איך לאלף את הכלב בשיא היעילות?
(וגם בושם פצצה ועוד דברים נהדרים)
בוחרים ירקות במצב הכי קשה ופריך (שאז הם באיכות אופטימלית), חותכים אותם ביד (ביד! ולא במעבד מזון!), בסכין חדה מושחזת, לקוביות בגודל ארבעה מילימטרים גג, אבל לא כמו שקוצצים פטרוזיליה: בכל הכיוונים של ערימת הירק עד שיוצא המיץ. עושים חיתוך אחד בלבד במרחק קטן מהקודם, שתי וערב על הירק, וזהו. אגב, כל הכמויות הן נטו, לאחר
40 גרם בצל ירוק (3 די דקים)
50 גרם צנוניות (2)
120 גרם פלפל אדום (1/2 פלפל)
90 גרם עגבנייה (1/2 עגבנייה בינונית)
65 גרם ביצה קשה (1 חתוכה לקוביות בפורס הביצים)
40 גרם לחם שיפון קלוי היטב בטוסטר (פרוסה אחת קטנה של לחם "תושייה")
1/4 כפית מחוקה מלח
1 כף שמן זית מאיכות טובה וזה הכל
בשעה טובה, ה"חור במוח" של הילדים הצליח, והבאתם גור כלבים הביתה. הוא מקסים וחמוד וכולם רוצים ללטף ולנשק אותו ולהרים אותו על הידיים, כאילו הוא היה תינוק חדש. הוא מתרוצץ בבית בכל מקום, מרחרח בהתלהבות ו... פה ושם גם עושה קצת פיפי, וכאן הוא כבר הספיק להפוך איזו ואזה, והוא מטפס על הספה ומשאיר הרבה שערות ולפעמים עוד קצת פיפי, וסביר להניח שזה בול על הכרית... בימים הראשונים כולם חושבים שזה נורא חמוד.
בעיקר כי "הוא אכל את הנעל הישנה שממילא רציתי לזרוק", ו "המסכן לא הצליח להתאפק, אז לא נורא שעשה קצת על השטיח". אבל די מהר הנזק גדל: הנעל שכורסמה עלתה כמה מאות שקלים, הספה כמה אלפים, והשטיח כבר מתחיל להצחין. וככל שמפלס העצבים עולה ככה עולים גם הדיבורים על החזרת הפרא הקטן אל המקום שממנו הוא הגיע (המכלאה העירונית, לא עלינו...).
נשמע מוכר? מסתבר שאחד מתוך כל ארבעה כלבים שאומצו (!) נמסר בחזרה, וב-97 אחוז מהמקרים זה רק בגלל בעיית התנהגות, ולא בגלל שאחזקת הכלב יקרה או שאין מספיק זמן לרדת איתו לרחוב.
כי אם שק האוכל יקר, נקנה אחד אחר, זול יותר, ואם הטיולים גוזלים זמן רב, נקצר אותם מעט, או נשכור מישהו שיעשה את זה במקומנו. כלומר, יהיו לנו פתרונות רציונליים.
אבל אם הכלב משתין בתוך הבית רגע אחרי שחוזרים איתו מטיול ארוך בחוץ, אז הרציונליות פורחת דרך החלון, והוא כבר "עושה לנו דווקא", ובכלל, כל חמידותו נעלמת, והוא הופך להיות הכבשה השחורה בבית.
אז בנקודה זו, אחת האפשרויות הטובות היא להתקשר אל "היחידה המיוחדת לאילוף כלבים" (טל': 1-700-700-773).
כי המאלפים שלהם (שמתנייעים מבית אחד למשנהו במהלך יום עבודתם) מגיעים כמעט לכל מקום באזור גוש דן והשרון כדי לאלף את הכלב בסביבתו הטבעית, ובכך לצמצם את משך האילוף.
יש להם גם שיעורים בקבוצה, ומפעם לפעם נפתחות קבוצות חדשות בכל מקום בארץ שבו יתאספו שבעה אנשים לפחות.
הם מלמדים את הבעלים (וכן, גם את הילדים, שזו הכי שמחה!!!) ללמד את הכלב לציית רק לאותן פקודות שימושיות שלהן זקוק בעל הכלב כדי ליהנות מהקשר עם כלבו. מניסיון, לא צריך יותר מזה, וזה מקצר מאוד את משך האילוף.
ניתן ללמד את התכנים הפשוטים האלה כל כלב, בכל גיל, אבל הגיל האידאלי להתחלת אילוף הוא שלושה-ארבעה חודשים. ככל שמתחילים לאלף את הכלב בגיל מוקדם יותר כך האילוף יהיה קצר ואפקטיבי יותר.
זה לא ש"אי אפשר ללמד כלבים זקנים טריקים חדשים", כמאמר הבדיחה - זה רק שזה ייקח יותר זמן... כל מה שנדרש מהבעלים זו גישה נכונה (לבבית ואוהבת לכלב!), מילוי קפדני של ההוראות הפשוטות שניתנות מהמאלף, והתמדה. זאת אומרת לבצע את הוראות המאמן על קוצה של יו"ד, ולא לוותר לכלב.
כל שיעור נמשך שעה, הוא עולה 150 שקל, וניתן לסגור עניין בשישה עד עשרה שיעורים. תלוי, כמובן, בגיל הכלב, ושוב, בגישת הבעלים שלו. אבל זה כמו עם רשיון נהיגה: בסוף, כולם לומדים...
יום אחד, ממהרת לאללה, עברתי בדיזנגוף סנטר, כשמפתח חנות "אפריל" הגיע לי לאף ניחוח נהדר. הגעתי כבר עד הכביש, אבל הבושם משך אותי כבכבלי קסם. "יא!", אמרתי לעצמי, "אם אני לא מבררת עכשיו מה השם של הבושם הזה, בחיים אני לא מוצאת אותו יותר! לא, אין מצב. אין מצב!". וככה חזרתי על עקבותי, למרות מונית מוזמנת שחיכתה לי ב"אין חניה", למרות סיכון של איחור לפגישה הבאה. "סליחה", שאלתי את המוכרת הנחמדה, "מה זה הריח הנעים הזה שהרחתי מקודם?".
"אה!", היא חייכה, "זה זה!". ובעודה מדברת היא התיזה מבקבוקון תכלת שטוח ריח מדהים ביופיו. לא מתוק, לא מר, לא חמוץ, אלא דבר רענן, מאוזן, מקורי ונפלא, שלא דומה ולא מזכיר שום דבר. מיד קניתי לי עותק (ולמחרת רצתי ל"משביר" וקניתי לי עוד שלושה עותקים, כי שם יש מבצעים והמחיר יותר זול!). וכמו בסרט אילם, מהיר ומצחיק, אחת שפשפה את הכרטיס, אחרת ארזה, שלישית הגישה לי לחתימה, ותוך שתי שניות כבר הייתי בחוץ, טסה לפגישה שלי.
ומאותו הרגע, כל מי שפגש אותי, אבל כל מי שפגש אותי, פשוט השתגע על הריח הזה. בדקתי אותו על נסיינים, והוא מצא חן ביג טיים בעיני נשים ובעיני גברים כאחד, למרות שזה בושם גברי.
קוראים לו Apparition, של עמנואל אונגארו, ולא ברור למה היבואן שומר אותו בסוד, כי הוא פשוט פצצה!
עד שימציאו לנו שיני בשר שצומחות מחדש כמו זנב הלטאה, צריך לשמור, חברים, מכל משמר, על השיניים שלנו.
ובחזית הזו דווקא יש אמצעי שמירה פשוט ויעיל: לנקות הכי יסודי שייתכן, את רובד הפלאק (המרבץ של קריוס ובקטוס שעושה לנו את כל הצרות בשיניים) מהשיניים.
ומה לעשות שרוב האזרחים שמצחצחים שיניים במברשת ידנית לא עושים את זה נכון, וגם לא למשך מספיק זמן.
ככה זה. פעולת שטיפת השיניים נתפשת אצל רובנו כפעולת "רענון הפה" ולאו דווקא כניקוי עמוק ויסודי, כמו שצריך.
עכשיו, מחקרים בלתי תלויים הוכיחו שמברשות שיניים חשמליות, הפועלות בטכנולוגיה התלת-ממדית (בתנועות סיבוביות ורוטטות), יעילות יותר (מהמברשות הידניות) בהפחתת הפלאק ובטיפול בדלקות חניכיים.
אז לחברת Oral-B ( בשיתוף פעולה עם חברת בראון) יש מברשת שיניים חשמלית כזו: (Professional care 8500), שהיא המובילה בעולם בקטגוריה זו.
היתרון שלה הוא בשילוב שתי פעולות ניקוי: רטט ראש המברשת (במהירות של 40 אלף תנועות בדקה) וסיבובי ראש המברשת (בין 5,600 ל-8,800 סיבובים בדקה) המעניקים למשתמש את הטיפול האפקטיבי ביותר לשיניים ולחניכיים. ולא, היא לא "הורסת כתרים" שהם לא הרוסים ממילא.
יש שם חיישן לחץ המפסיק את הפעימות במקרה של לחץ יתר, היא בעלת טווח מהירויות משתנה (ברציפות! ) המאפשר התאמה אישית, מבנה ידית ארגונומי, סוללה נטענת ונורית בקרה המציינת את סיום הטעינה, אפשרות שימוש במברשת השיניים לתקופה של שבועיים ללא טעינה חוזרת (מה שמאפשר לקחת אותה לחו"ל, ללא המטען! ), והכי הכי למצחצח המצטיין: טיימר מקצועי לשתי דקות, המאותת כל 30 שניות (כדי לעבור לרבע הבא) להבטחת ניקוי יסודי של ארבעת רובעי הפה בצד הפנימי והחיצוני של השיניים.
ופטנט קטן שלי כדי שהמברשת לא תיסתם מאבנית: בגמר הצחצוח להשאיר אותה פועלת ללא מים עוד כחצי דקה, ככה, באוויר, כדי שכל עודפי המים יעופו ויינתזו מתוך גוף המברשת. שווה ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
