גלגולו של תחקיר
איך תכנית נוצרת ? כמה זמן אנו עובדים עליה ? זה לא פשוט כמו שזה נראה....אז ככה זה עובד...
אז איך בכלל הדברים קורים? איך אנחנו מגיעים לאנשים האלו, ומה אנחנו עושים כדי לחשוף אותם? בואו נתחיל מההתחלה...
מבחוץ נראית המערכת שלנו כמו כל משרד רגיל. קלסרים, מחשבים, פקס, פינת קפה, מקרר עם גבינה צהובה (לאיתי), גזר (לאמנון) והרבה ופלים.
וכמו שכנינו לבניין, היי-טקיסטים, עורכי-דין ורואי חשבון מעונבים, גם אנחנו מגיעים למשרד בבוקר ולא יודעים באיזה שעה נצא ממנו בערב.
זר לו נקלע למשרדנו בבוקר לא היה מעלה על דעתו שחבורת האנשים המוזרים שאוכלים גמבה ומעשנים בשרשרת מייצרים בכל שבוע תכנית תחקירים מובילה שחושפת נוכלים ומביאה למסך סיפורים מרגיזים ומדהימים. בכלל, להיות שכן שלנו זה לא כל כך נעים, לתחקירנים יש נטייה לשכוח מצלמות נסתרות במקומות לא צפויים.
מערכת התכנית – אמנון, איתי, מירב והתחקירנים מתכנסים על הבוקר לישיבה. על סדר היום: מאות פניות שלכם הצופים, שמספרים לנו אין ספור סיפורים, החל מסכסוכי שכנים, בעל מכולת שלא החזיר עודף, תלונה על צבע החולצה שאמנון לבש בתכנית האחרונה, ואפילו קיבלנו מתכון לבלילה לטבעות בצל (מישהו התבלבל עם הטלמסר של אודטה). בתוך ים של סיפורים נמצאים גם מקרים קשים באמת של התעללויות, רמאויות בסדר גודל אדיר, ואנשים שמתחזים לאנשי מקצוע וגורמים נזק ללקוחות תמימים.
לצערנו לא לכולם אנחנו יכולים
תהליך הסינון של הפניות אינו פשוט ולוקח שעות, כל אחד מהתחקירנים מדבר עם עשרות אנשים ביום, מקשיב לתלונות, רושם, שואל שאלות, ובסופו של דבר בישיבת מערכת מעלים את המקרים הרלוונטיים, ובוחרים באיזה מהם נוכל לטפל בצורה הטובה ביותר.
מאותו רגע מתחילה העבודה האמיתית. התחקירנים אוספים את כל הפרטים האפשריים על החשוד, גם בדרכים קונבנציונאליות כמו לתחקר את המתלונן וגם בדרכים קצת יותר מתוחכמות שלא נחשוף כאן.
אחרי שיש בידינו מספיק מידע כדי לצאת לשטח, אנחנו מנסים ליצור קשר עם החשוד. אחד הדברים שהופכים את עבודת המערכת למרתקת הוא שכל מקרה שונה מקודמו, ולעיתים נדרשת לכך יצירתיות רבה.
נוכלים הם אנשים מאוד חשדנים. זה הגיוני, כשחושבים על זה, אבל זה קצת מקשה עלינו. השלב של יצירת הקשר עם הנוכל הוא שלב קריטי מאוד בתחקיר, וצריך לעשות אותו בצורה מתוחכמת כך שהנוכל לא ירגיש שהאדם התמים לכאורה שמדבר איתו הוא תחקירן של תוכנית טלוויזיה.
התחקירן בונה לעצמו דמות, שתראה מספיק אמינה וטבעית כדי לבוא במגע עם החשוד, ויוצר איתו קשר. זה לא קל, זה מאוד שונה ממקרה למקרה, אבל אם עושים את זה נכון – זה עובד.
מרגע שנוצר קשר בין התחקירן לחשוד אנחנו מקליטים כל שיחת טלפון ומצלמים כל פגישה בתהליך במצלמות נסתרות, כך שכל מילה, הבטחה, נגיעה, הכל מתועד.
תחקירן שלנו התקבל לעבודה במאפיית לחם בצפון, תחקירן אחר הגיע כמטופל לאדם שהתחזה לפסיכולוג, תחקירנית "נבחנה" לתכנית האבקות נשים שאיש לא שמע עליה, התחברנו עם אנשים שונים ומשונים, השתתפנו בקומבינות במאות אלפי שקלים, אבל אף פעם לא שידלנו אף אחד לעבירה. הנוכלים מפילים את עצמם בפח, ללא עזרתנו האדיבה.
כל יציאה של תחקירן לשטח לצילום במצלמה נסתרת מספקת מנת אדרנלין לא רק לתחקירן, אלא גם לעורכים ולשאר הצוות שנשארים במערכת ועוקבים אחר העניינים מרחוק.
בשביל לתפוס נוכל "על חם" ולצלם אותו, לעיתים אחד על אחד, כשהוא משקר, מתחזה, גונב או כל דבר אחר, צריך לקוות שהמון דברים יתקתקו כמו שצריך, שהנוכל יעשה בדיוק את מה שצפינו שיעשה, וכמובן - שהמצלמות יצלמו...
במקרים מסוימים, כשאנחנו מתעסקים עם אנשים שעלולים לתקוף מינית, או סתם להיות אלימים, אנחנו לא לוקחים סיכון ומספקים לתחקירן\ית את האבטחה הנדרשת. שום סיפור עיתונאי, חשוב ככל שיהיה, לא מצדיק בעינינו פגיעה במישהו מהצוות או באחד ממשתפי הפעולה שלנו. היו מקרים בהם חבורה אלימה כלאה תחקירן כשגילו שהוא תחקירן התוכנית, או שלפו עליו סכין, אבל עד היום למרות הסכנה – אף אחד לא נפגע.
כשסצינה של מצלמה נסתרת באה לסיומה והתחקירנים חוזרים עם שווארמה למשרד, יש תחושה של "כוחותינו שבו בשלום". כשצולם שם משהו מעניין במיוחד, זה מלווה גם בתחושה של "הטייסים דיווחו על פגיעות מדויקות במטרה"...
אחרי שיש לנו ביד את ההוכחות למעשה נוכלות או להטרדה, אנחנו מצליבים מידע. בודקים כל מילה ומילה שאמר לנו הנוכל, ומנסים לבדוק מה מתוך הדברים הוא אמת ומה שקר.
נתקלנו בהמון שקרנים במהלך העבודה בתכנית, אבל בכל פעם מחדש אנו נדהמים מהיכולת של אנשים לשקר במצח נחושה, לרוב מרדיפת בצע טהורה, אבל לפעמים גם ממניעים לא ברורים.
צפייה חוזרת בצילומים הנסתרים מגלה שכל מה שאומרים על אנשים שמשקרים הוא כנראה נכון – הם עצבניים, ממצמצים, מגרדים במקומות לא שגרתיים ושפת הגוף שלהם מסגירה אותם בקלות.
חשוב לציין שכל אדם הוא חף מפשע בעיננו עד שהוכח אחרת. היו הרבה מקרים בהם צילמנו אנשים ובדקנו וכשהתברר שהם דוברי אמת עזבנו את הסיפור והם אפילו לא יודעים שבדקנו אותם. במקרה כזה כמובן שהתחקיר אינו מגיע כלל לשידור.
בשלב שבו יש לנו את כל הראיות, אנחנו פונים לחשוד מגלים לו מי אנחנו ושיש לנו חומר מצולם ומוקלט על מעשיו ומבקשים את תגובתו.
התגובות במקרה הזה הן מעניינות ומגוונות, אדם ש"נתפס עם המכנסיים למטה" עשוי להגיב בכעס, להכחיש, לנתק שיחות טלפון, לפנות לעו"ד. יש אנשים שמכחישים מיד את העובדות, יש כאלו שמאיימים עלינו ויש כאלו, לרוב מבוגרים יותר, שמתייחסים לזה בשוויון נפש.
זכותו של כל אדם לתגובה, וחובתנו לתת לו הזדמנות להגיב. במהלך התכנית אנחנו מביאים לשידור את תגובתם של נשואי התחקיר, הרבה פעמים באמצעות עורכי דין שנשכרים במיוחד למטרה זו.
ברגע שעבודת התחקיר הסתיימה הגיע תורו של צוות העריכה. כמו בכל תכנית טלוויזיה, לפעמים חמש דקות על המסך הן תוצר של שעות ארוכות של עריכה, לילות בלי שינה והרבה אוכל ב-take away.
השלב האחרון באמת הוא האולפן. בנות ההפקה החרוצות מתרוצצות בין כל אנשי הצוות הטכני ומחברות את החלקים האחרונים של הפאזל שנקרא "שומר מסך".
בינתיים, התחקירנים בשטח כבר מחפשים עוד נוכל. אחרי הכל, בשבוע הבא יש עוד תכנית.
נא להמתין לטעינת התגובות
