שאלה ללא מענה

דב גולדשטיין תוהה מה היה קורה אילו החשדות לכאורה, נגד שרון, היו נחשפים לאחר הצנתור

דב גולדשטיין |

חגיגה של צביעות. חיים גורי אמר פעם, שאילו אמרנו לאלה שאנחנו מספידים, מעט מדברי השבח שאנחנו משמיעים לאחר מותם, ייתכן שהיו מאריכים ימים. בהיעדר השכלה רפואית, אני מבקש לשאול שאלת תם: מה היה קורה לו לסקופ על הראיות לכאורה לקבלת שוחד, אילו מפרסמיו היו מתאזרים במעט סבלנות, בקצת אורך רוח, קורט של תבונה מתחשבת - ודוחים את הפרסום עד לאחר הצנתור לסתימת החור בלבו של ראש הממשלה? מה היה ההפסד הצפוי לאזרחים ולתקשורת? הסקופ היה מתאדה?

לפחות סמיכות האירועים בין פרסום הסקופ לבין האירוע המוחי החמור, אינה מוציאה מכלל אפשרות - לא יותר מזה, רק אפשרות - שראש הממשלה לא עמד במתח ובסבל, שנגזרו עליו. לפי עדויות נאמנות, היה ראש הממשלה מתוח מאוד מהצנתור הצפוי לו. מי שהחליט להעמיס עליו גם את הגילוי על קבלת השוחד, בוודאי לא התכוון להסב לו נזק כה חמור, אבל בדיעבד אין הוא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. ראוי שיתייסר ולו מחמת הספק בלבד.

אחת ההגדרות הקולעות ביותר לתיאור מהותה של הצביעות, שגורה בלשונם של יהודי עיראק: "טורף עם הזאבים ובוכה עם הכבשים". כך נוהגים עתה פוליטיקאים מצבעי הקשת השונים. טורפים עם הזאבים ובוכים עם הכבשים. נושאים עיניים לשמים. מתפללים לנס. 24 שעות לפני האירוע המוחי הטרגי התגוללו על ראש הממשלה בלשון של גסות רוח. 24 שעות לפני האירוע, גוללו את שרון בזפת. "איש מושחת", הטיחו בו. "לא ייתכן שאיש מושחת יתמודד על ראשות הממשלה. עליו להתפטר מיד".
וזה עוד לפני שאשמתו הוכחה בבית המשפט. עוד לפני שניתנה לו הזדמנות סבירה להכחיש את ההאשמה ולהוכיח את חפותו. 24 שעות לפני הצנתור.

עכשיו הם מתפללים לשלומו. מתעטפים באצטלת האנושיות והממלכתיות. מחליטים להשהות את המאבק הפוליטי. אולי אילו נהגו כך לפני

האירוע המוחי, לפחות עד לאחר הצנתור, היו יכולים לחסוך מאיתנו את דברי הצביעות שלהם.

יש בין המתפללים, שמניחים לדמעה של צער אמיתי לנשור מעיניהם. אחרים מצניעים חיוך נסתר. הרי כל כללי המשחק השתנו. כל האופקים נפתחו מחדש. לפני יום רביעי בשבוע שעבר, היה ניצחונם של שרון ו"קדימה", מונח בקופה. עתה נותרה "קדימה" יתומה. ראש הממשלה לא הספיק כנראה לכונן מוסדות מפלגתיים ב"קדימה". לא בטוח שהתכוון. כל עוד היה במיטבו, יכלו ראשי המפלגה החדשה להדוף את הטענות מצד יריבים פוליטיים, שמעולם לא היתה בישראל מפלגה, שמשפחה אחת קובעת את רשימת מועמדיה לכנסת, וכל החלטותיה מתקבלות פה אחד - פיו של ראש הממשלה.

עתה אוזל ל"קדימה" הזמן. היא חייבת להקים מערכת של מוסדות מפלגתיים, לרבות ועדה מסדרת, כפי שהיה נהוג בעבר, לפני הפריימריס ולפני שמרכזים מושחתים חרצו גורלות של מועמדים.
"קדימה" זקוקה עתה לחישוקי חיזוק, שיאחו קרעים אפשריים וירככו מאבקים פנימיים, בהיעדר הדבק, שחיבר את חבורת החוסים תחת כנפיו הרחבות של ראש הממשלה.

עוד מעט יגיחו הטורפים מחוריהם. עוד מעט יסירו מפניהם את המסיכות המתחסדות. הם ינטפו ארס ורעל. "קדימה" חייבת להתכונן, אחרת יהפכו אותה יריביה הפוליטיים לטרף קל.