קולות של שינוי
גדי טאוב מציג את "במעגלי צדק", שיוזמת מעבר לישראל אחרת, צודקת וטובה יותר
האירוע היה פרי יוזמה של כמה סטודנטים צעירים, מאנשי הציונות הדתית, שהקימו ארגון בשם "במעגלי צדק". מה שמטריד את "במעגלי צדק" מטריד הרבה אחרים: ישראל היא חברה שהולכת וזונחת את העניים והחלשים. אבל בוערת בהם עוד אש, והיא מדבקת. הציונות הדתית הקדישה את כל מאמציה הפוליטיים, את כל האנרגיה הציבורית שלה, במשך הרבה שנים, למאבק על ארץ ישראל השלמה. אבל היהדות, מצוותיה, מורשת חוקיה, יש לה הרבה מה לומר על תחומים אחרים. למשל על העושק השיטתי של אנשים קשי יום תחת חסותה של השיטה עוקפת החוק, המכונה "עובדי קבלן". ואם על דברים כאלה יכולים אנשי ימין ושמאל, דתיים וחילונים, לאחד כוחות, למה לא לנצל את הפוטנציאל הזה?
"במעגלי צדק" לא רוצים רק להטיף מוסר ולהפיץ מידע. לא זה העיקר. הטקטיקה היא מעשית, וגם זה אחד הדברים שמדבקים ביוזמה שלהם. בלי רעש וצלצולים, בלי בכיינות. מעשים, לא רק מילים. למשל "התו החברתי" שהארגון הנהיג בירושלים. את התו יכול לקבל רק מי שמעסיק עובדים בתנאים
הוגנים, ו"במעגלי צדק" מציעים לכם להעדיף את אלה שיש להם תו. לכ-150 בתי עסק בירושלים כבר יש. אז אם אתם בוחרים אולם להתחתן בו, או סופרמרקט לקנות בו, למה שלא תעדיפו אחד עם תו?
עד כמה שיטות כאלה יכולות להיות אפקטיביות, למדנו מהניסיון האמריקני. פלורנס קלי, הפעילה החברתית האמריקנית הקימה את "ליגת הצרכנים הלאומית", ובאותה שיטה, לחץ צרכני ותו תקן, הצליחה להוביל בתחילת המאה העשרים, לשינוי חוקי העבודה, ולפיקוח על המעסיקים. כאן, כמו שם, חשבו בהתחלה שזה קוריוז. אבל להזיז את המנגנון המגושם של החקיקה הפדרלית בארץ ענקית כמו ארה"ב זה לא קוריוז. ואם ל"במעגלי צדק" כבר יש מספיק כוח משיכה כדי להעמיד על אותה במה ראשי ישיבות מימין ופרופסורים משמאל, נצי מפד"ל ויוני עבודה, אז גם הם כבר מזמן לא קוריוז.
אפשר לייבב על כמה החברה הזאת מתדרדרת. אבל מצד שני, אפשר להצטרף ולעשות. זה לא בשמיים. או לפחות לא רק בשמיים. כלומר, גם מי שלא חובש כיפה סרוגה יכול להצטרף, כפי שרבים כבר עשו.