תואר בתנאים מפנקים, לכל המרבה במחיר
באונ' רבות נפתחו "תוכניות מיוחדות". מאחורי התיאור הממלכתי נחבא דיל: שכר לימוד מפוצץ - תמורת תואר יוקרתי, דרישות אקדמאיות נמוכות וצ'ופרים
פרופ' מירי אליאב-פלדון מאוניברסיטת תלאביב מגדירה את התוכניות האלה "מעשה זנות. וכמו רוב הזונות במציאות - גם האוניברסיטאות עושות זאת בלית ברירה, פשוט כי המדינה חונקת אותנו מבחינה תקציבית. אנחנו עושים כאן מעשה לא רצוי ולא טוב: מוכרים את התארים שלנו תמורת הרבה כסף ומעט מאוד מאמץ אקדמי".
גורם אקדמי בכיר מביע דעה נחרצת לא פחות: "זו הזניה של מערכת ההשכלה הגבוהה. בדרך כלל אלה הן תוכניות-אינסטנט שמרוכזות כמו בקפסולה, אבל נעדרות משמעות אקדמית אמיתית, וכל כולן מיועדות להשגת רווחים כלכליים".
למרות המגוון הרחב של התוכניות המיוחדות, הנקראות גם חוץ-תקציביות, בין האוניברסיטאות השונות אפשר בכל זאת למצוא כמה מאפיינים משותפים: על פי רוב הן מעניקות תואר שני ללא תזה, הנפרס על פני תקופה קצרה בהרבה לעומת המסגרות הרגילות (שלושה סמסטרים הנדחסים בשנה קלנדרית אחת) והלימודים בהן נערכים במשך יום-יומיים מרוכזים במהלך השבוע.
הסטודנטים עוברים אמנם "תהליך סינון קפדני", אך זוכים ל"תנאי לימוד מיוחדים" ול"התחשבות מירבית בצורכי הלומדים" (תיאורים החוזרים באתרי האינטרנט של רבות מהתוכניות), ולבסוף - הם אינם מתוקצבים על ידי המדינה, כלומר האוניברסיטאות לא מקבלות כל סבסוד בגינם.
כאן בדיוק מסתתר הרווח האמיתי, כמו גם הסיבה שהאוניברסיטאות חפצות כל כך בתוכניות: שכר הלימוד בהן יקר הרבה יותר מהמקובל. הסכום הממוצע בתוכניות במדעי החברה, למשל, הוא כ-45-35 אלף שקל, ומטפס לכ-100-90 אלף שקל בתוכניות היוקרתיות במינהל עסקים. אגב, השיא שמור לתוכנית "קלוג-רקאנטי" במינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב, גם היא סוג של תוכנית מיוחדת, שבה עומד שכר הלימוד על כ-200 אלף שקל.
התוכניות המיוחדות הן אם כך עסק משגשג מבחינת האוניברסיטאות, אם כי לא כולן נהנות ממנו במידה שווה. אוניברסיטת תל-אביב צועדת בראש הטבלה עם עשר תוכניות כאלה (התוכנית ה-11, מנהיגות פוליטית, לא נפתחה לבסוף. לפני כשנה עמד מספר התוכניות על שש בלבד), אחריה אוניברסיטת בר-אילן עם תשע תוכניות (ארבע במסגרת הפקולטה למשפטים). האוניברסיטה העברית מפעילה ארבע תוכניות (מתוכן שלוש במינהל עסקים), כך גם אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, ואחרונה נמצאת אוניברסיטת חיפה שמקיימת שתי תוכניות כאלה.
על פי דיווחי האוניברסיטאות עצמן, פועלות כיום בסך
לא במקרה מובילות אוניברסיטאות תל-אביב ובר-אילן את הרשימה: הביקוש לתואר שני יוקרתי, נוטה להתרכז משום מה במרכז הארץ, באזור שבו פוטנציאל הרווח גדול במיוחד. על פי לשכת הדובר באוניברסיטת בר-אילן, בשנה שעברה למדו כ-750 סטודנטים בתוכניות השונות.
באוניברסיטת תל-אביב מדווחת הנהלת המוסד על כ-500 סטודנטים , אך גורמים שונים באוניברסיטה, בהם אנשי התוכניות, מציינים שמספרם קרוב יותר ל-600 איש . לדברי הגורמים, מוסדות האוניברסיטה אף אישרו את הרחבת התוכניות המיוחדות, כך שבעוד כשלוש שנים צפויים ללמוד שם כ-1,000 סטודנטים בתוכניות החוץ-תקציביות ולקבל תואר שני. לשם השוואה, בשנת 2003 קיבלו 2,155 סטודנטים תואר שני בתל-אביב. בעבר נלחמה אגודת הסטודנטים בתל-אביב נגד הרחבת התוכניות המיוחדות.
"קשה להאמין שמוסד מכובד מעניק תואר שני בלימודי המזרח התיכון, בלי לדרוש ידיעה של השפה הערבית", אומר גורם בכיר באוניברסיטה העברית, שממנה נשלח מכתב התלונה למל"ג. "זו פרשייה מאוד לא נעימה שגורמת מבוכה גדולה, אבל חייבים למצוא לה פתרון. הגיע הזמן שמערכת ההשכלה הגבוהה תתמודד, באיחור ניכר, עם התוכניות החוץ תקציביות. הבעיה היא שאני לא בטוח שמל"ג או ות"ת באמת מעוניינים בכך".
כאשר ניסו בעבר להצדיק את הרחבת ההיקף של התוכניות המיוחדות, טענו ראשי אוניברסיטת תלאביב כי הרמה האקדמית בהן אינה פחותה מזו שבשיעורים הרגילים, ואין כל פגיעה במערך ההוראה הסדיר, אלא אפילו ההפך, כיוון שהכסף משכר הלימוד הגבוה מוזרם לפחות בחלקו לטובת כל פקולטה. אכן נימוקים כבדי משקל, אבל לדברי מרצים שונים המלמדים בתוכניות אלה, המציאות בשטח שונה למדי.
"המרצים שמלמדים בתוכניות החוץ-תקציביות מפנים אליהן את עיקר האנרגיות שלהם, ועקב כך מפסיקים להתעניין במחקר או בהוראה בתוכניות הרגילות", מספר פרופסור המלמד באחת התוכניות שבפקולטה לניהול. "כאשר שכר הלימוד הוא 50 אלף דולר, ולנוכח הלחץ הכבד שמפעילה הנהלת האוניברסיטה למען התוכניות האלה, חושבים כאן פעמיים לפני שמציבים דרישות אקדמיות נוקשות מדי. אף אחד הרי לא רוצה לפגוע בפרה שמביאה כל כך הרבה רווחים לאוניברסיטה".
לדברי המרצה, התואר שמקבלים הסטודנטים בתוכניות המיוחדות אולי זהה בשמו לתואר של הסטודנטים הרגילים, אבל הדרישות אינן דומות. "אין הרבה בחינות, אלא ניתן דגש על עבודות או פרויקטים. אפילו רשימות הקריאה מצומצמות וקלות יותר לעיכול הסטודנט". לדברי פרופסור נוסף, "ההנחיה הלא רשמית של האוניברסיטה היא להפוך את הלימודים לנעימים וקלים יותר לסטודנטים בתוכניות המיוחדות, ופעמים רבות הדבר בא על חשבון הרמה האקדמית".
מרצה אחר, לעומת זאת, מספר כי "אני מעביר בדיוק אותו קורס בשתי המסגרות, באותן דרישות ובאותו סילבוס, אבל הסטודנטים בתוכניות החוץ תקציביות תובעניים הרבה יותר: הם מרבים להתלונן על מטלות הקריאה, דורשים פחות עבודות, ובאים כל הזמן בתביעות חדשות למרצים. זו התנהגות שכמעט לא נתקלים בה במסגרות הרגילות". אפשר רק לשער מה התגובה של מרצה ממוצע הנתקל בדרישות כאלה, וגם יודע שהמשך העסקתו בתוכניות המיוחדות מותנה במידה רבה בחוות הדעת שכותבים הסטודנטים בסוף השנה.
ויש עוד סיבה שבגללה אנשי סגל מעטים יחסית מוכנים לחשוף את ביקורתם. לדברי מרצים בפקולטה לניהול, כל מרצה המלמד בתוכנית "קלוג-רקאנטי" מקבל 1,000 דולר לשיעור של שעה ורבע, ו-550 דולר בתוכניות האחרות בפקולטה. השכר הגבוה המשולם למרצים למינהל עסקים (לעומת תשלום נמוך בהרבה למרצים בפקולטות אחרות) מעורר ביקורת קשה בקרב חברי סגל באוניברסיטה, החוששים מיצירת שני מעמדות נבדלים: לא רק של סטודנטים רגילים וכאלה הלומדים בתוכניות החוץ-תקציביות, אלא גם בין המרצים עצמם.
אפילו מנכ"ל האוניברסיטה לשעבר, פרופ' ניב אחיטוב, אשר שימש גם כדיקן הפקולטה לניהול, מתנגד לסכומים הניתנים כיום למרצים ישראלים: "אפשר לתת פחות, וההוראה עדיין תישאר אטרקטיבית מבחינתם".
"האוניברסיטאות, שהן לכאורה מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח), הפכו בשנים האחרונות לעסק מסחרי", מוסיף גורם אקדמי בכיר. "זו הפרטה לכל דבר: ראשי האוניברסיטאות משתמשים בתשתית הציבורית הרבה שהמדינה סיפקה להם במשך השנים, כדי להפיק רווחים. במציאות שנוצרה יש טעם לפגם בכך שמצד אחד האוניברסיטאות ממשיכות להשתמש בתקציבי המדינה, ומן הצד האחר מתנהגות כמו מכללה פרטית".
פרופ' אליאב-פלדון היתה מהבודדים שהצביעו נגד פתיחת שתי תוכניות חוץ-תקציביות בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב. "מה אומרים לאישה שאומרת שאין לה כסף לקנות אוכל והולכת לתל-ברוך? קוראים לה זונה, אבל גם מרחמים עליה. הדבר תקף גם באוניברסיטה", היא אומרת. "התוכניות האלה מאפשרות לכל סטודנט עם בי-איי לקבל תואר שני תמורת כ-10,000 דולר . קשה לי להבין איך אפשר להשיג תואר שני בתוך שלושה סמסטרים, בלימודים של יום וחצי בשבוע. וההתנגדות שלי היא גם עקרונית: אנחנו מתקרבים קצת למודל של אוניברסיטת לטביה. כואב לי שהאוניברסיטה נאלצת למכור את יוקרתה תמורת עשרות אלפי שקלים".
"התוכניות החוץ-תקציביות הן מסלול עוקף להשכלה גבוהה, שנקבע במידה רבה על פי היכולת הכספית של הסטודנט", אומר חתן פרס ישראל, פרופ' אריאל רובינשטיין מבית-הספר לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב. "חלק מהתוכניות האלה מספק גם אזורים אפורים להתנהלות שאולי איננה מושחתת, אבל בהחלט לא סבירה: היו מקרים שבהם ניתנו הקלות משמעותיות בהוראה בתוכניות הרגילות, כדי לפתות מרצים ללמד בתוכניות המיוחדות. נוצר גם זילות של התואר, כיוון שאיכות התארים בתוכניות המיוחדות פחותה משמעותית מזו של המסגרות הרגילות. התוכניות האלה מוציאות שם רע לתואר האקדמי".
לדברי פרופ' גדי אלגזי, אף הוא מאוניברסיטת תל-אביב, חלק מעמיתיו מאמינים שהתוכניות האלה מצילות את האוניברסיטה. "בפועל, התוכניות מרוקנות את האוניברסיטה הציבורית מתוכן, ובכך מקדמים מבפנים את תהליך ההפרטה שמתקדם מבחוץ", הוא אומר.
"קודם מורידים את האוניברסיטאות על הברכיים בעזרת קיצוצים - ואז כולם שמחים לשתף פעולה בהקמת תוכניות למיוחסים. במקום להיאבק על הגדלת התקציב, מפצים בהפרטה של ההשכלה הגבוהה. ובדיוק כמו הרפואה השחורה, גם ההשכלה השחורה משתמשת במשאבים של האוניברסיטה הציבורית, ונותנת שירותים חיוניים לפי רמת הכנסה. התוצאה היא שהחזקים ייהנו ממנה, אבל החלשים יישארו מאחור".
תומכי התוכניות החוץ-תקציביות לא ממהרים להתראיין בשמם בנושא. במל"ג הסתפקו בקביעה רבת משמעות, שלפיה "מדובר בנושא מורכב מאוד, שיש לו צדדים לכאן ולכאן".
פרופ' ענת בילצקי מאוניברסיטת תל-אביב ידועה בהשקפותיה השמאליות. היא משמשת גם כראש התוכנית המיוחדת ל"פילוסופיה, מידע ותרבות דיגיטלית". "אף אחד לא יכול לחשוד שאני נמצאת בימין של איזושהי מפה", היא מסבירה, "האוניברסיטה נמצאת בתוך מערכת קפיטליסטית, ומדעי הרוח במיוחד נמצאים במצב של פשיטת רגל: אין כסף לקנות גיר או ציוד הוראה לכיתות, אין כסף לתת למלגות. החלטנו שנהיה קצת כמו רובין הוד: ניקח כסף מסטודנטים שיכולים לשלם, וניתן אותו לתלמידי מחקר בחוג לפילוסופיה.
"אני יודעת שאני משחקת ראש קטן, אבל זה מה שיכולתי לעשות במסגרת שבה אני נמצאת. נמשיך לנהל את המלחמות הפוליטיות על הגדלת התקציבים להשכלה גבוהה, אבל לפחות הסטודנטים בפילוסופיה ייהנו בינתיים. אנחנו לא מוכרים בזול או ביוקר תארים, אלא באמת מלמדים בתוכנית פילוסופיה ברמה גבוהה.
נא להמתין לטעינת התגובות
