אלים ומפלצות
מה יש למופז נגד ילדים? מי יותר הזוי, איתמר בן-גביר או זהבה גלאון? כמה זמן תישאר שפעת העופות באופנה? והאם "ווטרלו" הוא השיעור הכי חשוב בהיסטוריה שקיבלה אירופה מעודה?
וזה נחמד. נחמד לדעת שבסופה של משמרת עריכה בדסק תמיד יימצא הזריז שידביק על דש חולצתו את הסטיקר "רועדות לך הביצים? נהנה לפחד ולא רוצה לחדול לעולם? שאל אותי כיצד! ". שכן האנושות (ומדובר בעניין גנטי, ששורשיו ארוכים ועמוקים כשחר ימיה) מתהלכת על כדור הארץ הזה בתחושה הבלתי מוסברת כי סופה קרוב. אפשר רגשות האשם של זן שהכחיד זנים אחרים ורמס את מושבתו ברגל כה גסה.
אפשר ההכרה התבונית הטבועה בכולנו כי על ציר הזמן, סיפורה של אותה "אנושות" הוא אפיזודה חולפת בסך הכל, עניין מיקרו מיקרו מיקרו מילימטרי ב"תמונה הגדולה" של דברי ימי היקום. אפשר התחושה הקמאית, שמקורותיה פגאניים, כי השטן מתהלך בקרבנו כל העת, מחליף צורות ולובש פנים שונות ומשונות ועד שלא יכלה אותנו לבלי שוב לא ינוח ממלאכתו.
ומכל מקום, החרדה הזאת, כי רגע אחר נעז למצמץ ויטרוף אותנו הטורף האורב תדיר, אינה מרפה.
פעם מכנה עצמה אימת השמד האנושית "התחמשות גרעינית", ופעם "החור באוזון", ופעם "איידס", ופעם "אדולף היטלר", ופעם "האיסלאם הפונדמנטליסטי", ופעם "ריטה", ופעם "צונאמי", ופעם "סרטן", ופעם "קפיטליזם". ובכל פעם השורה תחתונה בחישוב תוצאות הנוסחה היא: באים עלינו לכלותינו. שועלים עליך וגו'. ושמו של השועל התורן: "שפעת העופות", כאמור .
וקרוב מאוד לוודאי שתצלח האנושות גם במשימת התחמקות זאת מן השמד הקולקטיבי המאיים להכות "ללא הבחנה", כדרכן של שואות. וקרוב לוודאי שלפני שתימצא "התרופה", ה "נבלמה התפשטות שפעת העופות באסיה", "ארגון הבריאות העולמי מודיע כי החיסון SANOVEX מבית טבע מומלץ לשימוש כנגד'שפעת העופות'", ייפלו באפריקה ובאסיה אי אילו רבבות קורבנות, ורגע לפני שתכה את האנושות בבטנה הרכה-אירופה המערבית, ארצות-הברית וישראל - יימצא הקפיטליסט שיגזור על זה קופון ותימצא גם ועדת הפרס שתעניק באיחור הנסבל את ההכרה, והופ, עדיין לא רקקת "התגברות מחלת האיידס במרכז אמריקה מדאיגה מדענים" ומי זה שם מציץ אלינו ממעמקי עמוד 12 בידיעת צד שולית, "כוכב לכת קטן מאיים להתנגש בכדור הארץ" ? הוא ולא אחר.
ביל גייטס, על קרוב ל-50 מיליארד הדולרים האמריקניים שלו, נחת השבוע בישראל לביקור שמשלב ביזנס אנד פוליטיקס, פלז'ר אנד טרז'ר. וכמובן שהגאווה גדולה והשמחה עצומהשהרי גביר כדור הארץ בעצמו ובכבודו הגיע "לחלוק כבוד" וכו'.
וכמובן שההתפעמות מאותו אלפא קפיטליסט מקפלת לתוכה גם תיעוב ומשטמה עממיים ממשפחת "למה הוא ולא אני?", חידלון בורגני אינפנטילי מאסכולת "תן לי מאית, לא - אלפית, ממה שיש לו, ואני מסודר לכל החיים"
אבל , וגם, ואולי הכי חשוב, ההכרה כי האיש הוא קורבן קלאסי של הלימבו התרבותי של תקופתנו - האדם העשיר בדברי ימי האנושות, האיש שפיצח את המנגנון הקפיטליסטי ומיקסם לממדים מפלצתיים את השילוב בין כישרון אינדיבידואלי לתגמול המוני, והאדם הקרוב ביותר להשיק למעמד של אל בתקופתנו, הוא גם, ללא ספק, המועמד הבולט כיום על כדור הארץ להחזיק בתואר - השטן.
בתחילת השבוע מחתה ח"כ זהבה גלאון נמרצות כנגד כוונתו של איתמר בן-גביר לקיים את ברית המילה של בנו הנולד (שיהיה במזל!) על קברו של השוחט ההמוני ברוך גולדשטיין. טענתה של גלאון, לפי גלי צה"ל: "האירוע יהפוך להילולה כהניסטית". שנאמר : כאילו דה? אולי ברור? איפה שיש תומכי כהנא ופעילי כהנא, ואיפה שיש הילולה, תהיה "הילולה כהניסטית". לוגיקה פשוטה.
ועל מה בכלל התרעומת? על ציון הצטרפותו של הרך הנולד למשפחת ישראל דווקא על קברו של ברוך גולדשטיין? מה החשש הגדול? ה"סמליות"? האם בזה העניין? הפחד כי המוני בית ישראל ישמעו על דבר החגיגה המשפחתית שארגנה משפחת בן-גביר ו... מה? מה יקרה? יצבעו חולצותיהם בצהוב ויקפצו אגרופיהם, מעשה כהנא? יצדיקו את ברוך גולדשטיין? יפגעו בזכרם של הקורבנות החפים מפשע שלו יותר משגולדשטיין ניקב בגופם בתת-מקלע שלו?
ואם היה מחליט בן-גביר לקצוץ בבשר בנו על מדרגות כיכר מלכי ישראל (ז"ל), האם אז היתה גלאון מחשיבה את אירוע הבורקסים להיות טיהור עוונות ו"צעד ראשון של פיוס ושל שפיות מצדו של בן-גביר" ? ואם היה מחליט לחגוג עם אחיו על קברו של אהוד מנור, האם אז היתה טוענת גלאון כי ראוי לו לבן-גביר שאם כבר "שירה" מוטב שילך לחגוג על קברו של יאיר הורוביץ? ואם היה מחליט להעמיד מוהל על צאצאו בבית הקברות בהונגריה, שם טמון גיולה מנדי, האם אז היה זה כאילו צידד במועמדותו של דרור קשטן לתפקיד מאמן הנבחרת?
לא. איתמר בן-גביר מציין את ברית המילה של בנו בקרב חבריו ומקורביו והקולגות שלו ליומיום (כהניסטים, מה לעשות?), במקום שהפך לפינת חברותא של המילייה הזה - קברו של ברוך גולדשטיין. וכי לאן ילך? לאולמי "סיאסטה" ? להיכלי "פיאסטה" ? לאיזה נודלס בר יאפי סקסי באזור התעשייה של איזה כפר-שמריהו פיתוח? עד לכיכר האדומה במוסקבה ירחיק?
האם יש קהל מוזמנים סביר מזה, מבחינה חברתית? האם יש מקום צפוי מכך, מבחינה ליהוקית? האם יש אוקסימורון בצירוף המילים "איתמר בן-גביר" ו"קבר ברוך גולדשטיין" ? לא .
האם גלאון היא שמאל ילדותי, לא רציונלי, פרובוקטיבי, מגוחך, משיחי ממש? לא פחות משבן-גביר הוא ימין סהרורי. Choose your poison.
זה נכון: אבבא היא אכן להקת האירוויזיון הגדולה ביותר בכל הזמנים ו"ווטרלו" הוא לא רק שיר האירוויזיון הגדול ביותר בכל הזמנים אלא גם תמצית סמלית מזוקקת, מדהימה ממש, של כל תרבות המערב שעליה הופקדה אירופה ב-40 השנה האחרונות, ואולי אפילו מאז ומעולם.
וככה הולכות המילים של השיר: "בווטרלו, נפוליאון נכנע/ והגורל שציפה לי היה דומה/ ספר ההיסטוריה על המדף/ היא תמיד חוזרת על עצמה. פזמון: ווטרלו - אני הובסתי ואתה ניצחת במלחמה/ ווטרלו-מבטיחה לאהוב אותך לעולם ועד/ ווטרלו - לא יכולה להימלט, גם אם רציתי/ ווטרלו - גורלי הוא להיות איתך/ ווטרלו - סוף סוף פוגשת בווטרלו שלי".
וכך זה נמשך - מיזוג מזוגג סוכר של מלחמה ואהבה, צומת דרכים צוהל שבו נפגשים קיטש והיסטוריה, ועידת פסגה צבעונית של מיתולוגיה של ממש (הקרב האחרון של נפוליאון) ודקדנס קאמפי (להקת אבבא באירוויזיון).
אירופה, שהיא ערש התרבות המערבית, מזכירה לעצמה בטקס האוננות הצלופני שלה מה הם שני היסודות שכוננו את היבשת מאז ומעולם ומה כוחם על ההמון לאורך השנים: אהבה ומלחמה, מלחמה ואהבה.
שייקספיר ידע את זה, סטנדאל הבין את זה, טולסטוי כתב את זה, שילר לא הסתיר את זה ואבבא פשוט מינפו את זה לדיבידנד דיסקו מושלם. באהבה כמו במלחמה, כמו גם באירוויזיון, הכל הולך.
איזה מזל גדול נפל בחלקנו להיות בני התקופה הזאת בדברי הימים.
ועוד הוכחה לכך שהעת הזאת היא תקופה של פלאות. ביום ראשון קונן שר הביטחון, שאול מופז, או שמא היה זה מי ממקורביו, כי "הילדים ממשרד האוצר חושבים שהמדינה שייכת להם". על פניו, טרוניה סבירה, גם אם מעפנה, על הדרך שבה רודים פקידי האוצר בשרי ממשלת ישראל.
אלא שבפועל, היפוך כוחות משובב נפש: שר הביטחון, זה שאין כמעט אדם בישראל שלא יחתום על כך שהוא עצמו חתום על התחושה וההיבריס האלים כי המדינה שייכת לו ולאלופיו, מקונן כי מישהו גונב לו את המדינה מתחת לידיים. אפשר הוכחה נוספת לחוסר המודעות העצמית הפתולוגית של אנשי משרד הביטחון, אפשר, אולי (ואלו החדשות הטובות! ): צעד ראשון בדרך להפיכת ישראל ממדינת כל קציניה, למדינת כל בניה. גם אם שמם הוא "הילדים ממשרד האוצר".
אני מעדיף את הילדים של משרד האוצר על פני נערי מופז בכל יום של השבוע. בעיקר זה שבו מתקבלות החלטות לגבי עתידה של המדינה.
shai_golden@walla.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
