עוגיות נגיסי חמאה - שקדים ולימונים
(ועוד דברים טובים שממש שווה לדעת)
חומרים לבצק
250 גרם חמאה
200 גרם אבקת סוכר
400 גרם קמח רגיל
גרידה מ-1 קליפת לימון בינוני
1 כפית תמצית וניל (של מקורמיק)
הכנת הבצק
1. בעזרת וו הגיטרה (וו ה"K" בקנווד ) מערבבים את החמאה ואת אבקת הסוכר עד שהן מתאחדות.
2. מוסיפים את הקמח, את גרירת הלימון ואת תמצית הווניל. מערבלים רק עד שהבצק אחיד.
3. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לשעה. חומרים לציפוי העוגיות הבצק המקורר 1 חלבון ביצה + מברשת מריחה 120 גרם סוכר לבן 150 גרם שקדים מולבנים פרוסים (להשיג מוכן במרכולים של "השקדייה") 100 גרם סוכר חום בהיר ("דמררה"). הסוכר החום הבהיר יוצר קרמליזציה מהירה של העוגייה. הסיבה שמשתמשים גם בסוכר לבן לציפוי וגם בחום, היא כדי להשיג איזון מושלם בין פריכות ורכות הביס.
הכנת העוגיות
1. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים. כל חלק מרדדים (ישר על גב תבנית האפייה המרופדת בנייר אפייה, כן!) למלבן במידות 38 על 42 ובעובי דק ככל שניתן (בין שלושהחמישה מילימטרים).
2. בעזרת מזלג מחוררים את הבצק הפריך המרודד.
3. מברישים כל מלבן בצק בחלבון הביצה ומיד לאחר מכן מפזרים עליו מחצית מכמות הסוכר הלבן (רק 60 גרם) ומחצית מכמות השקדים המולבנים הפרוסים (רק 75 גרם). מהדקים בעדינות בעזרת כפות הידיים את השקדים לבצק המרוח בחלבון ובסוכר לבן, ככה, שיידבקו טוב, ומפזרים מעל זה מחצית מכמות הסוכר החום הבהיר (רק 50 גרם). אחריו כבר לא צריך להדק עם כפות הידיים.
4. את חצי הבצק הנותר מכינים באותו אופן על תבנית אפייה נוספת.
5. אופים בתנור מחומם מראש לחום של 170 מעלות צלזיוס עד 15 דקות. מתקבל עלה מאפה בגוון זהוב.
6. מיד בגמר האפייה, בעוד המאפה חם חותכים את עלה הבצק האפוי בעזרת גלגלת פיצה, או סכין חד, למלבנים צרים וארוכים במידות של 10 x 2.5 סנטימטרים . מקררים עשר דקות בטמפרטורת החדר ומוציאים מהנייר. מאחסנים בכלי אטום, והעוגיות האלה נשמרות נהדר עד חודש ימים.
הן מד-הי-מות!
"מלון רואנדה" קוראים לסרט הווידאו הזה, שהוא מסוג הסרטים שמותירים על הבנאדם רושם בל יימחה, למשך כמה ימים טובים. כן, עד כדי כך.
זה סיפור אמיתי על מה שקרה באפריקה, כשהבלגים "חסידי אומות העולם", המבקשים להעמיד "פושעי מלחמה" שלנו לדין, יצאו מרואנדה והותירו אחריהם כאוס ורצח עם מתוכנן. והם עשו את זה באופן קר ומחושב בכך שהם טיפחו במשך כל שנות שלטונם בני שבט אחד, ושילבו רק אותם בממשל. אבל כשהם עזבו, הם השאירו באופן ציני ושרירותי
סרט מעורר השראה, איך רוח גדולה של בנאדם אחד (מנהל מלון רואנדה) מחוללת בכוחות על-אנושיים הבדל, שינוי והצלה.
די-וי-די (מהאוטומטים) שהוא פשוט חובה לצפייה.
כששהיתי ב"מלון הסקוטי" בטבריה (איזה מקום!), עמד בחלל החדר ריח עדין ונפלא שלא יכולתי לעמוד על פשרו. נעים כמו של מרכך כביסה, אבל עם עוד משהו. בחיים שלי אני לא מחמיצה אינפורמציות למקור של ריח טוב, והנה זה בא:
מסתבר שמנהלת התחזוקה החכמה הורתה לרסס כל יום בריח הטוב הזה את הווילונות והריפודים אחרי ניקוי החדר. והיא חכמה, כי אין לי מילים לתאר כמה שריח נכון "בונה" אווירה למקום.
אז לריח הזה קוראים "בלו דרימס" ("חלומות כחולים") והוא "תכשיר ייחודי לבישום ולנטרול ריחות לא נעימים", ככה כתוב על האריזה שהיא בקבוק פלסטי כחול כמו ה"כחולים" האלה לניקוי חלונות.
הוא מכיל בושם איכותי מרוכז, מפיג ריחות, אלכוהול וחומר מתחלב. היצרן הוא זוהר דליה, מקיבוץ דליה, והשיווק הוא של "אקולאב זוהר דליה", טל': 04-9897171. תאמינו לי שאתם רוצים אותו. פרונטו!
אחותי כלה: רוצי לאחת החנויות של דורין פרנקפורט ובקשי למדוד מכנסיים בדגם שקוראים לו "גילה". אין לי מושג מי זאת הגילה הזו, אבל שיברך אותה האלוהים על המכנסיים האלה הנושאים את שמה, כי אלה מכנסיים גאוניים, פשוט גאוניים.
הם יושבים על הגוף כמו יציקה שפוכה מדהים מהמותניים ועד למטה, בגזרת "עיפרון" אלוהית, כשהם מעלימים בדרך גם תחת במשקל 80 טון.
כל מי שלובשת אותם מאבדת חמישה קילו אופטיים מהמשקל שלה.
מידה 4 שלהם מקבילה למידה 42. הם באים בשחור ובסגול חציל, וצריך להפעיל על הפרנקפורט לחץ צרכנים, שתייצר אותם גם באוף ווייט ובעוד צבעים. כולי שחוחה כבר מרוב טפיחות התודה של כל מי שסיפרתי לה עליהם. אז את כבר מבינה מזה כמה שהם חד-פעמיים, וכמה שאת קונה לעצמך ישר שניים כאלה, ליתר ביטחון...
ואם דיברנו על דברים יפים, צריך לשטוף את העיניים בקולקציה החדשה והמרהיבה של מירל'ה ואיה (טל': 03-5732156). יש להן קו עיצובי שהייתי מגדירה אותו כשפעה. שפע ועושר לא יתואר של שילובי חרוזים מושחלים בצבעי מדבר מרתקים, כשהתוצאה הסופית היא תכשיט שהוא כמו מפל מים, עם נוכחות מרשימה. כל התכשיטים שלהן משגעים, אבל השיחוק הכי גדול העונה הוא תכשיט מקורי וממש אחר שקוראים לו "שלכת זהובה". על בלגן מאורגן של צינוריות זהב דקות הן מקבעות באופן רנדומלי עלי שלכת זהובים, והאפקט הסופי הקסום הוא תכשיט של פיית יער.
"ה. שטרן", מאחוריכם!
באחד מבתי החולים של רומניה הידועים במחסור הכרוני שלהם בתרופות, פונה הרופא המנתח לרופאה המרדימה ומבקש ממנה להרדים את החולה.
הרופאה שואלת אותו: "בחומר שלנו או בחומר תוצרת חוץ?".
"בחומר שלנו! ", עונה לה הרופא.
"טוב", אומרת הרופאה ופונה לחולה: "נני, נני! נני, נני!".
odetta@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
