ישראל כקריקטורה
אורי דן מתבונן מהצד על התנהלות ישראל, ולא רואה דבר פרט לקריקטורה מגוכחת
רקטת קסאם גילתה את ערוות הקראווילות שנבנו למפוני עזה, כשפצעה את התינוק אושר עמר ומשפחתו. הן חזקות כמו קרטון, ולא פלא שתושביהן נמלטו מהן. משרד הביטחון התפאר שהוא סייע לבנות במהירות את הקראווילות הללו. משרד הביטחון הוא גם ששלח את הציוד הכבד להרוס את הבתים בעמונה. התותחים הישראליים יורים מאות פגזים לשטחים ריקים בניסיון לעצור את מטחי הקסאמים. וירי הקסאמים ממשיך לאיים לא רק על שדרות אלא על כל יישובי עוטף עזה. אין קריקטורה חמורה מזו לציור פשיטת הרגל הביטחונית-צה"לית בהגנה על דרום המדינה.
ממשלת ישראל תובעת מכל העולם, ובצדק, שלא להעביר פרוטה לשלטון החמאס הפלשתיני, אבל בעצמה היתה הראשונה להעביר כ-250 מיליון שקל לרשות הפלשתינית, בתירוץ שזה לא לחמאס אלא לתשלום משכורות לפקידי הרשות. כך נפרצה חומת הלחץ על החמאס בידי ישראל עצמה. ממשלה שמשחקת בנדמה לי, כשהכספים שלה עלולים להגיע כדי לממן גם את רוצחי אזרחיה, עושה קריקטורה מהמדיניות המוצהרת הנכונה של החרם נגד החמאס.
יצחק רבין, כששימש שר ביטחון בממשלת יצחק שמיר, נתן הוראה "לשבור את הידיים והרגליים" של הפלשתינים
בתופים ובחצוצרות הודיעו בירושלים לא מכבר, שישראל הגיעה להסכם לפיקוח נאות על התנועה במעבר רפיח. לפתע מתברר שהכל הצגה. כדי להיכנע לתביעות של מזכירת המדינה, קונדוליסה רייס, שרצתה שם תנועה חופשית לפלשתינים. ומאז ישראל אינה מסוגלת לעצור את תנועת הטרוריסטים הפלשתינים והברחות הנשק לבירת חמאסטן - עזה.
אז מה אכפת לי מהקריקטורות של הנביא מוחמד - אם החיים בישראל הופכים לקריקטורה בתחומים הרגישים ביותר. הסיפורים ב"ארץ נהדרת" נראים כחיים האמיתיים, רק ששם לפחות צוחקים, ופה בוכים ועוד יבכו הרבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
