שלומיאליות או בגידה?
ממשלת ישראל לא החמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות, בכל הקשור לשחרורי. דברים של ג'ונתן פולארד, עם היכנסו לשנה ה21- למאסרו. מיוחד למעריב
על אחת כמה וכמה הפרשה האחרונה: בספטמבר השנה, בדיוק לאחר ההתנתקות מעזה, ראש הממשלה, אריאל שרון, טס לניו-יורק כדי להיפגש עם הנשיא ג'ורג' בוש באו"ם. נודע לנו, ממקורות מהימנים ובכירים, שאם שרון רציני ביחס לשחרורי המיידי, יטיס אותי הנשיא בוש יחד עם ראש הממשלה לישראל. לצערנו, מקורבי ראש הממשלה העבירו דרך התקשורת, עוד לפני ששרון הגיע לוושינגטון, מסרים שליליים לנשיא בוש, ורמזו לו לא לעשות דבר למעני. הנשיא בוש הבין את המסר והסכים.
האם אני כועס? לא. אבל אני עצוב מאוד, שבגידה כזאת אפשרית במשך 20 שנה. איך ייתכן שעם ישראל מוכן לשאת שקרים כאלה ורמאות כזאת יום אחר יום, שנה אחר שנה, עד עבור 20 שנה. אני בטוח שנטישתי אינה הנושא היחיד שממשלת ישראל משקרת לגביו לציבור.
כמו כן, אני מאוכזב מאוד מהתקשורת בישראל, שמאפשרת לממשלה להתנהג
באכזריות כלפי סוכן ישראלי, ולנטוש אותו לחלוטין במשך שני עשורים. עד היום, התקשורת הישראלית המשיכה להתייחס לנושא שחרורי כאילו ממשלת ישראל עושה לי טובה, בזה שהיא, כביכול, משתדלת להשיג את שחרורי, וכי עליי להסתפק בהצהרות יפות ללא מעשים.
לפי ניסיוני במשך 20 שנה, ברור לי, שלא רק התקשורת הישראלית, אלא גם כל הממסד בישראל, הן הפוליטי, הן המשפטי והן הצבאי, מתייחסים אליי כאילו אני מין קבצן, והם עושים לי "טובה," כשרק מזכירים את שמי מדי שנה בשנה. בין אלה אין אף גורם אחד המגלה שמץ של מודעות לכך, שחובתה של המדינה היא לדאוג לשחרור מיידי של כל סוכן שלה, ללא יוצא מן הכלל. אני חוזר ואומר - חובה, ולא טובה!
מדינה שמסוגלת להפקיר כך אדם אחד, שפעל למענה ובשליחותה, תנהג ללא ספק באותה צורה גם כלפי כל אחד ואחד מאזרחיה.
הדברים יוקראו היום, בעצרת ההמונית שתתקיים למען פולארד, בגן העצמאות בירושלים
עדכון אחרון : 23/11/2005 8:38
נא להמתין לטעינת התגובות
