יותר לקצבאות, פחות לעובד
עומר מואב סבור שמה שפוגע ב"כבוד האדם וחירותו" הוא בעצם המיסוי הגבוה בישראל על מעמד הביניים, שנובע בין השאר מהיקף הקצבאות הגדול. תשובה ליובל אלבשן
אמנם תפקיד המדינה לפרוש רשת ביטחון, שתאפשר חיים ברמה מינימלית לאלו שהגורל התאכזר אליהם, אבל באמצעות דאגה שהמדינה לא תעמוד מאחורי גורל אכזר. למשל, יחס העבדות לעובדים זרים, סחר נשים מבזה, או איזון המשוואה בין מניעת חופש התנועה ממאות אלפי פלשתינים משיקולי ביטחון, לבין פגיעה ביכולתם לעבוד ולהתפרנס.
בעולם אוטופי שבו כל אדם מגלה אחריות לגורלו, כאילו אין רשת ביטחון, ניתן היה לסייע בנדיבות למוכי הגורל. הבעיה היא שרשת הביטחון משפיעה על החלטות האזרח: מדוע לעבוד קשה בתמורה נמוכה, כשניתן לקבל הבטחת הכנסה? מדוע לחסוך כשהמדינה מבטיחה פנסיה מינימלית? מדוע להימנע מילודה בהיקף מופרז יחסית להכנסה, כשניתן להטיל חלק מעלות גידול הילדים על המדינה דרך קצבאות ילדים, חינוך ובריאות חינם, ואפילו מזון בבית הספר.
חוק הבטחת הכנסה המאפשרת חיים בכבוד אינו אפשרי כלכלית, כי משמעותו עוד מס. הבטחת הכנסה נדיבה ומיסוי גבוה יגרמו לפערי הכנסה קטנים בין בעלי כושר השתכרות נמוך שבחרו לעבוד, לבין אלו שיבחרו לחיות מקצבאות, יחבלו בתמריצים לעבודה ויגרמו לגידול במספר הנתמכים, נטל הולך וגדל
על העובדים ולקריסה מוחלטת של המערכת.
סיוע רק למי שבאמת צריך נשמע טוב, אך יישומו מוגבל. למדינה קשה להבחין בין מי שאינו מוצא עבודה למרות רצונו לבין מי שלא רוצה לעבוד; בין מי שנקלע למצוקה לבין מי שבחר בחיי תמיכה.
אגב, בהקשר הישראלי עולה הרושם שלעתים לא נעשה באמת מאמץ להבחין בין מוכי הגורל לבין הבוחרים בחיי עוני ותמיכה מהמדינה. הדוגמה הבולטת היא כמובן הקהילה החרדית, שבחרה בעוני ומהווה נטל כבד על משלם המיסים. כשכספי הקצבאות מחולקים לעניים רבים ללא הבחנה בין הסיבות לעוני, יכולת מנגנוני הרווחה לטפל במוכי הגורל האמיתיים נפגעת. מעניין שבנושא זה נציגי הלובי החברתי לא משמיעים קול.
למרבה האירוניה, ניתן לטעון כי מה שפוגע ב"כבוד האדם וחירותו" הוא בעצם המיסוי הגבוה בישראל על מעמד הביניים, שנובע בין השאר מהיקף הקצבאות הגדול. זאת משום שהוא מהווה פגיעה בזכות היסוד של האזרח העובד לפרנס את משפחתו בכבוד. עולה הרושם שנציגי הלובי החברתי לא מבינים את הקשר בין תחושת הגזל של משלמי המיסים ממעמד הביניים והאכזריות כלפי אלו שאינם אזרחי המדינה, לבין גסות הלב לסבל הזולת.
ד"ר מואב הוא עמית בכיר במכון הכלכלי-חברתי במרכז שלם ומרצה בכיר בחוג לכלכלה של האונ' העברית
עדכון אחרון : 14/12/2005 8:11
נא להמתין לטעינת התגובות
