אין משחק
גיל לבנוני חושב שאם היה צורך בעוד הוכחה למה לא להצביע שינוי, פורז ולפיד סיפקו אותה
הכללים היו די ברורים: הראשונים שמגיעים למגרש בזמן ההפסקה מנצלים את 15 הדקות כמה שיותר: ארבעה ושוער בכל קבוצה, עד שהקבוצה הראשונה מגיעה לשני שערים והקבוצה שבחוץ נכנסת במקומה. הכל היה ברור, עד שמלול היה מגיע ומפוצץ הכל: "אייייןןןן משחק", היתה השאגה מהדהדת, ואז הוא היה לוקח את הכדור ביד ובועט אותו לשמיים.
ככה היתה נגמרת ההפסקה: שלוש דקות של ויכוחים ונסיונות שכנוע, ולאחר מכן היו שתי אופציות, או שהיינו משכנעים אותו, או שהיינו מכלים את ההפסקה בוויכוחים. דמוקרט גדול, אם נגיד את האמת על מלול, הוא לא היה.
אם מישהו היה צריך (עוד) סיבה לא להצביע
לשינוי, הוא קיבל אותה עם הכרזת ה"אין משחק" של פורז וחבריו. שינוי, שמתהדרת ב"דמוקרטיה", לא היתה מוכנה לקבל את דין הבוחר. בא רון לוונטל, ובצעד דמוקרטי (בחירות) הצליח לבעוט בגברדיה שהוליכה את שינוי על עברי פי אחוז החסימה, וחבריו של פורז לוקחים את הכדור ושואגים "אין משחק", מאיימים לפרוש, להתפצל, אפילו רוצים לעצמם את תקציב מימון המפלגות, אולי אפילו את שם המפלגה.
עזבו את הצבעתם ההפוכה בנושא גיוס החרדים, עזבו את זה שהם מצליחים לדרדר את שינוי מהמפלגה השלישית בגודלה לעוד אחת קטנה, קבלו את שאגת ה"אייייןןןן משחק".מה לענות להם? "אייייןןןן קולות".
נא להמתין לטעינת התגובות
