וידוי חייתי
אלון גולדשטיין מרגיש שהוא לא יכול לשקר יותר לזוגתו. בטור חושפני הוא מודה לראשונה: יש לי מאהבת
סלחי לי, יפתי, אבל אני חייב לשפוך את זה, אני מקווה שאת יושבת: יש לי מאהבת. חשבת שאני נשאר עד מאוחר בעבודה? מצטער, אבל בלילות הקרים אנחנו מתכרבלים לנו מתחת לשמיכה, אני קורא ספר והיא נצמדת אלי,בולעת אותי במבטה, מלקקת אותי בתשוקה, נאנחת בהנאה כשאני מעביר את ידי בשערה.
חשבת שאני עובד עוד ועוד שעות נוספות כדי שנוכל לרכוש סוף-סוף את הבית ההוא בצפון? מצטער, אבל כל הכסף הלך פייפן. היא אוהבת פינוקים, ויש לה טעם יקר. חטיפים מעודנים ממדריד, מוצרי טיפוח מפריז, מצעי משי מסין. היא לא עושה לי הנחות. אם אני קונה לה מתנה זולה שלא מניחה את דעתה, היא יכולה להיות אלימה. זוכרת ששאלת על השריטות שהופיעו לי על הגב? ובכן, זה לא בגלל השיח הקוצני בחניה...
"רזה וחטובה, שלא לומר אתלטית. עיניה ירוקות מהפנטות, כפות ידיה עדינות", בתמונה, ורדה. צילום: אלון גולדשטיין אלון גולדשטיין
קוראים לה ורדה והיא נראית טוב. ממש טוב. רזה וחטובה, שלא לומר אתלטית. עיניה ירוקות מהפנטות, כפות ידיה עדינות, ציפורניה ארוכות ומטופחות. יש לה גם אופי מדהים. עצמאית וחופשייה, עד כדי כך שלפעמים היא מתעלמת ממני לחלוטין. אני קורא לה, היא שומעת, אבל נשארת במקומה. משחקת אותה קשה להשגה, רוצה שאני אבוא אליה. וזה מטריף אותי, יפתי, סלחי לי, אבל אין לי ברירה, אני תמיד בא...
אני יודע שחשדת בדבר. אולי בחנת מקרוב את בגדיי ואמרת לעצמך, "מה זה? אלה לא השערות שלי."! בטח מצאת
בחשבון כרטיס האשראי חיוב בסך מאות שקלים לפקודת "פרוות חיות בע"מ." אולי שמעת אותי ממלמל מתוך שינה, "אוי ורדה... איי, איי."!
לא, אל תבכי עכשיו, יפה שלי, אל תבכי. אנחנו יכולים לחיות ביחד, שלושתנו, נעשה שלישייה. לא, לא השתגעתי, זה יכול לעבוד. את תראי, היא מחונכת, אי אפשר שלא להתאהב בה. עושה צרכים רק בארגז, שורטת רק חלק מהרהיטים ולא מייללת באמצע הלילה כמו שאר החתולים. וחוץ מזה, היא כבר אצלנו בבית. נראה לי שהארון שלך מוצא חן בעיניה.
הכותב הוא ראש דסק חדשות במעריב, ואיש המחמד של חתולה גאה במיוחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
