"אני מוכן לשלם בחיי כדי שלא יעשו פיגוע"

לחיילים שיוצאים למבצעים מסוכנים יש דרכים מגוונות להיאבק עם הפחד. חלק כותב מכתב פרידה לאמא או לחברה, שלעיתים הופך לזיכרון טרגי. שומר מסורת

אמיר בוחבוט | 4/1/2006 14:07

לאורך השנים פיתחו לוחמי צה"ל לא מעט מסורות לפני היציאה לקרב: אחת המזעזעות שבהן היא ללא ספק "מכתבי המוות", שכותבים לוחמים היוצאים למבצעים מורכבים וקשים, בהם הם עלולים לאבד את חייהם. סביב המסורת חגות לרוב בדיחות שחורות ואמונות תפלות, אך במקרים רבים היא מהווה זיכרון אחרון וטרגי לחיים שנגדעו בטרם עת.

לפני יציאה למבצע חשוב, הדעות בין הלוחמים בדרך כלל חלוקות. חלקם לא יתקשרו הביתה לעולם כדי שאמא או החברה על הקו השני לא ישמעו את המתח ויחששו. יש לוחמים שימנעו מלהצטלם כי זה מביא מזל רע, ויש כאלה ש"ישפצרו" לאפוד את ספרון התהילים הקטן שקיבלו מהבית.

חלק מהחיילים יעדיפו לכתוב מכתב פרידה ולהשאירו מאחור. יש כאלה שימסרו אותו לחבר, יש שיניחו אותו בארונית בפלוגה, ויש כאלה שישמרו אותו בכיס החולצה או בתוך האפוד.

"לא אאריך במילים"

בשנת 1980 היה זה רב"ט ציון חכמון ז"ל, מאגיסט מצטיין ביחידה המוצנחת של הנח"ל, שבאותם ימים לחמה במעוזי המחבלים בדרום-לבנון. לפני צאתו לפעולה במחמודיה כתב ציון בן ה-20 מכתב לבני משפחתו.

"להורי ואחי היקרים. זה זמן מועט לפני שאני הולך לבצע דבר שיכול לקבוע את חיי. אני יודע שקשה לכם לקבל את מה שאני עושה אך אני מרגיש שמחובתי לעשות זאת. תדעו שעשיתי זאת למען המולדת ואם אני לא

הייתי עושה זאת אז חבר שלי היה עושה זאת. אך מכיוון שאני הוא שנבחרתי, אין כל סיבה שאסרב. לא אאריך במילים, רק תבינו אותי ותיקחו זאת בהבנה, למרות שקשה לכם בגלל העבר המשפחתי. בכל זאת כולי תקווה שאמשיך לראות אתכם ולהיות במחיצתכם כל ימי חיי. מבנכם האוהב מאוד, ציון".

ציון ז"ל, שעמד בראש "חוליית החץ", איבד את חייו כשנהרג מאש מחבלים, והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון.

"אל תכעסי עלי אהובתי"

בשנת 2002 הוקפץ סמ"ר גד עזרא, בן 23, מגדוד 51 של חטיבת גולני, כדי להשתתף במבצע ''חומת מגן'', בתגובה לפיגוע הרצחני במלון "פארק" בנתניה. עזרא, שהיה חודש בלבד לפני שחרורו, השתתף בפשיטה על לשכתו של ערפאת ברמאללה, שם נהרג חברו הטוב.

כמה ימים לאחר מכן השתתף עזרא במבצע צבאי בג'נין שם מצא את מותו, בזמן שחילץ את חברו הפצוע. לאחר מותו נמצא מכתב שכתב לחברתו גלית:

"גליתי שלי יקרה. אם המכתב הזה יגיע אליך סימן שקרה לי משהו. אהובה שלי, מצד אחד אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מלהיות איתך, לאהוב אותך ולהקים איתך בית ומשפחה, אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצאת למבצע הזה, ולהכות את הנבלים האלה מכה כזו גדולה, כדי שלא יחשבו אפילו לעשות עוד פיגוע.

"אני רוצה שהם ייקחו בחשבון שבכל פעם שיעשו זאת נכה אותם במקום הכי כואב שיכול להיות, ונהיה מוכנים לשלם את המחיר. אני מוכן להיות המחיר הזה. אל תכעסי עלי אהובתי אבל ברגעים כאלה הרגש הכלל ישראלי שלך הוא זה שאמור להוליך אותך ועליך להלום ברשע כאילו אין לך חיים פרטיים".

גד ז"ל נטמן בבית העלמין בחולון.

על "שומר מסורת"

המדור "שומר מסורת" הוא מדור שבועי במסגרתו נפרק לגורמים מסורת צה"לית לא רשמית שעוברת מחייל לחייל במשך השנים. מהזובור בחיל האוויר ועד המרד בגולני. הכל תמצאו כאן.