לא רוצה להיות מורה
אבי בטלהיים על שרון, שריד, רמון ויתום. ארבע מחשבות בדרך לקלפי
ניתן היה לצפות מאדם כזה, שנוי במחלוקת מצד אחד ונערץ מצד שני, שיחליט לסיים, בוודאי אחרי תהילת ההתנתקות, שיפרוש לחוותו ויניח למתיימרים להיות ממשיכי הדרך להתקוטט ולהתלכלך בלעדיו.
הצחקתם אותו. אריאל שרון לא הולך לשום מקום, אין לו עניין ללמד בשדרות וגם לא לכתוב שירים. ביום חמישי האחרון, בבית סוקולוב בתל-אביב, למפגש השנתי המסורתי עם בכירי התקשורת לכבוד כ"ט בנובמבר, התייצב אדם עירני ומלא חיוניות. המשקל העודף עדיין עליו והילוכו כבד, אבל הוא ממשיך לפרוח בזכות התזזיתיות הקבועה באופיו, שמחדירה בו אנרגיה ויצירתיות.
ועוד דבר אחד, נדיר ויקר ערך כשמדובר בפוליטיקאים-ההומור שלו. אריק שרון ניחן בהומור אמיתי, שהופך אותו לאדם שנון מצד אחד, ולבעל יכולת מרשימה לספוג מהלומות ועלבונות בלי לאבד עשתונות, מצד שני. איש עם זיק שובב בעיניים, שמסתכלות קדימה.
2. בזכות השפה. חבר הכנסת יוסי שריד יכחיש בוודאי, אבל אני מניח ששמעון פרס עזר לו לקבל את אחת ההחלטות הקשות של חייו - הפרישה מן החיים הפוליטיים. מן הסתם אמר לעצמו: לא אהיה פאתטי כמוהו. ובינו לבינו ודאי הרהר בחיוך של סיפוק: כולם ישוו ביני לבין שמעון, כשהמסקנה כל כך בולטת וברורה.
שריד יחסר מאוד, וניתן למנות סיבות רבות לכך. אני מעדיף להתרכז בנושא אחד שהיה לו בו יתרון מוחץ על פני רוב גדול של עמיתיו לאורך 32 שנות כהונתו במשכן: השפה.
העברית של יוסי שריד היא אמנות לשמה. כשהוא מדבר, מתברר שהעברית היא שפה עשירה, רבת-גוונים ורבדים. כששריד מדבר, מתברר שאפשר להרחיב את מעגל השפה הרבה מעבר למינימום (שגם אליו לא מגיעים חלק מהח"כים) של 800 מילים, שאפשר לדבר כך גם בגובה העיניים, בלי להעפיל למרומי מגדל שן בשמים.
וכאשר לפניו או אחריו עולים לדוכן או נצמדים למקרופון מזדמן חברי כנסת נלעגים ועילגים, שלא יודעים לחבר משפטים, שזכר ונקבה משמשים בשפתם המוגבלת בערבוביה, ומומחיותם היחידה היא בסלנג רחוב רדוד ודוחה - השפה של יוסי שריד היא פשוט קונצרט.
וזה יחסר, כל כך יחסר.
ההחמצה
3. לא הגיע. קשה להאמין, אבל חיים רמון נמצא כבר 30 שנה בפוליטיקה, מתוכן לא פחות מ-23 שנים בכנסת. לטעמי הוא אחת ההחמצות הפוליטיות הגדולות של הפוליטיקה הישראלית.
נכון שהוא עשה רבות: חולל מהפך בהסתדרות, העביר את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תמך בעקשנות בנסיגה חד-צדדית, נרתם בדבקות למען הקמת גדר ההפרדה, וכמו מטיף בשער שלעתים נדמה כי דעתו השתבשה עליו, הוא הטיף כל העת שהולך וקרב מפץ פוליטי גדול.
אבל ניתן היה לצפות מאדם כמוהו, מוכשר כשד וערמומי כנחש, צעיר נצחי ונעים מראה, נואם מחונן ובעל כריזמה טבעית בכמויות מסחריות, שישכיל לכבוש את מפלגתו ולהנהיג אותה
לשלטון.
בפועל זה לא קרה. כי מעבר לתכונותיו ולמבנה אישיותו, יש ברמון עוד משהו שגורם לאנשים לעצור ברגע האחרון ולתהות אם הוא ההימור הנכון לכהונת "מספר 1". מאחורי החן והשארם מבצבץ שוב ושוב מין שד קטן, כמו הילד הרע משירה של לאה גולדברג. מבצבץ תמיד ברגע לא נכון, מבצבץ והורס, הילד הרע שלא התבגר מעולם. והוא שיוצר היסוס לגביו, גם אם זה היסוס בלתי מוסבר שאינו נשען על מעשה ספציפי או אמירה שנויה במחלוקת.
"אני לא איש רעב" - אמר רמון בראיונות עיתונאיים בסוף השבוע-"בניגוד לאחרים, אצלי ראשות הממשלה היא אופציה, לא אובססיה".
לא קונה.
4. יגיע , לא יגיע. כשהוא נבחר במקום ה-13 ברשימת העבודה לכנסת, הוא נחשב תקווה והבטחה גדולה. בכל זאת, מדובר בדני יתום, אלוף במילואים, מזכירו הצבאי של יצחק רבין ז"ל וראש המוסד (אמנם עם כתם פרשת חאלד משעל, אבל מי סופר ומי זוכר).
כאשר אחיו, אהוד יתום, רצה להיכנס לפוליטיקה, מעטים נתנו לכך סיכוי ורבים הביעו התנגדות נחרצת לרעיון. דווקא הבכיר לשעבר בשב"כ, שנושא על גבו את קופת השרצים של פרשת קו 300, ייקלט בין שורות הפוליטיקה?
ושוב התברר שרק הליכוד יכול. אהוד יתום שובץ במקום ה-23 המכובד ופצח בקריירה פוליטית.
תעתועי הפוליטיקה יוצרים תסריטים שונים ומשונים, תהפוכות של ממש, ומעניין יהיה לעקוב בחודשים הקרובים אחר קורותיהם של האחים יתום. איש העבודה והתקווה דני ייאבק בציפורניו על מקומו בכנסת הבאה, כי הוא לא נמנה עם תומכיו של עמיר פרץ ובין השניים לא שוררת אהבה גדולה.
איש הליכוד והקופה אהוד, חבר בכיר בקבוצת המורדים, שהבריחה את אריק שרון לקדימה והביאה לקריסת הליכוד, הבטיח (כמעט סופית) את המשך כהונתו בכנסת. הוא אמנם יתמקם בספסלים האחוריים והשפעתו תהיה שולית, אבל הוא יהיה בפנים, ובניגוד לאחיו יכול לישון בשקט בלילה כבר עכשיו.
עדכון אחרון : 4/12/2005 7:32
נא להמתין לטעינת התגובות
