מנטליות מזרחית
בן דרור ימיני תוהה אם פרץ, בניגוד לנבחרים אחרים, יפעל לצמצום הפער עם האשכנזים
עכשיו, אחרי השמחה טרם זמנה, כדאי לבדוק. האם המזרחיות של מנהיג פוליטי גרמה לכך שהוא ייטיב עם המזרחים? האם כאשר מזרחי מגיע לתפקיד בכיר, הוא אכן פועל למען החלשים, המסכנים, המנוחשלים? בואו נבדוק.
נתחיל בפוליטיקה. היה לנו כבר שר אוצר מזרחי-סילבן שלום. האם מישהו יכול להצביע על צעד אחד שהיה יותר מרוכך, יותר מתחשב, לטובת המנוחשלים? או פואד בן-אליעזר. הוא החזיק בשורה של תפקידי מפתח, כשר הבינוי, שר התקשורת ועכשיו שר התשתיות. על מדיניות חברתית כלשהי בוודאי שאין מה לדבר. אז נבדוק מינויים. רוב מוחלט של המינויים שלו, לתפקידי מפתח, היו מקרב בני עדות אשכנז. מזרחים - יוק. וגם אם נניח שיש יותר מועמדים בני עדות אשכנז, משום שבקרב בוגרי אוניברסיטאות יש להם רוב, עדיין מדובר בדיספרופורציה זועקת.
ולא רק בפוליטיקה. גם בתקשורת. שהרי התקשורת, יותר מגופים אחרים, היא נחלה, כמעט פרטית, של בני עדות אשכנז. אבל הנה, היו לנו מזרחים בתפקידי מפתח - יוסף ג'ו בראל, מנכ"ל רשות השידור, או אבי בניהו, מפקד גלי צה"ל, שגם הוא מועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. האם הם ניסו לשפר במשהו את המצב? בראל? הצחקתם אותו. היתה פוליטיזציה, אבל רק במובנה השלילי. בטח שלא הרחבת הביטוי למרחבים נוספים באוכלוסייה. בגלי צה"ל של בניהו, רק למשל, יש שליטה של תשעים אחוז, ברוב רצועות השידור, לאחינו בני עדות אשכנז. רפי רשף ושלי יחימוביץ' ורזי ברקאי ואילנה דיין וכן הלאה. מוכשרים ומצוינים, אבל הם רק מחזקים את העמדה שמדובר בתחנה צפונבונית.
מזרחים (כמו דתיים), אם בכלל, מקבלים את התפקיד של "הצד השני", כמו ג'קי לוי למשל, באחת מתוכניות הבוקר. וגם זה, היוצא מן הכלל שמעיד מאוד על הכלל.
אבל הנה, דווקא פוליטיקאים מבני עדות אשכנז הועילו יותר, הרבה
במילים פשוטות יותר: אין שום הוכחה לכך שפוליטיקאים מזרחים מועילים במשהו דווקא למזרחים. דוד לוי, ההוא מנאום הקופים, כמו כל הפוליטיקאים המזרחים של הליכוד, מפלגת המזרחים, ואלי ישי עם כל ש"ס, דואגים יותר למתנחלים, מאשר למנוחשלים. זו עובדה. זו לא דעה. ואולי אף גרוע מכך: ככל שבשני העשורים האחרונים עלה הייצוג המזרחי, בכנסת ובממשלה, כך הלכו וגדלו הפערים החברתיים, שהם גם פערים בין אשכנזים למזרחים.
אז כן, צריך לתת הזדמנות לעמיר פרץ. ייתכן שיש בו משהו. אבל הניסיון המצטבר מוכיח, שחובת ההוכחה עליו. ועד אז, אין שום סיבה למסיבה.
