עוגת שיש טעימה בטירוף
(ועוד דברים שממש שווה לדעת)
ואם בעוגה מנחמת - אין על עוגת השיש הזו, פשוט אין עליה! מכינים אותה בתבנית קפיצית מספר 24, והיא יוצאת גבוהה, עם מרקם דחוס ונימוח כיאה לעוגה בחושה, והיא אירזיסטבל.
כמה שנהיה מפוצצים, אי אפשר לעמוד בפני עוד נגיסה ממנה. כן, עד כדי כך. תודה על המתכון לקונדיטור המתוק מסוכר מיקי שמו (רח' מוריה 30, חיפה . טל': 04-8104448)
חומרים
200 גרם חמאה
400 גרם סוכר
4 ביצים
500 גרם קמח
5 גרם אבקת אפייה (1/2 שקית)
5 גרם אבקת קפה נמס לא גבישית (1 כפית ממש גדושה)
1/8 כפית אבקת ונילין (להשיג בחנויות התבלינים ובבתי מרקחת) או
1 קליפה מגוררת מלימון שלם
100 גרם חלב (1/2 כוס)
400 גרם שמנת חמוצה (2 מכלים)
100 גרם שוקולד מריר מומס בבאן מארי
אופן הכנה
1. מערבבים במהירות בינונית במיקסר חמאה וסוכר עד שמתקבלת תערובת מעט אוורירית ותפוחה.
2. מוסיפים את הביצים הלא מופרדות בהדרגה, אחת-אחת, במהירות גבוהה של המיקסר.
3. כעת מוסיפים למיקסר במהירות הכי איטית את ה"יבשים": קמח , אבקת אפייה, אבקת קפה נמס, ונילין וגרידת לימון. אם משתמשים בתמצית וניל במקום באבקת ונילין, מוסיפים אותה עם ה"רטובים" בהמשך. מערבלים את כל החומרים רק עד השלב שהכל מתערבב, ולא יותר מזה, כי אנחנו לא רוצים תערובת תפוחה ואוורירית מדי כמו של עוגת ספוג אלא תערובת של עוגה בחושה עסיסית.
4. מוסיפים למיקסר את ה"רטובים": חלב + שמנת חמוצה, ואם בחרנו בתמצית וניל במקום באבקת ונילין (שעדיפה! ) מוסיפים אותה פה. גם פה לא מערבבים הרבה מדי. וגם אם הצבע עדיין לא הומוגני - לא נורא, מערבבים ככה, קצת, עם המרית, וזהו.
שלב העבודה בתוך התבנית
1. מוזגים את התערובת מקערת המיקסר עד חצי גובה התבנית.
2. את השוקולד המומס מוסיפים ליתרת התערובת שנותרה בקערת המיקסר, ומערבבים אותו.
3. מוזגים את התערובת השוקולדית מקערת המיקסר, מעל התערובת הבהירה (שמגיעה עד חצי גובה התבנית הקפיצית).
4. כעת לוקחים מזלג, ובתנועות סיבוביות, כמו גל עומק באוקיינוס או כמו שטורפים ביצה לאומלט, אנחנו "מבלבלים" קצת מתערובת השוקולד העליונה לתוך התערובת הבהירה שלמטה. אסור שזה יתערבב הומוגני לצבע אחיד, אלא שיישארו "פסים" מובהקים של בהיר וכהה. לא לערבב מדי. מבצעים רק 10-8 תנועות גל או "קיפול" כאלה, לא יותר.
שלב האפייה
50 אחוז מההצלחה של עוגה טובה זו האפייה שלה. אופים בתנור מחומם מראש ל-170 מעלות צלזיוס, עד שעה ורבע, אבל, אחרי שעה ועשר דקות בודקים עם קיסם אם היא מוכנה: נועצים קיסם במרכז העוגה. אם הקיסם יוצא "מרוח בקרם" - העוגה עדיין לא מוכנה.
אם הקיסם יוצא כשתפוסים עליו גבשושים או פירורים קטנטנים ולחים של עוגה - זה מוכן.
וטיפ קונדיטורים אדיר: למי שיש מדחום דיגיטלי עם סיכה (הוא נראה כמו קופסת סיגריות, שיוצא ממנה חוט או כבל חשמלי דקיק באורך 30 סנטימטר, שבקצהו ישנה סיכה באורך של חמישה סנטימטרים, שאותה נועצים במרכז העוגה. ניתן להשיג בכל החנויות המתמחות בצורכי אפייה): מכניסים את הסיכה הזו למרכז העוגה. אם זה מראה 102 מעלות צלזיוס, במרכז העוגה, העוגה מוכנה!
לא מאפסנים את העוגה במקרר אלא רק על השיש, בכלי סגור. היא נשמרת נהדר למשך ארבעה-חמישה ימים בלי בעיות, בהנחה, כמובן, שהיא לא מוציאה את ימיה קודם, הרבה הרבה קודם... אין חיה כזו, באחריות!
זה לא ייאמן, אבל אחרי סעיף התקציב, רוב האנשים קונים מכונית לפי "מה אמר השכן". המשקיענים יותר בסקר שווקים יקנו לפי "שוק טוב של יד שנייה". אבל כדי להגיע בשלום ל"שוק טוב של יד שנייה" הזה, צריך לקנות מכונית לפי פרמטרים בטיחותיים.
וככה אומר ראם סמואל, אלוף צרפת במרוצי מכוניות ומייסד ומנהל חברת "מסלולים" לשינוי תרבות הנהיגה בישראל (טל': 03-6343002), שבכל שאלה הנוגעת לרכב ובטיחות בנהיגה ניתן לפנות אל האתר שלו: Maslulim ולהתייעץ .
ABS
קודם וראשית לכל, מבררים אם יש במכונית מערכת ABS. ל-99 אחוז מהמכוניות הנמכרות כיום יש מערכת כזו, ובכל זאת כדאי לוודא. זו מערכת שמונעת את נעילת הגלגלים בזמן בלימת חירום ובכך נשמרת יכולת ההיגוי (זאת אומרת שניתן להפנות את המכונית) תוך כדי בלימה חזקה. זה מקנה יתרון במקרים שמצריכים בלימת חירום + התחמקות ממכשול. המערכת גם שומרת על יציבות כיוונית של הרכב במצבים של בלימת חירום על משטחים חלקים ובסיבובים.
ESP
מערכת ESP היא מערכת בקרת יציבות, ובלשון בני אדם: מערכת שמונעת את ההחלקה של המכונית בסיבוב, אם נכנסים אליו מהר מדי או אם הכביש רטוב.
מערכת תגבור בלימה
זו מערכת המזהה בלימת חירום ומוסיפה לחץ בלימה מעבר לעוצמה שמפעיל הנהג על הברקס. נהגים בודדים בולמים מספיק חזק בבלימת חירום כיוון שהם רגילים לבצע בלימות רכות יחסית. הוספת העוצמה הזו על ידי המערכת מקצרת את מרחק הבלימה.
מערכת חלוקת כוח בלימה
זו מערכת שמווסתת את עוצמת הבלימה בין הגלגלים במקרים שמופעל עליהם עומס שונה או שקיימים תנאי אחיזה שונים.
כריות אוויר
רוב המכוניות מצוידות בשתיים קדמיות. מומלץ לרכוש רכב המצויד בשש כריות.הנוספות נמצאות בצדדים (אחת במושב ואחת בקורה העליונה, מכל צד) והן מגינות על הנוסעים מפגיעות צד. כריות הווילון גם מגינות על הראש ועל הפנים מפני רסיסי הזכוכיות של חלונות הצד שמתנפצים בעת תאונה (במיוחד צדית) ושעפים כמו סכינים לראשי הנוסעים.
קדם מותחנים לחגורות הבטיחות
מדובר במערכת חגורות בטיחות "אקטיבית". כשהמערכת קולטת פגיעה במכונית, ישר היא מהדקת את חגורות הבטיחות ועל ידי כך מצמידה את הנוסעים למושב ומרסנת את תנועת הגוף קדימה,לפני פתיחת כריות האוויר.
צמיגים
בהחלפה, לשים לב לקנות צמיגים מקוריים של יצרן הרכב או דומים להם באיכותם מיצרן ידוע. לא לחסוך על הצמיגים את מאה השקלים, כי צמיגים טובים הם פקטור ענק לעניין ההישארות בחיים. תמיד להרכיב את הצמיגים החדשים מאחור.
דיסקיות הבלמים
בטיפול הראשון, עם החלפת דיסקיות הבלמים, לשים לב לקנות מקוריות. אפשר לקנות מתוצרת חלופית, אבל חשוב שיהיו מתוצרת של יצרן ידוע מתמחה (לדוגמה Ferrodo).
שלדה
השלדות המודרניות בנויות מכלוב חזק שמגן על הנוסעים (כולל קורות צד חזקות) ומחלק קדמי שתפקידו לקרוס בזמן תאונה ועל ידי כך לספוג חלק גדול מהאנרגיה של המכה.
החלק הקדמי ייראה הרוס לחלוטין אחרי תאונה ואנחנו מזדעזעים וחושבים שהמכונית לא טובה מבחינה בטיחותית, אבל זה לא נכון! הרבה פחות כוח הרס יעבור לכלוב הנוסעים.
משענות ראש
גם במושבים האחוריים כדאי שיהיו משענות מתכוננות לראש כדי למנוע את נזקי "צליפת השוט". להזכירכם : החלק הכי בולט של הכרית צריך להיות במרחק של שנייםארבעה סנטימטרים בלבד מול המקום הכי בולט של הגולגולת שלנו.
חס ושלום לא הסידור ה"אורתופדי" הזה, שבו המקום הכי בולט בכרית הוא מול שקע הצוואר שלנו מאחור. ממש לא!!! והמיקום הזה הוא כדי לקלוט ולבלום את אנרגיית המכה של הראש הכי מהר.
כשהילד מקבל רישיון נהיגה מקובל לקנות לו איזו עגלה ישנה ודפוקה, "כדי שהוא ידפוק אוטו ישן עד שהוא ילמד לנהוג". ט עו-ת איומה!!! אם אין תקציב לשתי מכוניות טובות שההורים ייסעו במכונית הישנה, ושהילד, הנהג החדש, ייסע בזו החדשה והב-טי-חו-תית!!!
כי אם יידפק האוטו החדש, כפרות עליו, זה רק כסף! אבל כמה כל הורה היה מוכן לשלם בדיעבד עבור חיי ילדו? לא פעם אנחנו שומעים על ג'חש צעיר שמחק משפחה שלמה בכביש, והוא יצא מהתאונה ללא פגע.
והוא יצא ככה, לרוב, בגלל שהוא לקח את המכונית הטובה של האבא שלו. אותה תופעה אגב, עם נשים וילדים. האוטו המשפחתי ה"טוב" צריך להיות אצל האישה שמסיעה כל היום את הילדים, ולא אצל האפנדי, שמסיע את עצמו למשרד!!!
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, מתכונים וכל מה שתרצו בפקס לאודטה: 03-5632065 (אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם)
נא להמתין לטעינת התגובות
