הגם שאול?

רן ברץ עוקב אחרי שר הביטחון שלו, ולא מבין כיצד טרם התפטר, על אף הכשלים באמינותו

רן ברץ |

בחודשים האחרונים התערערו יכולת תפקודו ואמינות דיווחו של שר הביטחון שאול מופז. לאחר שספג קיתונות של בוז וכעס על עריקתו ל"קדימה", בעקבות כישלון בסקר ופיתוי כיסא שר, יום לאחר שהצהיר כי "בית לא עוזבים", לאחר שספג ביקורת ציבורית נוקבת על שנכנע בלי-תנאי לבג"ץ ולא עמד על ביטחון אזרחים וחיילים בנושאי תוואי הגדר ו"נוהל שכן", לאחר שניכרת אוזלת ידו בטיפול בטרור הקסאמים, נפלו עליו שתי פצצות נוספות, קשות לעין-ערוך.

מבקר המדינה, בדוח בנושא מיגון היישובים סביב רצועת עזה, מאשים אותו, כי במסגרת "דיון להצגת תוכניות צה"ל להתנתקות", הזהיר מופז "מפני פעילויות והתבטאויות העלולות לשדר ולהנחיל את התחושה, שבעקבות ההתנתקות יורע מצב הביטחון". במילים אחרות, מופז הזהיר מפני מיגון היישובים לפני ההתנתקות, למרות האזהרות על טילי קסאם שישוגרו (כפי שאכן קורה), כדי שלא תיסדק התדמית האופטימית ששידרה הממשלה. ואכן, כפי שחושף הדוח, המיגון לא בוצע. בקיצור ובחדות: המבקר מאשים את מופז, שהפקיר את ביטחון תושבי ישראל למטרות תעמולה בזמן ההתנתקות.

וחמור מכך. לתדהמתם של יו"ר וחברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, התברר להם כי מופז מסר לוועדה דיווח שקר על הסכם המעברים מעזה. בניגוד לדברי מופז בוועדה, התברר שאין הסכם כזה. חומרת ההפקרה הביטחונית כאן, גדולה אף היא, בטלה בשישים לעומת השקר. פיקוח הרשויות זו על זו הוא תנאי יסוד, נורמטיבי וחוקתי בדמוקרטיה. שקר של נציג הממשלה בוועדת הכנסת שקול לשקר בבית-משפט. שהרי כיצד תפקח ועדת הכנסת - שזהו תפקידה הרשמי - על מעשי הממשלה, אם היושבים בה יוצרים מצג שווא של המציאות שהם מכוננים?

יש כאן חריגה תקדימית מכל אמות המידה המקובלות. שר המדווח בוועדה מתפקד כנציג הציבור כולו, כנציג הרשות המבצעת של מדינת ישראל, ולא כפלוני ממפלגה אלמונית, השואף לזכות בקול הבוחר, ולצורך כך "מייפה את המציאות" או מבטיח הבטחות שווא. כשר מדווח, האמת היא חובתו המוחלטת, מבחינה מוסרית, ציבורית וחוקית.

במקום אחר ובזמן אחר, אם לא היה מופז עצמו מתפטר בבושת פנים, היו הציבור, הכנסת, ואפילו מפלגתו וממשלתו מביאים לכך. לא כך במציאות הנוכחית ובנורמות השלטון של ממשלתנו הזמנית. וכך יש לנו שר ביטחון שהוא לא רק חלש, לא אמין ואנטי ביטחוני, אלא גם משקר בוועדות הכנסת.

"נצח ישראל לא ישקר", אומר שמואל לשאול, לאחר שהלה הפר את צו ה'. " חטאתי", מפציר בו שאול, "כי יראתי את העם. . . ועתה , שא נא את חטאתי". אך שמואל, כאמור, ממאן לסלוח. "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, היום ונתנה לרעך הטוב ממך". שאול מופז שלנו, שבעבר הלא רחוק דומה היה לאחד ממנהיגינו הראויים ביותר, אפילו אינו מבקש שנסלח על עוונותיו. לדעתו, אין בהתנהלותו כל דופי. אכן, "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה".

הכותב הוא דוקטורנט באונ' העברית