משבר זהות
מאז תחילת 2005 מחויבים כל בעלי הכלבים להשתיל ביקיריהם שבב אלקטרוני לזיהוי, אבל עם כזה בלגן, אפילו לאסי לא היתה חוזרת הביתה. לרשויות רבות אין קורא שבבים, חלק מהכלבים לא רשומים במאגר המידע ורשימת הליקויים עוד ארוכה
אחרי חודש של חיפושים הם התייאשו. "היה ברור לנו שהוא נדרס והחלטנו לאמץ כלב חדש". אלא ששבועיים אחר-כך הגיע טלפון מצער בעלי חיים תל-אביב. "מתברר שרוקי היה חודש ימים בהסגר של עיריית רעננה, אבל הם לא הצליחו לקרוא את השבב שלו, כי אין להם קורא שבבים מתאים. למזלנו, הם העבירו אותו לצער בעלי חיים ושם קראו את השבב".
דאי זועמת על החלמאות שגרמה לחודש של טרטור ובעיקר לעוגמת נפש, למתח ולחרדה לכלב ולבני משפחתו, שהיום מטפלים בשני כלבים. "אנחנו פעלנו לפי החוק ושמנו לכלב שבב, אבל בכלבייה של עיר מבוססת כמו רעננה אין קורא שבבים".
הסיפור של רוקי נגמר אמנם בטוב, אבל כלבים רבים אחרים לא חוזרים לבעליהם כלל, גם כשהם נושאים שבב. חלקם מומתים, אחרים נמקים בכלביות ובמקרה הטוב מוצאים בית אחר, כי הפרטים על השבב לא מעודכנים, כי הוא לא מופיע במרכז הרישום הארצי או כי אין בסביבה קורא שבבים. עם כזה בלגן, חוסר תיאום וחוסר מודעות מצד רשויות ובעלי כלבים כאחת, השבב לא היה עוזר אפילו ללאסי לשוב הביתה.
השבב, תעודת הזהות האלקטרונית של הכלב, החל למלא את מקומה של דיסקית האלומיניום המיושנת כבר לפני כמה שנים, עוד לפני כניסת החוק להסדרת הפיקוח על הכלבים, שאליו עוד נגיע. הוא זעיר ומוחדר בהזרקה מתחת לעור באזור העורף. קריאתו מספקת את פרטי הבעלים והכלב, חיסונים, תקיפות בעבר ועוד. השבב אינו מורגש, הוא תמיד שם ומשמש הוכחה לבעלות על כלב במקרי אובדן, נטישה או גניבת כלבים.
כלבי ישראל נושאים כיום שני סוגי שבבים, "טרובן", הישן יותר, ו"איזו", שהיום הוא היחיד המותר להשתלה. כדי לקרוא את שני סוגי השבבים יש צורך בקורא "אוניברסלי".
אבל גם קורא אוניברסלי הוא לא סוף הדרך. אם הפרטים על השבב אינם מלאים או מעודכנים (דבר שהוא באחריות הבעלים) לא יעזור לכלב האומלל שום דבר. "אנחנו סורקים כל כלב שנכנס אלינו", אומר גדי ויטנר, דובר צער בעלי חיים ישראל - תלאביב. "אבל להמון כלבים יש שבב שהמספר שלו לא הוזן למאגרי המידע כמו שצריך, שהפרטים שגויים, השמות לא נכונים. אנחנו עושים עבודת בילוש אדירה על כל כלב, אבל לא תמיד מצליחים. לא מזמן מצאנו כלב דרוס עם שבב. רצינו להודיע לבעלים שהוא מת, אבל לא היו מספיק פרטים על השבב".
לדברי ויטנר, חוסר יכולת לקרוא שבב משמעותה
"מכיוון שיש רשויות שלא מחזיקות קורא שבבים, לכלבים שנמצאים אצלן אין סיכוי לחזור לבעלים", מוסיפה עופרה רוזנשיין מעמותת ראשון אוהבת חיות. "כלב שיצא לאימוץ מאיתנו, אחרי שהשתלנו לו שבב, הלך לפני כחודש לאיבוד בתלאביב והגיע שם להסגר העירוני. כשהבעלים הגיעו לחפש אותו, אמרו להם שאין הוכחה שהכלב שלהם, כי אי אפשר לקרוא את השבב. בתל-אביב גם לווטרינרים פרטיים אין קורא שבבים, כי הם יודעים שבעירייה לא משבבים אז הם לא טורחים לקנות קורא. כלב שאי אפשר לקרוא את השבב שלו נחשב לכלב עזוב, מוציאים אותו לאימוץ או מרדימים, כשבמקום אחר יושבת משפחה ובוכה.
אבל כאן לא נגמרים הליקויים. "גם כשמישהו טורח לקרוא את השבב", מספרת רוזנשיין, "מתברר שהכלב עבר בעלים והפרטים לא עודכנו, שיש פרטים רק אצל הווטרינר שהזריק את השבב, אך לא ניהל רישום מסודר. לפעמים לא מאתרים את השבב עצמו, כי הוא נוטה לנדוד מתחת לעור. כבר מצאנו שבבים אפילו בכפות רגליים של כלבים".
חלק גדול מהבעיה, מתברר, מקורו בזלזול שמגלות חלק מהרשויות המקומיות. החוק להסדרת הפיקוח על הכלבים, שנכנס לתוקפו בינואר 2005, מחייב השתלת שבב לכל כלב. ההליך יכול להתבצע על-ידי הרשות המקומית, עמותה למען בעלי חיים או וטרינר פרטי, אבל כל הנתונים חייבים להתנקז לרשות המקומית וזו צריכה לדווח עליהם למרכז הרישום הארצי של משרד החקלאות.
עד כניסת החוק היה לכל רשות שנהגה לשבב מאגר מידע משלה, ליבואני השבבים היו מאגרים משלהם ואף לווטרינרים פרטיים. מרכז הרישום הארצי, שכיום רשומים בו 116,550 כלבים (מתוך 160 אלף הכלבים שמקבלים חיסון כלבת כל שנה ועוד מספר בלתי ידוע של כלבים חסרי רישיון), בא לעשות סדר.
אבל בשטח זה לא תמיד עובד. יותר מ-100 רשויות, בהן אפילו עיריית תל-אביב-יפו, רשות גדולה שידועה כידידותית לחיות מחמד, מצפצפות על החוק. הן לא משתילות שבבים, לא מצוידות בקורא שבבים ולא מדווחות על הכלבים שבתחומן למרכז הרישום.
על אף שאינן ממלאות אחר סעיפי החוק, לא שכחו בחלק מהרשויות הללו, לרבות עיריית תל-אביב, להעלות את תעריפי רישיונות הכלב כפי שקובע החוק החדש. "יש כמה רשויות שחושבות שחוקי המדינה לא חלים עליהן", אומרת ד"ר דגנית בן-דב, הממונה על חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות. "נכון שיש בהן כאלה שאפילו לא ממוחשבות ושסובלות ממצוקה כלכלית, אבל לרשויות כמו תל-אביב, רעננה או כפר-שמריהו אין תירוץ כזה".
הדיווח למרכז הרישום יכול להתבצע רק על-ידי וטרינר רשותי, כי הרשות המקומית צריכה להיות אחראית על נכונות הדיווח. החוק קובע שרישיון לכלב תקף רק אם הוא מחוסן נגד כלבת, אגרותיו שולמו והוא מסומן בשבב. כלומר, רשות שלא מסמנת בשבב, גובה כסף עבור רישיון שאין לו תוקף; רשות שלא מדווחת למרכז הרישום, מפקירה את כלביה ואת בעליהם.
הווטרינר העירוני של תל-אביב, ד"ר צבי גלין, אומר בתגובה שיישום החוק להסדרה ופיקוח על הכלבים אינו פשוט ושנדרשו לשם כך מערכות מחשוב חדשות. "היום אנחנו כבר מאורגנים, וכבר העברנו נתונים למרכז הרישום הארצי". לדבריו , רק לפני כחודש קבע מרכז השלטון המקומי את הקריטריונים לשבב איכותי. "השבבים עולים הרבה כסף ואני רוצה שהם יהיו כאלה שנבחרו על-ידי מומחים. נכון להיום, התחלנו לסמן אצל וטרינרים פרטיים. הם מדווחים לנו ואנחנו מכניסים למערכת".
לשאלה מדוע אין קורא שבבים בתחנת ההסגר העירונית של תל-אביב, ענה גלין שקורא יוכנס לשם בימים הקרובים. את העובדה שעיריית תלאביב גובה מתחילת השנה את המחיר הגבוה על רישיון לכלב, מסביר גלין בכך שהמחיר נקבע על-ידי משרד החקלאות.
מעיריית רעננה נמסר שקורא שבבים אוניברסלי נמצא ברשות המחלקה הווטרינרית זה כשנה, אך בשל בעיות טכניות שהתגלו בו הזמינה המחלקה מחו"ל קורא אוניברסלי משוכלל יותר.
פרט לרוקי, שמזלו שפר עליו, נמצאים בצער בעלי חיים תל-אביב גם בוקסרית גזעית חומה מנומרת בשם לונה, וכנעני מעורב בשם ג' ורג' (בתמונה), שהשבבים שלהם לא רשומים במאגר השבבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
