המלבינה של שרון
ציפי לבני היא סמל של פוליטיקה נקייה משחיתות. כך הפכה בתו של בכיר האצ"ל וסוכנת המוסד המצטיינת למקורבת של רה"מ שרון וגם מועמדת לתיק הביטחון
הרבה לפני אותה הזמנה מיותרת לחתונה כבר החלה לבני לאמץ דעות מדיניות פשרניות יחסית לאלו המקובלות בליכוד. ההכרה שמרכז הליכוד כבר איננו מתאים לה החלה לחלחל. "היא לא יכלה להסתדר עם מה שקורה בליכוד", מודה דורון שמואלי, בן דודה של לבני ועד לא מזמן בעצמו חבר מרכז. "היא היתה יושבת על הבמה ונחנקת. באחת הישיבות האחרונות צעקו לה בוז וקיללו אותה. ציפי לא יכלה לחיות עם הדברים האלה. היא לא הגיעה להם, לחברי המרכז".
סגן השר מגלי והבה שפרש גם הוא ל"קדימה": " בשנתיים האחרונות מצבה במרכז לא היה הכי טוב. שלא כמונו, שרצנו ורצינו להיבחר מחדש, לא פגשנו אותה רצה מכנס לכנס. גם לחתונות ולבר מצוות היא כמעט לא הגיעה. כנראה שהיא ידעה שבסופו של דבר נתפצל".
במקביל לקור שהופגן מהליכוד החלה לבני לחוש בגלי אהדה מחלקים אחרים בציבור. באחד הערבים היא הוזמנה לחוג בית בנוכחות כ-120 איש בביתו של עורך הדין יעקב כץ. "היו שם פרופסורים מהאוניברסיטה כמו דן שפטן, רופאים, אנשי ימין ושמאל, אנשי עסקים כמו איזי בורוביץ' ודן פרופר, עולים חדשים, חתך של החברה", מספר כץ. "כולם יצאו בתחושה שהיא פוליטיקאית מזן אחר. מישהו אמר לי'היא עשתה פסיכואנליזה מדהימה של האני הלאומי של כל אחד מאיתנו, ועכשיו אנחנו צריכים ללכת הביתה ולעשות חשבון נפש'".
לבני הפכה לחלק מצוות החשיבה הקרוב שתיכנן את מהלך העזיבה מהליכוד. "ציפי מאוד רצתה לצאת", אומר מקורב לראש הממשלה. "היא אמרה לאריק שאי אפשר יותר עם המרכז שמגביל את השרים ופוגע במדינה. התהליך נמשך כשלושה חודשים. היא היתה בין הבודדים שלא היה ספק שילכו עם ראש הממשלה".
"לפני ישיבת המרכז המפורסמת הבנתי ממנה שהיא לא נוטה לפרוש", מספר ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט. "אחרי שאריק יצא הסיכוי שיהיה מרחב לעמדות שלה ושלי הפך לעוד יותר קטן. שוחחנו בינינו פעם-פעמיים בימים שלפני ההחלטה כדי להשוות עמדות. היה ברור שנעזוב".
מרבית מחבריה הקרובים שמעו על החלטתה בדיעבד, מיד אחרי שהתקבלה. שמואלי: "צלצלתי לחזק אותה. היא אמרה
למרות זאת, בתוך טירוף הפרישה והקמת "קדימה" מצאה לבני זמן לדברים אחרים. "עברתי משבר", מספר עו"ד דרור גל, חבר קרוב של לבני. "אמי נפטרה לפני חודשיים ואבי נפטר לפני שבועיים. אבי העריץ את ציפי הערצת נפש מקריאת עיתונים. כשאמי נפטרה ציפי באה לשבעה. אבי התיישב לידה והיא החזיקה לו את היד ודיברה איתו לב אל לב. אחר כך, כשהוא היה בבית חולים, בתוך כל הלחץ של סיפור הפרישה שלה, לפני שהוא איבד את ההכרה, היא באה במיוחד והחזיקה לו את היד. זה היה בשבילי יותר מכל דבר אחר. יש לי הרבה חברים שלא עשו את זה".
ציפי לבני ביקשה למנוע פרסום כתבה זו, או לפחות לדחות אותה לזמן ממושך. היא שיגרה שליחים, אחת מהם חברתה הקרובה, והריצה את יועץ התקשורת שלה למתקפת בלימה. בימים של בחירות, שבהם כל פוליטיקאי מתמסר לכל כתבי המקומונים מדן ועד אילת, לבני מסרבת להתראיין לנפוצים שבכלי התקשורת.
ביום שישי שעבר היא כבשה את המקום הראשון הארצי במדד הפופולריות של הפוליטיקאים בסקר שפורסם ב"מעריב". עכשיו היא כמו קבוצת כדורגל שמובילה את הליגה בפער ניכר מיריבותיה שמבקשת "לשמור על שקט תעשייתי", כוססת ציפורניים עד שהעונה תסתיים סוף סוף. כל שינוי בסטטוס הנוכחי עלול לגרוע.
"אני זוכר רק שני פוליטיקאים שהיתה להם אהדה כזאת", אומר גד יעקבי, שהתבקש לחוות דעה על תקופתה של לבני כמנכ"לית רשות החברות, "משה דיין ויצחק רבין בקדנציה הראשונה שלו. אבל לשניהם היה רקע בטחוני עשיר. אני לא זוכר מישהו שהיתה לו אהדה כזאת בגיל הזה, בשלבים המוקדמים שבהם היא נמצאת".
מה הסוד של לבני? כיצד נסקה לפסגה מזהירה כל כך עם קילומטרז' דל שכזה? אומרים שהיא ישרה ויסודית, מקצועית ומעמיקה, מדלגת על הסחי ומתרכזת בעיקר. כשניסו לגרור אותה, מאז שנבחרה לכנסת, לקרב מתוקשר עם לימור לבנת היא ידעה להימלט.
לאחרונה ציין אותה חבר הכנסת יובל שטייניץ, תומך נתניהו מובהק, כאחת הדוגמאות לחברות אמת בפוליטיקה. לנתניהו עצמו, שמינה אותה למנכ"לית רשות החברות וברבות הימים הפך לראש המחנה המתנגד לשלה, היא זכרה חסד גם בשנים אחרי שהובס והיה מוקצה בליכוד.
לבני נסעה מדי פעם ללשכתו בגן הטכנולוגי בירושלים, סייעה לו בייעוץ משפטי אחרי פרשת המתנות והקבלן עמדי ואף נפגשה בחשאיות עם פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, כדי לשוחח על עינוי הדין שנגרם לראש הממשלה לשעבר בעוון אותן פרשות.
היא מתחילה את יום העבודה ב-9:00 בירושלים , ומסיימת בחצות. שולחנה לרוב מבולגן ועמוס. לאחר תקופה קצרה שבה ניהלה בימי שישי פגישות בנושאים פוליטיים, החליטה להתנזר מעבודה ולהקדיש אותם למשפחה. בעלה, נפתלי שפיצר, הוא איש סודה. איתו היא מתייעצת גם בנושאי עבודה. כשהיתה בליכוד הפצירו בה חברי המרכז שתביא אותו לאירועים. "יש לו תובנות חכמות", אומר חבר מרכז, "הליכודניקים אהבו אותו". רק לעתים רחוקות היתה נענית.
חוג חבריה מצומצם ומורכב בעיקר מבעלי מקצועות חופשיים. "היא יודעת לשמור על קשר", מעיד העיתונאי והחבר יגאל גלאי. "יושבים בבית או בבתי קפה, לרוב בתל אביב. היא בהחלט אישה שיודעת גם לשיר ולרקוד. לראות אותה במסיבה זה להבין שיש פוליטיקאים שלא מסתובבים נפוחים מעצמם".
" היא לא מתנשאת, מדברת אליך בגובה העיניים", אומר מכר אחר. "התפקיד לא סינוור אותה. אם אתה רוצה להציע חידושים, לדוגמה רפורמה בתחום במשרד המשפטים שלא עובד כמו שצריך, היא תתייחס לכל מסמך שנכנס אליה, לא תזלזל באף דעה. לי יותר חשוב בממד הלאומי שיכול להיות שמתפתחת כאן מנהיגה ברמה שאנחנו לא רגילים לה".
לבני נולדה לפני 47 שנה בצפון הישן של תל אביב. שמה בתעודת הזהות, אגב, הוא "ציפורה ציפי מלכה לבני", את שם החיבה הוסיפה כדי שיופיע ברשימות הפריימריז לליכוד, ומלכה היתה סבתה מצד אביה.
אביה, איתן, היה קצין המבצעים של האצ"ל שנודע בכינויו המחתרתי "ירוחם". איש עקרונות פשוט, שתקן ומסוגר, שעלה ארצה ב-25', הצטרף לאצ"ל והיה ממפקדי הפריצה לכלא עכו. בבחירות 74' נבחר לכנסת ברשימת הליכוד ושימש חבר כנסת שלוש קדנציות, עד שב-84' הודח מהרשימה. כעבור שבע שנים נפטר.
באותה פריצה לכלא עכו שעליה פיקד לבני נהרג לוחם האצ"ל מיכאל אשבל, שתירגם את ההמנון האצ"לי "עלי בריקדות" מיידיש. גיבורת אותו שיר היתה "שרה הקטנה", שאת דמותה ביסס אשבל על שרה לבני, אמה של ציפי. לבני האם נמנתה גם היא עם שורות המשפחה הלוחמת ובילתה כשנה וחצי במעצר בבית לחם. כששמעה שבעזרת חלב טרי שמוזרק לשרירים אפשר לחטוף צמרמורת ביקשה שיזריקו לה.בבית החולים נמלטה משולחן הניתוחים. שרה ואיתן לבני היו הזוג הראשון שנישא לאחר הקמת המדינה.
ציפי, הצעירה מבין שלושה אחים, גדלה בבית צנוע ברחוב קצנלסון. ילדה טום-בוי שהתערבבה במשחקי הכדור של הבנים, טיפחה חתולים ושייטה ברפסודות שבנתה בעצמה בשלוליות הגדולות של העיר. בגיל 13, אחרי שקראה את שלום עליכם מתאר שחיטת תרנגולות, הפכה לצמחונית.
הוריה לא הרבו להפגין רגשות. המסר שהעבירו לילדים היה להיות חזקים ולהצטיין. האידאולוגיה הבית"רית שרתה בכל פינה בבית. אבא איתן לא פיספס שום הזדמנות לסחוב את ילדיו לסיבובי התרשמות בגרדום כלא עכו ובמלון המלך דוד בירושלים.
בצעדות ה-1 במאי היתה לבני צועדת בגאווה, נושאת את דגל ישראל במקום הדגל האדום. לבית לא הוכנסו מוצרים מתוצרת גרמניה. כששאר הילדים בכיתה הלכו לצופי שבט דיזנגוף היא לבשה מדים חומים ומיהרה למעו"ז בית"ר על שפת הירקון.
ביסודי הן היו שלישיית חברות, לבני, מירל'ה גרנות-גל (שלימים המליצה על לבני למוסד ושנים אחר כך הובאה על ידי לבני לשמש מנכ"לית משרד הקליטה) וטרי שרויאר. גל: "כשהיו ילדים יותר חלשים בכיתה היו מושיבים אותם ליד ציפי שתסייע". שרויאר : "היא היתה ילדה מוסרית, ערכית. אמנם אלו היו עניינים של ילדים, אבל תמיד היא היתה בקטע של לעשות צדק. כתלמידה היא היתה מישהי שאתה לא יכול להתעלם ממנה. היה בה סוג של דומיננטיות מיוחדת".
בתיכון עירוני א' בחרה לבני במגמה הביולוגית. היא שילבה בין הפגנות סוערות במסגרת בית"ר לבין להטוט כרכזת בקבוצת הכדורסל של אליצור תל אביב. כשהיתה בת 16 שוטרים היכו אותה במהלך הפגנה פרועה נגד שר החוץ האמריקני דאז, הנרי קיסינג'ר, שהגיע לשאת ולתת על נסיגה ישראלית מסיני ורמת הגולן לאחר מלחמת יום כיפור.
חבר ללימודים בתיכון היה הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, ד"ר יורם טורבוביץ', שחלון מטבח הוריו נשק לזה של לבני. טורבוביץ': " כל שבת אחר הצהריים ההורים שלה והיא היו צועדים לביקור אצל מנחם ועליזה בגין ברחוב רוזנבאום. גם אני הצטרפתי אליהם לפעמים. הבילויים היו בעיקר בבתים אחד של השני ובסרטים. ציפי היתה נערה אנרגטית שגילתה הרבה מעורבות ואכפתיות פטריוטית במונחים של ילדים. היא היתה מטפסת לא פעם באישון ליל להוריד דגלים אדומים מבניינים".
לפני הצבא הספיקה לבני לעבוד שלושה חודשים בבית ההארחה בנואיבה הפרועה של אותן שנים. אחר כך התגייסה לגדנ"ע. כשרצתה לצאת בסבב הראשון לקורס קצינות הטיחה בפניה הקצינה החילית שבחורה שעבדה בנואיבה לא ראויה לשמש קצינה.
לבני נאלצה להמתין סבב. את הקורס סיימה בהצטיינות ונשארה להדריך בבית הספר לקצינות. "היא היתה חיילת ג'ינג'ית, מעשנת כבדה, מפוזרת במידה מסוימת", נזכרת רחל בכר, שותפתה לחדר בקורס. "בבקרים היא התקשתה להתעורר. תמיד הגיעה למסדר ברגע האחרון כל עוד נשמתה בה. עד היום כשאני שומעת אותה מתראיינת בשבע בבוקר אני נזכרת בזה".
בתחילת שנות השמונים החלה לבני לימודי משפטים באוניברסיטת בר אילן. היא שכרה דירה בתל אביב ועבדה כמלצרית במלון "דיפלומט" (היום קראון פלאזה). " היא לא היתה כוכבת הכיתה, אבל בהחלט בלטה", מעיד אבי דרכסלר, שותף ללימודים שמאוחר יותר פתח עם לבני משרד משותף. "היא חושבת ישר. זה הדבר הכי בסיסי אצלה".
מחוץ ללימודים, תקופת הפאבים הראשונים בתל אביב, היתה לבני מצטרפת לעתים תכופות לחבריה לדרינק של ערב, במיוחד במקומות שפעלו על גבול הרחובות ירמיהו ודיזנגוף. "תמיד עליזה ומלאת חיים", מספר דרור גל. "ציפי היתה מסמר בהרבה מאוד אירועים. היא היתה תמיד מרכזת סביבה הרבה אנשים עם מצב רוח טוב".
לימים הכירה לבני לגל בדרך עקיפה את מירלה גרנות, חברתה מהיסודי. גרנות, שהפכה לגל, עבדה אז כסטודנטית במוסד והחליטה לגאול את לבני מעבודת המלצרות ולהמליץ גם עליה לארגון. גל: "באותם ימים המוסד לא פירסם הצעות עבודה. אנשים היו ממליצים. זה קסם לה. היא התחילה כסטודנטית. עבודה מעניינת שגם היתה נוחה בשילוב עם הלימודים. בהמשך, כמוני, היא התפתחה לכיוונים אחרים בתוך המסגרת".
על "הכיוונים האחרים" של לבני במוסד עדיין לא ניתן להרחיב. גם הראש דאז, נחום אדמוני, הודה השבוע כי הוא "זוכר את לבני היטב, אך לא מעוניין להתראיין בנושא". היא שירתה כשנה באחת היחידות המובחרות והחשאיות ביותר של הארגון, בתפקידי שטח הדורשים מיומנות גבוהה, יכולת אלתור, תעוזה ועקשנות. במסגרת עבודתה יצאה במהלך שנת הלימודים השנייה לשליחות ארוכה בפריז. את ההחלטה לעזוב או לא היה עליה לקבל תוך שבועיים. דרכסלר: "בבר אילן לא איפשרו אז לעשות הפסקת לימודים. היה ברור שהעובדה שנתנו לה אפשרות לחזור ללימודים מאוחר יותר היא אירוע יוצא דופן".
מי ששאל את לבני באותם ימים במה היא עובדת זכה לתשובה "פקידה בקריה". גם בני משפחתה הקרובים לא ידעו למה עזבה יום אחד את הלימודים ונסעה. סיפור הכיסוי היה "חופש מהלימודים כדי לראות עולם". כשחזרה לארץ, בסיום המשימה, היא נכנסה להכשרה נוספת שייעדה אותה לתפקיד אחר במערכת, אבל לבסוף החליטה להתחתן ולחזור ללימודים. גל: "היא היתה מאוד מוצלחת, הפגינה פוטנציאל אדיר. עד היום, למרות פרק הזמן הקצר, אנשים במוסד זוכרים אותה לטובה".
ב-83' שבה לבני לבר אילן. "היא חזרה עם שיק פריזאי. לא היה בה שינוי, אבל מבחינה חיצונית, בניגוד לעבר, היא החלה להתאפר ולהתלבש קצת יותר בגנדרנות", סיפר בכר. מבחינה תקשורתית התייחסה לבני לשירותה במוסד בכתבה שפורסמה בזמן מרוצה לפריימריז 96' בליכוד . סיסמתה באותה מערכת בחירות היתה "לבני. שם שהוא מוסד". מאוחר יותר הצטערה על השימוש שנעשה בעברה בארגון.
מיד כשסיימה את לימודיה המליץ עליה דרור גל להתמחות במשרדו של עו"ד נחום פיינברג, שמתאר אותה כ"מתמחה ג'ינג'ית במובן החיובי של המילה". עו"ד חיים סמו, מאמנה בחלקה השני של ההתמחות: "היא היתה העובדת הכי טובה שהיתה אצלנו במשרד מעולם. אני זוכר שייצגנו בנק מסוים בבוררות. בשלבים די התחלתיים הרגשתי בטוח להשאיר אותה לבד. היתה אצלה סיסטמטיות, המשכיות. יכולת להוריד דבר מהראש ולדעת שזה יטופל".
ב-88' פתחה לבני בצוותא עם דרכסלר, מכרה מתקופת הלימודים, משרד משותף. גם כעורכת דין היתה טוטאלית בעבודתה. לצד נישואיה לנפתלי שפיצר, רואה חשבון, ולידת בניה, המשיכה לעבוד שעות מטורפות ועסקה בעיקר בנדל"ן ובקרקעות. "היינו מביאים אותה לאסיפות כלליות בנושא קרקעות המושבים", מספר שמואלי, "היא היתה קמה לדבר והיית יכול לשמוע רק את הזבובים".
מאוחר יותר, אחרי בחירות 92', שבהן זכתה מפלגת העבודה בראשות רבין, ייצגה לבני חברי ליכוד שהודחו מתפקידים בהסתדרות. החיידק הפוליטי החל להתעורר כבר במהלך קמפיין 84', שבמהלכו הצטרפה לבני לעימות בין אביה לח"כ מאיר פעיל בגבעתיים. בשלב מסוים החל ויכוח אידאולוגי בינה לבין הפוליטיקאי מהשמאל. "מצאו חן בעיני הטיעון ותרבות הדיבור שלה", נזכר פעיל. "שאלתי אותה:' למה אבא מסתיר אותך? את יכולה להיות פוליטיקאית ומנהיגה על הכיף כיפאק'".
דרכסלר, השותף, חש דווקא אנטי מצדה לפוליטיקה בעקבות כשלון אביה ב-84'. "פגשתי אותה ביום השביעיות בליכוד", הוא מספר. "אבא שלה לא נבחר. אני זוכר את הבוז מצדה. במובן מסוים הכעס על איך שזה נעשה אז נשאר אצלה. מצד שני, לאט לאט היא גילתה שבעצם היא לא פחות טובה מאחרים, אז למה הם כן והיא לא?".
נקודת השבירה של לבני וההחלטה להיכנס לפוליטיקה ממש מסומנת ביום כיפור 95', כמה שבועות לפני רצח רבין, כשבשמאל חגגו את הסכמי אוסלו. אחרי הרצח, המתקפות שספג הימין החזירו אותה אחורה לתקופת הדה-לגיטימציה שחוו אביה וחבריו ורק חיזקו את התחושה.
היא קיימה שיחה עמוקה עם בעלה והחליטה לקפוץ לכפור הפוליטי. אמה, ששמעה על כוונתה, היתה מתקשרת מדי בוקר ושואלת "ציפי, בשביל מה את צריכה את זה?", אבל ההחלטה התקבלה. לבני השיגה את המקום ה-36 בפריימריז של הליכוד, ויכלה להתברג לרשימה בזכות שריון הנשים, אלא שאז נחתם ההסכם עם "צומת" ו"גשר", ובן דודה דורון שמואלי נכנס לכנסת במקומה.
למרות זאת הצליחה להיכנס לתודעה. בליל הבחירות, כשמדגם הטלוויזיה הצביע על ה"ניצחון" המפורסם של פרס על נתניהו, התייפחה הפוליטיקאית הטרייה מול מצלמות הטלוויזיה.
מספר ימים אחרי נצחונו נאם נתניהו בבנייני האומה, במעמד המיתולוגי של "היידה שרה". הוא דיבר על מדיניות חדשה של הפרטת החברות הממשלתיות. למהלך היה דרוש מנכ"ל ביצועיסט לרשות החברות.
אביגדור ליברמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, המליץ על לבני. היא מונתה והפכה ל"מפריטה הלאומית". כדי להדגיש את רצינות כוונותיו העביר נתניהו את הרשות ממשרד האוצר למשרדו. כשנכנסה לבני למשרדי הרשות ראתה שלנשים, שמספרן במשרד היה גדול משל הגברים, מוקצה תא שירותים אחד לעומת שניים לגברים. היא תפסה את השיפוצניק והורתה לו להחליף בין החלקים.
לא רק בשיפוצים הצטיינה לבני. בשנה וחצי הראשונות לתפקידה הצליחה הרשות למכור חברות ממשלתיות בסכום חסר תקדים בתולדות המדינה. כנסיכת חירות, ליברלית בנשמתה, היא אמנם הראתה דאגה לגורלם של עובדי החברות המופרטות, אבל גילתה לא פעם קשיחות בהתבטאויותיה מולם. "לבני הכניסה רוח חדשה לגמרי לרשות", מפרגן דני גילרמן, שהיה אז ראש איגוד לשכות המסחר. "היה בה משהו אחר. היא ידעה לחתוך דברים ביעילות, לא מרחה, הכריעה גם בהחלטות קשות. תכונות שלא תמיד אתה מגלה במגזר הציבורי".
"הרושם שלי ממנה היה שהיא תמיד מאוד ממוקדת", מוסיף גד יעקבי, יושב ראש דירקטוריון חברת החשמל דאז. "אני זוכר דיון אצל ראש הממשלה על הצורך ברפורמה בחברת החשמל. דן מרידור, שר האוצר, הביע דעה מאוד חדה בזכות ההפרטה. לביבי היתה עמדה דומה. לבני אמרה להם שזה מוקדם מדי. שצריך להתכונן, לבדוק, לדבר עם העובדים ועם ההנהלה בצורה יותר יסודית ומקצועית, להבין את הבעייתיות. התרשמתי מאוד כי זה העיד על עצמאות מחשבתית בנושא שנוי במחלוקת".
בתקופת כהונתה של לבני ברשות החברות נפתח גם קרב הבוץ הלוהט ביותר בפוליטיקה הישראלית בשנים שאחרי. באותם ימים עמדה על הפרק מכירת מניות בזק ל"מריל לינץ'". לימור לבנת היתה שרת התקשורת. לבני, בעצה אחת עם נתניהו ואנשי לשכתו, מכרה את המניות בדיסקרטיות בשעות ערב מאוחרות. בין אלה שלא עודכנו מחשש לדליפה היתה גם לבנת, שרתחה. עובדי בזק, שכמו לבנת לא אהבו את עצמאות המנכ"לית, פתחו בשביתה. "לבני כנראה חשבה שתוכל למכור בלי לתאם איתנו", אומר שלמה כפיר, יושב ראש ועד עובדי בזק. "היא לא היתה מודעת שהיה הסדר בינינו לבין לבנת שכל ביצוע הפרטה יובא לידיעתנו. בסוף סגרנו על פשרה. לאחר מכן עבדנו בהרמוניה".
בתחילת 99' הכריז נתניהו על הקדמת הבחירות. לבני פרשה מרשות החברות והודיעה על התמודדות בפריימריס. היא מוקמה כמספר 18 ברשימה והצליחה איכשהו להשתחל לכנסת, אחרי שהליכוד הידרדר ל-19 ח"כים בלבד מול נצחונו הסוחף של ברק.
לבני פרצה בסערה לחיים הפרלמנטריים, מינתה צמד עוזרים ויצאה לכבוש את המשכן. ערן כהן, העוזר הפוליטי: "היא לא היתה מוכרת. אני זוכר שכשהייתי מספר שאני העוזר של ציפי לבני אנשים היו אומרים לי 'ציפי מי?'. אבל תוך חצי שנה בכל מקום שהלכת ידעו להגיד מי זו. היתה לה וולוו סטיישן ישנה והיינו משייטים בכל רחבי הארץ, מסניף לסניף, חלק מהזמן יחד עם יובל שטייניץ שהיה גם הוא חדש ולא מוכר. היינו נכנסים לאנשים לבתים ומגיעים למקומות מעופשים ופינות אוכל כאלה. יוצאים בבוקר וחוזרים בשתיים לפנות בוקר".
זאת היתה תקופת הקונדסות הפוליטית של לבני. היא חזרה להיות הנערה התוססת של סניף בית"ר. עוד לפני שמבקר המדינה הספיק לפרסם את דוח העמותות כינתה חברת הכנסת הצעירה את ראש הממשלה ברק "עבריין", ואמרה שהוא עומד בראש ארגון פשע.
אחרי פרשת סרוסי היא כבשה את הכותרות כשפנתה מדוכן הכנסת לעזר ויצמן והציעה לו "כדבר מיידלע אל אחלה גבר, אדוני הנשיא תתפטר". יחד עם חברי הכנסת מיכאל איתן ולימור לבנת היא כונתה "חושפת פרשת עמותות ברק", למרות שהיום איתן, במידה לא מועטה של צדק, טוען שחלוקת הקרדיט השווה לא הוגנת. "לבני היתה בקטע שולי לגמרי בעניין", הוא אומר. "זה כמו הזבוב שעומד על הגב של השור ואומר'חורשים, הא?'".
התקשורת החלה לגלות עניין בספקית הכותרות. גם העיתונאית אורנה קדוש נשלחה מטעם "סופשבוע" לפצח את חידת לבני. היא חזרה עם כתבה מגחיכה שכותרתה "ציפי פה גדול". דרכסלר : "ציפי כל כך נפגעה, שכמה ימים היא הרהרה אם הגיעה למקום נכון. היו לה מחשבות אמיתיות להתפטר ולעזוב את הכנסת".
בסוף החליטה לבני להישאר, וזה השתלם. בינואר 2001 זכה שרון בבחירות ולבני, שנה וחצי בלבד בכנסת, מונתה לשרה לפיתוח אזורי. בבחירה היה לא מעט מזל. שרון התחייב על שתי נשים בממשלתו, לנעמי בלומנטל לא היה סיכוי, ולבני היתה הבאה בתור. ערן כהן: "בפגישה ביניהם שרון אמר לה'החלטתי למנות שני שרים מהליכוד בלי תיק, את דני נוה ואותך'. היא כבר היתה בדרך החוצה מהפגישה ופתאום נזכרנו שיש תיק אחד, לשיתוף פעולה אזורי, שברק תפר בזמנו לפרס ואף אחד לא מדבר עליו. היא הסתובבה ואמרה'רגע, אבל מה עם המשרד לשיתוף פעולה אזורי?'. ענו לה שכרגע התיק פנוי, אבל הוא מיועד למפלגת המרכז כשזו תיכנס לקואליציה. היא החזיקה בתיק עד שרוני מילוא החליף אותה".
מתברר שלבחירה היתה משמעות. מגלי והבה, שאותו מינתה לבני למנכ"ל המשרד, טוען שהפגישות עם הפלשתינים, שבגלל המתיחות הבטחונית נערכו לעתים בחשאיות במסעדות דגים ביפו, סיפקו ללבני מבט חדש על הבעיה המדינית. "לדעתי העבודה במשרד עיצבה את עמדותיה בכל נושא הסכסוך", הוא מסביר. "היא התחילה להבין שדרוש פתרון לסוגיה, ששתי גדות לירדן זה כבר לא רלוונטי. זה שינה אצלה הרבה".
בבחירות 2003 היתה לבני מועמדת למשרד לבטחון פנים שנחשב יוקרתי, אבל החליפה צבעים כשבפגישה ביניהם מינה אותה שרון לתיק הקליטה, הרבה פחות אטרקטיבי. בכירים במשרד מעידים שאחרי 48 שעות של אכזבה עמוקה היא נכנסה לעניינים, יש הטוענים שבאופן נמרץ מדי. אחד מחברי הנהלת מכון הגיור מספר על מינוי שעליו התעקשו לבני ומנכ"לית משרדה גל להנהלת המכון אחרי שנכנסו לתפקיד. "לבסוף האדם שלה מונה להנהלה המקצועית מפחד שמשרד הקליטה בעל האחריות על התקציבים לא יעביר כסף", הוא אומר. "היו אמירות מאוד ברורות שלבני דורשת את הכנסתו. תוך כמה שבועות גילו שכל כך מגוחך שהוא שם, שפשוט לא יכלו להמשיך והוא עזב. בשבילי זה היה אירוע שהראה על פער בין התדמית המאוד נקייה שלה לבין המתודות היותר מוכרות של פוליטיקאים".
המעבר מספסלי האופוזיציה לשולחן הממשלה שינה את לבני גם מבחינה חיצונית. את התספורת הנערית והתלתלים של תחילת הקדנציה החליף פן חלק, האיפור התמתן ושומה ליד העין הוסרה. "לבני של היום הפכה להרבה יותר נשית ומעודנת", כתבה עליה ליסה פרץ ב"סגנון".
עם פרישת שרי שינוי מקואליציית שרון בפברואר 2005 נראה היה שהממשלה נופלת. הכנסת היתה בטירוף. "ישבנו בחדר ולא ידענו מה קורה", מספר היועץ כהן. "אולי הולכים לבחירות, אולי שרון ינסה לשרוד. פתאום ציפי מקבלת טלפון. אריק על הקו. הוא אומר'בואי מהר, אני רוצה להתייעץ איתך'. כל השרים והח"כים עמדו בקומת הממשלה בכנסת והסתכלו בקנאה איך פתאום היא רצה ללשכת ראש הממשלה".
בכירים ומקורבים מסכימים שלבני היא חברת הממשלה הקרובה ביותר לשרון. הקרבה מקבלת משמעות כשלוקחים בחשבון שלבני תמכה דווקא בסוסים הצעירים שהתחרו בבולדוזר במירוצים האחרונים, אולמרט ב-99' ונתניהו ב-2001 ( למרות שלא הצהירה על כך רשמית). " כשהיא נכנסה לכנסת שרון לא הכיר אותה", אומר מקורב לראש הממשלה. "אבל אחרי שנה וחצי של עבודה באופוזיציה ראו איך הוא מסתכל עליה בישיבות סיעה, שכשהיא מדברת הוא מקשיב, למרות שבדרך כלל הוא היה חצי מנומנם. ראית את הקשר שנרקם ביניהם".
בכיר בממשלה מסביר את הקשר המיוחד באנלוגיה מעולם הכדורגל. "המשחק הוא פשוט, והיא משחקת פשוט ונכון", הוא אומר. "בבסיס העניין עומדת נאמנות. אני לא חושב שתמצא החלטה אחת שהיא הלכה נגדו. במערכת דמוקרטית אופטימלית, גם אם לשר יש ביקורת על התנהלות או החלטה, המקום הנכון להביע בו ביקורת הוא בתוך ישיבת הממשלה, וכשהוחלט על משהו השר צריך לתמוך בהחלטה בכל ההצבעות בכנסת ובתקשורת. ההתנהגות של לבני לכל אורך ארבע השנים האחרונות היתה כזאת".
את מרב נקודות הזכות גרפה לבני כשהביעה תמיכה בלתי מתפשרת בתוכנית ההתנתקות, הבייבי של שרון. זה הגיע לשיא כשביוני 2004 מיצבה את עצמה כמפשרת הלאומית במשבר בין ראש הממשלה לשרים לבנת, שלום ונתניהו סביב התוכנית. לא רק נקודות צברה לבני, גם הרבה קנאה מצד השרים האחרים. ח"כ איתן: "גם אני תמכתי בתוכנית של שרון, אבל בניגוד ללבני יצאתי נגד השחיתות שלו כשהיא מילאה את פיה מים. מילה היא לא אמרה. אני זוכר איך היא העבירה ביקורת על עמותות ברק ואי סדרים אחרים. הרי היא מבחינתה היתה אומרת אוי ואבוי על מפלגה שהיתה ממנה את הרשימה לכנסת על ידי אדם אחד ובנו, שהורשע רק עכשיו בפלילים".
יו"ר אומ"ץ, "אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי", אריה אבנרי: "לפני כמה חודשים הענקתי ללבני את אות הפוליטיקאי שמשמש דוגמה ומופת ליושר ונקיון כפיים. באותו טקס נאמרו על הבמה דברים מחמירים על רמת השחיתות במדינה, בהם על ראש הממשלה, ונראה היה לי שהיא מזדהה עם הנאמר. החבירה שלה לרשימה שבראשה עומד אדם שהוא ומשפחתו מסמלים שחיתות ברמה הגבוהה ביותר נראית לי בעייתית. ציפיתי לכך שיהיה לה הרהור שני והתאכזבתי שהיא השתלבה בהנהגת התנועה החדשה".
לבני הפכה לשרה של שרון לענייני התנתקות. רבנים שנפגשו איתה באותם ימים מרעיפים שבחים על התנהלותה, אבל טוענים שברמת הביצוע לא היתה תכליתית מספיק מול שרון. הרב יוסף אלנקווה מנוה דקלים: "לבני היתה אחד השרים היחידים שיותר הבינו, יותר הקשיבו. היא עשתה ככל יכולתה לשנות סעיפים אומללים בחוק הפינוי. היו תחומים שבהם היא גילתה אנושיות רחבה. ציפי היא אישה אמיתית. אתה יודע ששמירת סוד אצלה זו שמירת סוד, ערכים אצלה זה ערכים, ועקרונות - עקרונות. אישה כנה, אמיתית, שנלכדה מבחינתנו ברשת הטעות של ממשלת ישראל. אני מאמין שהיא תגיע למעלה למעלה בעזרת השם".
אחדות מהפגישות של לבני עם הרבנים היו קשות והעלו התנגשויות עם הערכים שעליהם גדלה. "היא סיפרה לאבי שיש לה ילד בן 11", נזכר יעקב שפירא, בנו של הרב אברהם שפירא שנפגש עם לבני. "הוא אמר לה:'כשהבן שלך יגדל, בעוד שמונה שנים, וישאל אותך'אמא, איך נתת יד לגרש יהודים מהבית בארץ ישראל', מה תעני לו? גם שמונה שנים לא יספיקו לך להכין תירוץ טוב'. אני לא זוכר שהיא ענתה".
פרישת שינוי מהממשלה הגשימה ללבני את חלום תיק המשפטים היוקרתי. היא נכנסה לתפקיד בסערה כשהתכחשה להסכם של טומי לפיד, השר שלפניה, ושל נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק, למנות את השופטת דבורה ברלינר לבית המשפט העליון, בטענה שהיא "לא מקבלת הכתבות". פחות מחודש אחר כך מתחה ביקורת על אחידותו של העליון, וברק בראשו, בתוכנית "פגוש את העיתונות".
שנים לא זוכרים במשרד המשפטים שר שהיה כה פעלתן ועצמאי מול היועץ המשפטי לממשלה ונשיא בית המשפט העליון. לבני מתערבת בכל. גם הישיבות שנוהלו בחדרו של היועץ המשפטי מזוז הועברו ללשכתה.
בתחום מינוי השופטים אימצה לבני קו דעתני ואמיץ שזכה לאחרונה לכותרות ענק, בתמיכתה, כנגד דעתו של ברק, במינויה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון. ההערכות הן כי בתקווה להשיג רוב לטובת מינויה של גביזון עיכבה לבני, יושבת ראש הוועדה לבחירת שופטים, את כינוסה במשך יותר משנה. "ההימנעות של לבני מלכנס את הוועדה מפרה את החובה המיניסטריאלית שלה", טוען השופט בדימוס אליהו מצא, "מה גם שבמקרה הנדון השרה לא נמנעה בצורה טוטאלית מכינוס הוועדה, היא נמנעה רק מכינוסה לצורך מינוי שופטים לעליון. החוסר בשופטים גורם לעומס יתר והשירות המשפטי שהציבור מקבל בלי שום ספק לוקה. השופטים המכהנים כרעו תחת הנטל. המלחמה על העיקרון מוצדקת, אבל היא לא צריכה להתנהל בתקשורת אלא בתוך הוועדה לבחירת שופטים".
גורם בכיר במשרד המשפטים מתאר טריו בלתי ניתן להפרדה שנוצר בין בעז אוקון, מנהל בתי המשפט, מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, ולבני. אוקון, למשל, שהיה ממקורביו הגדולים ביותר של הנשיא ברק, תומך לשביעות רצונה של לבני במועמדותה של פרופ' גביזון לעליון. למרות זאת יש קולות במשרד המשפטים הטוענים שאפשרות כזאת היא מרחיקת לכת, ובסך הכל מדובר ביחסי עבודה טובים.
חבר כנסת מהשמאל: "מבחינה תקשורתית אין עליה ביקורת. היא טפלון בצורה מדהימה, שמתנהלת נכון מאוד עם פרשני המשפט. אם שר משפטים אחר, שאין לו את התדמית של לבני, היה מתנהל כמוה בנושא אי המינויים לבית המשפט העליון, הוא כבר לא היה בתפקיד. היו קורעים אותו לגזרי גזרים".
העימות המעניין הבא עשוי להיווצר כשדורית ביניש תחליף את ברק כנשיאת העליון, אם תישאר לבני אחרי הבחירות במשרד המשפטים. ביניש ידועה ביחסיה הגרועים עם מזוז ועם אוקון עוד מפרשת אי מינויה של פרופ' נילי כהן לעליון. החיבור של לבני לשניהם לא יתרום ליחסים העתידיים בין השתיים.
למרות ההתמתנות בעמדותיה המדיניות, ממשיכה לבני להפגין דעות המוגדרות שמרניות בשאר הנושאים, בעיקר ענייני דת ומדינה. "באיזשהו מקום היא מחפה על ההתמתנות, שלא לומר שמאלנות, בצד המדיני, בעמדות יחסית שמרניות בדברים האחרים", מפרש חבר כנסת מהשמאל. "זה איזון שהיא יוצרת לעצמה".
"לצערי הרב בנושאי דת ומדינה לבני מאכזבת אותנו אכזבה גדולה", אומר גלעד קריב, סמנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת. "היא הפגינה דעות מאוד לא ליברליות בנושאים שעל פניו כשרת קליטה וכשרת משפטים היא היתה חייבת להשמיע בהם קול אחר. למשל הנושא של חוק ברית הזוגיות ונישואים אזרחיים. בתור שרה שהופקדה על העלייה, במציאות שבה 300 אלף איש שהם כולם עולים פשוט לא יכולים להתחתן, לבני השמיעה עמדות שמרניות אפילו ביחס לליכוד. סדר היום המדיני שלה הוא שהפשרה המדינית הכרחית כדי לייצר כאן מדינה יהודית. כשבוחנים מה הפרשנות שלה למדינה יהודית, מוצאים שהאדם עם החזות הליברלית של ההבנה לזכויות האדם בעצם מאמץ דעות מאוד שמרניות".
מכר שדיבר עם לבני באחרונה בנושא: "אין שום סתירה בין עמדות מתונות בתחום המדיני לבין רצון לשמור על אופייה היהודי של המדינה. אם מותר ורצוי לוותר על שטחים, הרציו העיקרי של זה הוא לשמור על אופייה היהודי של המדינה. ויתור על שטחים כדי לעשות כאן מדינה לא יהודית? אז למה לוותר על שטחים. יש כאן הבנה עמוקה לצורך של ישראל להיות מדינה יהודית עם חינוך יהודי ותרבות יהודית, כי אחרת הזהות היהודית מיטשטשת. ואת זה לבני מבינה היטב".
ועכשיו לבני משחקת בנבחרת החלומות של שרון, שהפכה בשבוע האחרון צפופה מאוד. בהנחה הסבירה ששרון יעמוד בראש הממשלה הבאה תעמוד אז לבני על פרשת דרכים. האם תישאר קדנציה נוספת במשרד המשפטים או שתכבוש את אחד התיקים הבכירים: תיק החוץ, האוצר או אפילו הביטחון, שימקם אותה בעמדת זינוק לקראת הירושה בעתיד.
האופציה המעניינת מבין הארבע היא הביטחון, אבל הילת המוסד שנקשרה ללבני לא עושה רושם על חברה למפלגה החדשה, ומי שהיה מנכ"ל משרדה בעבר, מגלי והבה. "אנחנו עוד לא צרפת שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו שרת ביטחון", הוא אומר. "שר ביטחון צריך להיות אחד עם ניסיון ולא אחת שתגיע לפיגוע ותגיד'וואללה, עכשיו בא לי לבכות'. שרת ביטחון? זה עוד גדול עליה. זה לא עניין של מוצי מוצי, לצחוק, לחייך ולהיות קורקטי בנושא כזה או אחר. שרת החוץ היא כן יכולה להיות".
עימות מעניין נוסף צפוי מול אולמרט על המקום השני ברשימה אחרי שרון. "לגבי המיקום לא דיברנו בינינו", אומר אולמרט, ומוסיף, בנוסח כוכבי כדורגל: "באמת שאין בינינו תחרות. אבל אני מניח שאני אהיה מקום שני".
נא להמתין לטעינת התגובות
