת שהם עוסקים בבן אדם רגיש, ערכי וטוטאלי במיוחד. בשבילם כולם הרי עבריינים, או שותפים למעשה.
למרות שדוח הבדיקה מתמקד במסקנות מערכתיות, מותר להסיק ממנו גם אחריות אישית, כמקובל במקרים אחרים שבהם הנחיות לא מבוצעות. כשרוח המפקד לא מתקיימת, הבעיה היא גם פרסונלית, לא רק מערכתית. שנדר קבע שווינר ייחקר כעד, המשימה הוטלה לפתחה של פרקליטת מחוז תל-אביב, רות דוד, ומונתה פרקליטה מלווה, זיוה קנדל. הדוח לא מספר לנו מה עשו כל האנשים הטובים האלה. בעצם הוא כן מספר לנו: "לא מצאנו דופי בהתנהגותם האישית של אנשי משרד המשפטים במגעם עם ד"ר וינר".
gorali@maariv.co.il
עדכון אחרון : 21/10/2005 3:32
נא להמתין לטעינת התגובות
