ציונות, פוסט ואנטי
רן ברץ סבור כי קדימה מציעה פוסט ציונות של בריחה במסווה דמוגרפי
חשיבתם של "השמאל" ו"הימין" הקלאסיים לוותה תמיד בגישה מציאותית, ביטחונית ואסטרטגית ארוכת טווח. היה ברור לחלוטין, בשיח הריאלי וההגיוני של מנהיגי שמאל כבן-גוריון, גלילי, אלון, גולדה, טבנקין ורבין, שמדינה פלשתינית החולשת על כל מרכז הארץ, שמגבהיה נראה הים במרחק דקות, שממנה ניתן לאיים כמעט על כל המרחב האווירי של ישראל, שממרחביה ניתן לפלוש תוך דקות כמעט לכל נקודה בישראל,שמותירה את ישראל ללא שטחי ביטחון, ושאליה ישובו מליוני פליטים - מהווה סכנה קיומית לישראל. בחשיבתם המדינית המפוכחת היה זה עקרון יסוד ומושכל ראשון. לכן, הם מעולם לא שקלו לפנות לנתיב מסוכן זה. ההפך הוא הנכון. ב1973- אפילו תמכו 80 מתוך 81 חברי העבודה במסמך גלילי, שקבע קווים מנחים להתנחלות בכל השטחים.
הטעמים המציאותיים הללו לא התיישנו; ברבות השנים והוויתורים הם רק התחזקו. אלא שטיעוני "השמאל הישן" כבר אינם מושמעים; בינתיים השתלט השיח בסגנון ימיני. במקום הכרה בצדקת ההתיישבות היהודית בא"י, השתלט שיח קצר-רואי, המפקפק או מתעלם - ביודעין או שלא ביודעין - הן מכוונות ההשמדה של הערבים, והן מיכולתם לעשות כן בהינתן להם השטח המתאים.
הסגנון העיתונאי ו"המוסר האוניברסלי" החליפו את החשיבה המדינית והצדק ההיסטורי הלאומי. כך מוותרים, ללא מחשבה עמוקה, על שטחים אסטרטגיים ועל שטחים בעלי זיקה יהודית ברורה. המסקנה היא שה"פוסט-ציונות" האמיתית שייכת במובהק ל"קדימה." מה שימיני קורא לו "פוסט-ציונות" צריך להיקרא, אם נדייק, "אנטי-ציונות." הציונות "החדשה" של ימיני, ה"פוסטית," רואה בכיבוש ובהתנחלות בארצנו ההיסטורית עוול, שפתרונו בבריחה. לשם תעמולה מומצאת נוסחה דמוגרפית שקרית וחלקית, שאינה מתקרבת לממדי האסון שיתחולל כאן לאחר שישובו ל"פלשתין" עוד מיליוני פליטים עניים, יוקדי שנאה ושאיפות השמדה.
"מפא'יניק פוסטי"
"הציונות החדשה" רואה שלום אפשרי וכוונות טובות במקום בו מתכוננים למלחמה ומתכוונים להשמדה. היא מתאפיינת בנתק מהמציאות ובהיעדר מוחלט של חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, ביטחונית ורצינית. אין לה החזון, ההכרה בזכותנו על הארץ והחשיבה המציאותית והביטחונית של הציונות הקלסית. שרון עוד החזיק את החבל משני קצותיו, מעין "מפא'יניק פוסטי." כעת נותר רק ה"פוסט."
משבר הציונות
הכותב הוא דוקטורנט באונ' העברית