זאב זאב
בן כספית צופה לשרון שבוע סוער – הוא נאבק בזאבים בחוות השקמים וגם נגד מורדי הליכוד
איך נלחמים במכת הזאבים בחוות שקמים? "במשך תקופה ארוכה", סיפר שרון, "השמענו בדיר, בקולי קולות, במהלך הלילה, את גלי צה"ל. המוסיקה הזו לא ערבה לאזניהם והם לא באו. אחר כך הם התרגלו, ועכשיו אני חושב שהם כבר אוהבים את גלי צה"ל, והם באים מחדש".
המאבק בזאבי החווה בעיצומו. כך גם המאבק במורדי הליכוד. אריאל שרון אוהב כבשים, אבל מעריך זאבים.
אם יוכל, יבחר תמיד להיות בצד שצד, לא הניצוד. כמו שהזאבים התרגלו לגלי צה"ל, כך ינסה בשבוע הקרוב שרון להרגיל את המורדים למשמעת סיעתית. הפיוס שלו עם גדעון סער, יו"ר הקואליציה, בלט אתמול (סער היה הדובר היחיד בגיבושון מלבדו). הפיוס שלו עם המורדים נראה רחוק עדיין.
ראש הממשלה הבהיר אתמול שאין לו כוונה לוותר. אם חבילת המינויים שלו לא תעבור מחר, יביא את אותה חבילה בדיוק בשבוע הבא. ואם לא תעבור בשבוע הבא? "אדע מה לעשות", אומר שרון.
האמירה הזו נקשרה בעבר לראש ממשלה אחר, כושל, בשם אהוד ברק. הוא הבטיח שיידע מה לעשות, ולא ידע. עד היום, שרון דווקא ידע. עכשיו נשאר לחכות ולראות אם נותר בו ידע.
הוא הולך לשילוב של מלחמת התשה ומלחמת עצבים מול מורדי הליכוד ושאר הכנסת. הוא מעמיד את הגיליוטינה בכיכר העיר, מתעלם מהעובדה שגם ראשו בין המועדים להתזה, ומחלק את הקלפים.
ושוב: נראה מי ימצמץ קודם. אולמרט שר אוצר? שיילך לקושש מצביעים בתגמולים. הירשזון מקבל את המינהל? כנ"ל. שיעבדו החברים.
רוחם של שרה ובנימין נתניהו ריחפה אתמול מעל מעון ראש הממשלה. רוחות רפאים שנהגו לשוטט בעבר במתחם הזה ממש, בשר ודם, והעדיפו (לרווחתם של העובדים) לא להגיע הפעם. נתניהו פורק עכשיו כל עול. מיידה כל אבן, מטבע את ספינתו של שרון בכל מחיר, יעלה כמה שיעלה, גם אם זו, בעצם, פגיעה לא קלה בליכוד, בחכ"יו, בשריו, בחבריו.
נתניהו הפסיק לעשות חשבון פוליטי הגיוני. מצבו קשה, תדמיתו בשפל, עכשיו הוא הולך הפוך על הפוך. נוקם. לו היה נרגע רגע, מסדיר את הנשימה, מיישר את קווצות השיער הפרועות, היה מבין שהדבר הכי חכם שיכול היה לעשות בעת הזו הוא לשאת נאום חוצב להבות נגד אתנן המינויים של שרון, אבל לתמוך בהם בהצבעה כי "אסור להשאיר את מדינת ישראל בלי שר אוצר".
ככה היה יוצא גדול, מתקן משהו ממה שקילקל, פותח אופקים חדשים. אבל נתניהו נשאר ביבי. זה לתמיד, כנראה.
השבוע הקרוב יקבע את גורל הכנסת. מינויים של בוים ובראון אינו נגוע בשחיתות (שני שרי ליכוד התפטרו, התיקים פנויים), אבל שרון הרוויח את תדמיתו המושחתת ביושר.
מה שקורה עכשיו בליכוד מייצר ריח בחירות, שמייצר בדרך כלל אנרגיה של בחירות. אם זה יימשך כך, העסק הולך לקריסה. גם מפלגת העבודה תגיע בתורה. כבל וסנה מכינים כבר אמבוש מול התקציב. כל זב ומצורע יגיע אחר כך, עם הדרישות שלו.
אתמול קיבלו אנשי שרון את הפרומו: ישראל מימון ושאר המקורבים דיברו עם דליה איציק (על רשות השידור), עם פואד (על המינהל), עם פרס (על הכל) ועם רמון (על המפץ הגדול).
הצרות ניתכות מכל עבר, והאמת היא ששרון קלע את עצמו למצב הזה סתם כך, בלי סיבה אמיתית. יש משהו מגוחך בהתעקשות הזו.
ועדיין, שרון מתעקש. הרמז ששיגר אתמול לאולמרט היה עבה מתמיד: תירגע, גם אם זה נופל, לא אביא אותך לאישור לבד. רק יחד איתם. נמות, או נכבוש את ההר.
ואם לא? שרון יקח את המשרדים אליו, ימנה את בוים ובראון לטפל בהם, יתן את האוצר למנכ"לו בינתיים, ויחשוב מה עושים. הוא, כבר אמרנו, יידע מה לעשות. כל האופציות פתוחות בפניו, מהמפץ הגדול, דרך הבינוני והקטן, לרוחב הגיזרה כולה. אף אחד מהן לא מלבבת, והזאבים משחרים לטרף.
