הזירה הלשונית
אפשר להוציא את שם המשפחה מהמקום, אבל אי אפשר להוציא את המקום משם המשפחה. כך לפחות מעיד הקשר שבין השניים. מברלין ועד דמאר(י)
שמות משפחה הנסמכים על שמות מקומות מקובלים בין היהודים מאז שבאו שמות משפחה לעולם, ובמובן מסוים, מאז ימי המקרא. יפתח הגלעדי וישי בית הלחמי נקראו כך על פי מקום מגוריהם, וכך משפחת החברוני בספר במדבר. שמות המשפחה האלה נותרו עד היום. בקריית ארבע חי, כנראה לא במקרה, אברהם חברוני, ובחיפה מלמד הפסיכולוג בני בית הלחמי. יגאל אלון, שהתבקש על ידי בן-גוריון לשנות את שמו כמו יתר אלופי צה"ל, התלבט בבחירת השם. בן-גוריון הציע לו בין היתר להיקרא יגאל הגלעדי, "כי אתה תכבוש את הגלעד". אלון (אז פייקוביץ) עיווה את פניו ואמר: "ואם אני אכבוש את נבלוס, תקרא לי 'הנבלוסי?'". בן-גוריון פרץ בצחוק וההצעה ירדה מן הפרק.
אצל התימנים יש לתופעה שורשים עתיקים, והחוקר אהרן גימאני קובע כי שליש משמות המשפחה בין התימנים מקורם בשמות מקומות. שורשיה של מרגלית צנעני הם מצנעה, ושל שושנה דמארי - מהעיר דמאר. האצן שאול לדני קיבל את שמו מהעיר לדן, וכך משפחת עדאני (עדן). לעתים נהגו לתת למשפחות היהודיות שמות יישובים מחוץ לתימן כאשר המשפחה הגיעה משם או אם אבי המשפחה נהג לנסוע לשם לעסקיו, וכך אפשר למצוא אצל התימנים שמות משפחה כמו בונדאר (עיר בפרס), קוטה (על פי כלכותה) ועיראקי.
אברהם שטאל בספרו "מוצא השמות" מספר כי בין יוצאי הודו נהוגים שמות המסתיימים ב"קר", שפירושה "מן": משפחת קהימקר באה מכפר קהים, משפחת תאלקר מהכפר תאל וכדומה. כך אצל הפרסים. משפחת יזדי מוליכה אל אירוע מן
יוצאי צפון אפריקה תרמו את חלקם: אלפאסי מפאס, דרעי ואדרי מהעיר דרעא ורבים אחרים. השם בגדדי היה נפוץ מאוד בין יוצאי עיראק, אבל רבים שינו אותו בלחץ ישראל הבן-גוריונית. השם טולדנו מקורו בטולדו. במדרש מאוחר טענו בני משפחת טולדנו שזו היתה מעין שבועה שלאחר הגירוש שלא לשוב לעירם: טולדו - לא! (טולדא - נו! ).
האשכנזים לא טמנו את שמות יישוביהם בצלחת, ויעידו על כך למשל ההוגה הדגול ישעיה ברלין וראש עיריית קריית אונו בעבר אביגדור ורשה. אחרים הוסיפו סיומות שייכות, כמו דנציגר מדנציג וקראקובסקי מקראקוב, ויש שמות ששובשו: השם הנפוץ הלפרין מקורו על פי שטאל בעיר היילברון בגרמניה הדרומית.
היו שעיברתו את שם המקום כבר בעבר הרחוק. רבי נתן המאתי בן המאה ה-13 הגיע מהעיר האיטלקית צ'נטו (באיטלקית: מאה), רבי שלמה ירחי מהעיר הצרפתית לונל (lune בצרפתית - ירח). לעתים שם היישוב הלועזי התחלף בשם עברי בעל צלצול דומה. כך החליף הרב מאיר ברלין את שמו לבר-אילן, ושר החינוך בנציון דינור נקרא קודם דינאבורג (היום עיר בלטביה). לעומתם, לשם משפחתו של ירון לונדון אין קשר לעיר לונדון, אלא הוא ככל הנראה שיבוש של לינדנר או אפילו של למדן. כשהתבקש לונדון בראשית דרכו כקריין רדיו לשנות את שמו לשם עברי, נחלץ בטענה שלונדון הוא שמה העברי של העיר לונדון, שהרי אין לה בעברית שם אחר.
כשהגיעו היהודים ארצה היו ביניהם שבחרו בשם מקום עברי. משפחת גרמן הגיעה לחוף יפו בשנת 20'. אבי המשפחה קבע כי אם ליהודים רבים כל כך קוראים ירושלמי, הוא ייקרא תל אביבי. הילד הפעוט של המשפחה, יצחק תל אביבי, חי היום בחולון.
נח פרובר היה אחד מתשעת המתיישבים הראשונים בקיבוץ יגור בראשית שנות העשרים. דבורקה יגורי, אלמנתו של אסף יגורי, בנו של נח, מספרת: "כשפרצה המדינה ובן-גוריון ביקש להחליף שמות, החליטו נח ואחיו לעשות מעשה פטריוטי ולשנות את שמם ליגורי". שינוי כזה היה אז באופנה.
חיים גבתי מגבת היה לימים שר החקלאות, ונח כנרתי מכנרת היה ליועץ ראש הממשלה להתיישבות. זאב עין גדי מגן השומרון מספר: "שם המשפחה שלי היה ציגה, שפירושו ביידיש גדי או עז. בעקבות דרישתו של בן-גוריון בחרתי בשם היישוב הקדום עין גדי, הקיבוץ קם אחר כך".
לעתים הבחירה בשם היישוב כשם משפחה קשורה לאירוע אישי. בני הזוג זייגרמן היו מראשוני כפר תבור. כאשר נפטרו החליטו בניהם לשנות את שמם לתבורי, כמחווה למפעל ההורים. משפחת מגידוב זכתה לשמה כאשר אבי המשפחה השתתף בחפירות תל מגידו.
לעתים הקשר מקרי: כשעלה שמעון שופטי ארצה ב-33' שינה את שמו מסנג'ינייבסקי (שופט או בן שופט) לשופטי. כמה שנים אחר כך היה ממקימי קיבוץ רמת השופט, על שם השופט האמריקני ג'וליאן וויליאם מק, שהיה נשיא הקונגרס היהודי האמריקני הראשון.
ואיך נולד שם משפחתו של העיתונאי עמי כברי? "השם המקורי הוא קבּריט (בערבית: גפרורים), והוא אומץ על ידי משפחתו של אבי כשהגיעו למרוקו מברזיל, שם נקראה אומברוזו על שם עיירה באיטליה. אבי שירת בצבא הקבע, ולפני יציאה לשליחות התבקש לעברת את שמו. גרנו בקריית מוצקין ובחרנו שם של יישוב קרוב הדומה בצליל: כברי". כברי הוא שם ערבי דווקא: הקיבוץ הוקם במקום שבו שכן הכפר הערבי אל-כברי.
הנטייה ליצור שמות על שם מקומות מוכרת גם בקביעת שמות פרטיים לילדים. חוקר השמות דב רוזן מביא בספרו "באהלי שם" מקבץ סיפורים בנושא.
עקיבא אריה וייס, מראשוני תל אביב, רצה לקרוא לבתו אחוזת בית. אשתו התנגדה והציעה פשרה: אחוזבת, הדומה לאליזבט, וכך היה. חיים פסמניק, מוותיקי רחוב דיזנגוף, קרא לבתו תל אביבה, לא לפני שקיבל את ברכת ראש העיר. בפועל קראו כולם לילדה אביבה.
מיכה גולדמן, יליד כפר תבור ולימים ראש המועצה, קרא לבתו תבור. בנימין דוויק משריגים קרא לבנו שריג. בקיבוץ מעין צבי מספרת החברה פנינה שילדות רבות בקיבוץ נקראו מעין. התופעה נהוגה גם בהתנחלויות, וכך גדלו עפרה רונד בעפרה, ועוז ריכטר במגדל עוז. הצייר ברוך נחשון, מראשוני חברון, קרא לבנו שניאור חברון. אחרונות חביבות הן צמד התאומות לבית מרובוטי, שנולדו סמוך לאיחוד רמתיים ומגדיאל להוד השרון, ושמן בישראל: הוד ושרון.
הבלשן ד"ר רפיק אבו-בכר מביא כמה עשרות שמות משפחה בין ערביי ישראל הנשענים על שמות יישובים. ביניהם נבולסי (על פי נבלוס, היא שכם), רמלאווי (על פי רמלה), תרשיחאני (תרשיחה), עכאווי (עכו), חיפאווי (חיפה), עזאווי (עזה) ואחרים.
על שם הכפר שנחרב זרעין נותרה משפחת זרעיני, ועל שם הכפרים ענבתא וביתוניא ביהודה ושומרון קרויות משפחות ענבתאווי וביתוני. שמות לא מעטים מרמזים על מקורה של המשפחה, ובהן משפחות מצראווה ומצרי (מצרים), תורכי, זחלאווי (על פי זחלא שבלבנון), חלבי ועוד. והחוראנים מיהם? זה היה שמם של הבדואים בירדן, ומכאן הכינוי המזלזל הערבי שהועתק לסלנג הישראלי "חוראני". לא הוכח קשר בין החוראנים לבין חרן המקראית.
כמה וכמה קוראים התייחסו לדיון במשקל תפעיל ("הזירה הלשונית", 2.12.05), והזכירו כי המילים "תבנית", "תמצית" ו"תדמית" שייכות למשקל "תפעית" משורש ל"י, שבו האות המסיימת תי"ו ב"תמצית" היא סיומת הנקבה ואינה שייכת לשורש. ההערה במקומה, ואולם המדור עסק ביצירה של פעלים מרובעים המתחילים בתי"ו שנגזרה ממשקל שמות עצם,וגזירת השורש ממשקל תפעיל (תדריך-תדרך) דומה בכל היבט לגזירת השורש ממשקל תפעית (תמצית-תמצת).
אילת כותבת: "בהשתלמויות בלשון מרבים להשתמש במשפט: 'נחלק לכם תמסירים של ההרצאות'". יש להוסיף לכך שבשלב מסוים הוצע הפועל "לתמסר" עבור קופירייטינג, אך הוא לא נקלט.
עודד כותב: "מן הראוי היה לתת כבוד למקורותינו ולהביא את 'תלמוד' ו'תשליך' אשר קדמו ל'תהליך', 'תכנות' ו'תמחיר'". לצד הדוגמאות של עודד אפשר למצוא גם את "תשלום" ו"תפנוק" התלמודיות ואת "תרבות" המקראית (שם במשמעות רוב,מרבית). "תשליך" מקורה בימי הביניים.
שרגא אסיף מתקן: "המילה 'תרגיל' אינה מקראית, שם העצם 'תרגיל' הוא חידושו של אליעזר בן-יהודה על פי הפועל היחידאי במקרא".
ruvik@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
