"הממשלה מרחה זמן, המיגון לא הושלם"
בדוח ראשון בנושא ההתנתקות, מעניק מבקר המדינה ציון 'נכשל' לתפקוד הממשלה ומערכת הביטחון בנושא מיגון היישובים בעוטף עזה. "ההתנהלות בעייתית, במיוחד בנושא שמירה על חיי אדם"
המבקר מפנה אצבע מאשימה כלפי אופן קבלת ההחלטות של מערכת הביטחון. כך לדוגמא מתייחס השופט לינדנשטראוס לעובדה שלמרות הירי הבלתי פוסק של קסאמים לעבר שדרות, טרם השלים צה"ל את עבודת המיגון בעיר, שתוכננו להסתיים באוגוסט 2005. עוד קובע המבקר כי במסגרת מיגון היישובים בגזרת עוטף עזה, נעשה שימוש בחדרי ביטחון שאינם עמידים בפני פגיעה ישירה של קסאמים, למרות שלחיל ההנדסה יש פתרון מיגון מפגיעה ישירה.
"מדובר בכשל חמור ובלתי נסבל של תהליך אישור והקצאת התקציבים להקמת אמצעי המיגון, תהליך שהיה ארוך ובלתי סביר", קובע לינדנשטראוס. "מיגון היישובים נעשה באמצעות מענה שהוא פחות ממינימלי".
לינדנשטראוס גם מותח ביקורת חריפה על כך שהממשלה "מרחה זמן" ודנה בהתנתקות זמן רב לאחר שכבר התקבלה ההחלטה על ביצוע התוכנית. גם אז, קובע המבקר, לא טרחה הממשלה לדון ולאשר את התקציב הנדרש להתנתקות במשך חודשים רבים, מה שגרם לעיכוב בביצוע עבודות המיגון בשטח.
בנוסף קובע דוח המבקר כי בין מערכת הביטחון למשרדי הממשלה התקיימו דיונים עקרים, כולל דיונים על התקציב הנדרש, שלא הובילו לתוצאות מעשיות בשטח. המבקר מציין בדוח כי גם הליך זה הוביל לעיכוב של ממש בעבודות.
בפתיחת הדוח קובע לינדנשטראוס כי "למרות הגדרת האיום, הצורך והדרישה המבצעית בנושא מיגון היישובים בגזרת עוטף עזה, הרי שלעניין שמירת חיי אדם, התנהל כאן לצערי, תהליך בלתי סביר ובלתי יעיל, שנמשך לאורך תקופה ארוכה". לינדנשטראוס מוסיף כי במהלך כל אותה תקופה התקיימו דיונים שהסתיימו ללא תוצאות בשטח וכי "מצב זה נמשך עד למועד ההתנתקות ויתרה מכך, הוא נמשך גם לאחר מועד סיום הביקורת בנובמבר 2005".
במסקנותיו קובע המבקר כי נוצר "מצב חמור ובלתי נסבל, שבו חלפו 17 חודשים מאז החליטה הממשלה על ההתנתקות וצה"ל כבר השלים את יציאת כוחותיו
"על פי דוח זה", קובע לינדנשטראוס "נדרשות הממשלה והמערכות המופקדות על תחום המיגון, כלומר משרד הביטחון, צה"ל ומשרד האוצר, לפעול בדחיפות וביעילות, על מנת לסיים, לגבש, להחליט ומעל לכל לבצע, את תוכנית מיגון היישובים בגזרת עוטף עזה". המבקר מוסיף עוד כי "יש להפיק את הלקחים מההתנהלות שהתגלתה בדוח, ושניתן לסכמה כבעייתית ביותרבמיוחד בנושאים רגישים הנוגעים לשמירה על חיי אדם".
בזבוז הזמן הוא אחד הליקויים ששבים ומודגשים בדוח. המבקר מגלה שלמרות שממשלת ישראל קיבלה עוד ביוני 2004 את ההחלטה להתנתק מעזה, החל הדיון על מיגון היישובים רק במאי 2005. על פי הדוח, למרות שהזמן הלך ואזל, לא עלה כלל לדיון תקציב המיגון הנדרש. רק בחודש יולי 2005 אושר תקציב המיגון, וגם אז דובר רק על היקף תקציבי של 70 מיליון שקל.
"תהליך האישור היה ארוך ובלתי סביר", קובע לינדנשטראוס. "משרד האוצר לא היה שותף בעבודת המטה ותוכנית המיגון לא גובתה באישור תקציבי". המבקר הוסיף כי "בנסיבות הדחופות של ביצוע תוכנית ההתנתקות, הטיפול המערכתי בנושא התקציב היה כושל והתיאום בין פיקוד העורף משרד הביטחון ומשרד האוצר היה לקוי".
עוד עולה מהדוח כי צה"ל קבע שהתוכנית למיגון היישובים כוללת פריסה תקציבית בשני שלבים - 110 מיליון שקל בשנת 2005 ו-100 מיליון נוספים בשנת 2006. אולם בפועל, קובע המבקר, אושרה הקצאה של 70 מיליון שקל בלבד. "פירושה המעשי של החלטה זו", כותב המבקר, "הוא שמיגון היישובים נעשה באמצעות מענה שהוא פחות ממינימלי".
לגבי האיום המרכזי על יישובי עוטף עזה - ירי קסאמים ופצצות מרגמה - טוען המבקר כי ההתנהלות התנהלה בשלומיאליות. לינדנשטראוס כותב כי צה"ל העדיף למגן את היישובים בחדרי ביטחון שעומדים בפני הדף ורסיסים בלבד, ולא עמידים בפני פגיעה ישירה. זאת למרות שבמפקדת קצין הנדסה ראשי הצביעו על פתרון מבצעי בדמות חדרי ביטחון שעומדים בפני פגיעה ישירה.
למרבה הפלא, קובע לינדנשטראוס, כי ראש מחלקת מיגון בפיקוד העורף לא מכיר את הפתרון שחיל ההנדסה הציע, ובתשובה למבקר המדינה הוא אמר כי "ככל הנראה אין בנמצא מענה לבלימה מלאה של פגיעה ישירה מכל סוג שהוא".
המבקר מצא כי "עניין מהותי וחשוב זה לא הובא בפני שר הביטחון והרמטכ"ל". המבקר מציין כי "החלטת פיקוד דרום ופיקוד העורף למגן את הבתים נגד רקטות קסאם, באמצעות אותם חדרי ביטחון, משמעותה ירידה מהותית ביכולת המיגון". עוד נכתב בדוח כי "התושבים למעשה אינם מוגנים בחדרי הביטחון מפני פגיעה ישירה של רקטות קסאם".
גם לגבי מיגון העיר שדרות חושף המבקר ליקויים של ממש וקובע כי הגופים האחראיים לא טרחו לקיים הליך מהיר לצורך קבלת ההחלטות בנושא. המבקר מציין כי למרות שמשנת 2001 החלו ליפול על העיר קסאמים, הרי שרק בספטמבר 2004 התקבלה בפיקוד העורף ההחלטה למגן את גגות גני הילדים ומוסדות החינוך בעיר.
בצה"ל השיבו למבקר כי "התהליכים למיגון העיר שדרות נדונו ארוכות עוד בשנת 2003 וכי תוכנית למיגון גזרת עוטף עזה, הכוללת מתן מענה מיגוני לשדרות, הוצגה לכנסת על ידי ראש ענף התיישבות אבל לא התקבל תקציב למימושה". ואולם המבקר לא קיבל את תשובת מערכת הביטחון ואמר כי "העובדה שגני הילדים ובתי הספר בשדרות טרם מוגנו כראוי, חרף העובדה כי ירי הקאסמים נמשך כחמש שנים, מעידה על מחדל מתמשך".
המבקר ריכז בטבלה את פרטי כל שלבי התפתחות הדיונים בתוכנית המיגון, מהשלב הראשוני, בו הוכרזה בקול תרועה רמה תוכנית מיגון בהיקף מיליארדים, עד לסיום הרשלני של ביצוע תוכנית מיגון
בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים - שגם היא לא בוצעה עד תומה.
הטבלה מגלה כי תוכנית המיגון הראשונה, ששורטטה במאי 2004 וכללה את מיגונם של 83 יישובים בגזרת עזה, הייתה אמורה לעלות 4.2 מיליארד שקל, אלא שלדברי המבקר היא "לא גובשה לתכנית אופרטיבית ולא אושרה".
ביוני 2004, אישר שר הביטחון למגן שבעה יישובים, בעלות כוללת של 130 מיליון שקל. המבקר קובע כי גם תכנית זו לא בוצעה. בנובמבר 2004, הוצגה למנכ"ל משרד הביטחון תוכנית למיגון 46 יישובים בגזרת עוטף עזה. התוכנית אושרה רק בחודש מרס 2005 ותוקצבה רק ב-70 מיליון שקל מתוך 210 מיליון. במרס 2005, הועברה מקדמה של 30 מיליון שקל לביצוע התוכנית, לה חסרו עדיין 40 מיליון.
במסקר מוסיף כי ב-8 במאי 2005, הוצגה תוכנית המיגון בפעם הראשונה לממשלה, אבל זאת העדיפה שלא לקיים עליה דיון, וגם התקציב לתוכנית לא אושר. ב-18 ליולי 2005 הוצגה התוכנית לוועדת שרים לענייני הנגב והגליל, שהחליטה לאשר את התוכנית לביצוע, במסגרת תקציבית של 70 מיליון שקל.
המבקר מוסיף לתאר את השתלשלות האירועים. לדבריו, ביום שבו יצאה ההתנתקות לפועל (15 באוגוסט 2005 - י.ג) "מרבית המרכיבים שנקבעו בתוכנית המיגון שהיתה צריכה להסתיים במועד זה לא בוצעו". המבקר התייחס בעיקר למיגון היישובים כרם שלום, נחל עוז ונתיב-העשרה, הצמודים לגדר וחשופים לירי פלשתיני.
ב-17 בנובמבר 2005, כאשר המשיכו הקסאמים לנחות בשדרות וביישובי עוטף עזה, פנה מנכ"ל משרד הביטחון למשרד האוצר, בבקשה להשלים את תקציב המיגון ל-210 מיליון שקל, כפי שהחליטה הממשלה. ואולם המבקר מציין כי עד היום טרם בוצע המיגון במרבית היישובים.
בצה"ל טוענים כי פיקוד העורף פועל להאצת תהליכי המיגון, וכי עיכובים בתהליכי האישור וההזרמה של התקציב ומשך הזמן הקצר בו בוצעה ההתנתקות, הביאו לכך שמרכיבי המיגון בכמה מהיישובים עוד לא הושלמו.
"חליפת הביטחון שצה"ל מציב אל מול איומי הטרור מרצועת עזה כוללת בתוכה מספר רב של מרכיבים, כשמרכיב המיגון הוא רק אחד מהם", נמסר מדובר צה"ל בתגובה לדוח הביקורת. "התפיסה האסטרטגית של צה"ל מאז ומעולם הייתה שהמענה המרכזי לאיומים הביטחוניים הוא הרתעי ומבצעי. נאמן לתפיסה זו נערך צה"ל בקווים החדשים מסביב לרצועת עזה, עם תום מבצע הפינוי בהתנתקות בספטמבר 2005, ופועל מאז בדפוסי פעולה חריפים וא-סימטריים כנד ירי הקסאמים לעבר שטח מדינת ישראל".
"דפוסי פעולה אלה כוללים בין השאר: הצבת סוללות ארטילריה והפעלה רציפה של חיל האוויר אל מול מרחבי השיגור, פעולות סיכול ממוקד ופגיעה בתשתיות ייצור של רקטות ואף אכיפת שטחי בידוד באזורים בלתי מאוכלסים בתוך הרצועה, מהם מתבצע הירי".
"לצד זאת נערך צה"ל מיידית, עם אישורה בכנסת של תוכנית ההתנתקות ואישר בתוך שלושה שבועות בלבד את התפיסה המבצעית להגנת יישובי עוטף עזה", נמסר עוד. "זהו תהליך אישורים מהיר מאד בהשוואה לתהליכי מטה רגילים. בעוד מרכיבי הבינוי בקו הגבול ממומנים מתקציב הביטחון, את מרכיבי המיגון ביישובים היה נדרש לתקצב בנפרד כתקציב אזרחי, תוך תיאום מלא ואישור מראש של משרד האוצר וועדת הכספים של הכנסת".
"פיקוד העורף פועל להאצת תהליכי המיגון כנדרש, בכפוף להזרמה התקציבית לצד זאת ממשיך צה"ל לפעול בנחרצות ובמידה רבה של אפקטיביות, כנגד תשתיות הטרור בעזה העומדות מאחורי שיגור הרקטות".
נא להמתין לטעינת התגובות
