כישלון נבחר
אבי בטלהיים סבור שח"כים כמו יאיר פרץ, יחיאל חזן ומיכאל גורולובסקי מספקים לציבור את כל התירוצים והצידוקים מדוע לא להעריך את חברי הכנסת
תדמיתם של חברי הכנסת אף פעם לא היתה מרשימה, ולא תמיד בצדק. יש בציבור נטייה לזלזל בחברי כנסת, ולמצוא בהם פגמים שלא תמיד קיימים. המריבות התקשורתיות במליאת הכנסת, שרובן ככולן בשנים האחרונות הצגות למצלמות הטלוויזיה, יוצרות לעתים את הרושם שמדובר באנשים לא-רציניים, שכל מה שהם יודעים לעשות זה לצרוח אלה על אלה ולנבל את הפה. אבל מליאת הכנסת אינה בבואתו המייצגת של המשכן. בוועדות השונות מתבצעת עבודה רצינית, מתהווה חקיקה חשובה, ומתקבלות החלטות, שבהחלט משפיעות על חיי קבוצות ומגזרים שונים.
אלא שחברי כנסת כמו יאיר פרץ, יחיאל חזן ומיכאל גורולובסקי מספקים לציבור את כל התירוצים והצידוקים מדוע הוא לא סובל ולא מעריך את חברי הכנסת. לגנוב הצבעות, לרמות באוניברסיטה באמצעות חתימה על עבודה אקדמית של אחר, לסלק ציוד של הכנסת ללא היתר. אלה נבחרי העם שלנו? מדובר בבושה, בביזיון, בגועל נפש.
ונגיד לרגע שצודק ח"כ יאיר פרץ, ורבים - גם אם לא תשעים אחוז - מהסטודנטים מעתיקים בבחינות. איזה נימוק זה? בגלל שהאחרים עושים מעשה רמייה פסול ודוחה - גם לו מותר? לחברי הכנסת מסוגו של פרץ נדמה שכאשר הם עושים מעשה כזה, הם חלק מהחבר'ה. כשהם גונבים הם מגניבים. נו באמת. האדם הזה, אחד מ120- נבחרי המדינה בבית המחוקקים שלנו, הוא גם שקרן וגם מצומצם חשיבה.
האבסורד הגדול הוא שמעשים כאלה, שבמדינה מתוקנת היו מחסלים סופית את הקריירה הפוליטית של מבצעיהם, עלולים באמת להקנות למבצעיהם פופולריות בקרב אוכלוסיות מסוימות. מי יודע, אולי יש אפילו ערך אלקטורלי לחוסר יושר, לרמה מוסרית נמוכה, ולכאילו-חוצפה ישראלית, שבעזרתה מנסה העבריין להפוך בזכות מעשיו המפוקפקים לגיבור תרבות מקומי.
מי שמעשים כאלה מדברים אליו או חביבים עליו - שיבושם לו. אבל זה לא צריך בשום פנים ואופן לשבש עלינו את דעתנו, ולהסיח אותה מן העיקר: בכנסת אמורים לשבת אנשים בעלי יכולת ורמה מעל הממוצע. הם לא אמורים לצלם את תמונת המצב הקודרת ברחוב, אלא לעשות לשיפורה.
לא מצפים מהם לחקות את המכוער בחיינו, אלא לנסות להציע חלופה נאה ומכובדת יותר. אם בכנסת ישבו אנשים שמדברים בשפת ביבים ומתנהגים כאספסוף - מדוע להעניק להם מעמד של נבחרי ציבור? איזה דבר טוב
ח"כ יוסי שריד, מרצ-יחד, התבטא לא מכבר בראיון עיתונאי, שהוא מתבייש להיות חבר כנסת בתקופה הזו, נוכח רמתם הירודה של רבים מנבחרי העם היושבים לצדו במליאה ובוועדות. "פני הדור כפני הכלב," אמר שריד.
יהיו כאלה שיגידו שהוא שוב מתנשא, ואחרים יבטלו את דבריו ויאמרו שתמיד קיים געגוע למשהו שהיה בעבר הרחוק, ואם נבדוק היטב את מה שהיה אז - נגלה שגם שם היו כאלה שסרחו, ובוודאי שלא הכל היה מושלם.
יכול להיות. ועם זאת אני משוכנע שלשריד, המכהן כח"כ כבר 30 שנה, והכיר עשרות ואולי מאות מעמיתיו שנכנסו ויצאו, הצליחו או נכשלו, הטביעו חותם או נבלעו בתהום השכחה - יש את הכלים לדעת, שהכנסת ה,16- הנוכחית, היא כנראה העלובה מכולן בחומר האנושי של רבים מחבריה.