"הייתי עושה זאת פעם שנייה"
למרות המחיר האישי, ראש מינהלת ההתנתקות, יונתן בשיא, סבור שההיסטוריה תשפוט אותו לחיוב. ''עמדנו במבחן התוצאה'', אומר בשיא בראיון מיוחד ל-NRG מעריב, חצי שנה אחרי הפינוי
- חצי שנה להתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
בשבוע שעבר הוא הרגיש טוב. אחרי תקופה ארוכה של השמצות אישיות על אופיו ואישיותו והתקפות על פועלו, זכה ראש מנהלת ההתנתקות, יונתן בשיא, לקורטוב של נחת. במכתב שנשלח אל לשכת מ"מ ראש הממשלה, התבקש אהוד אולמרט להאריך את כהונתו של בשיא שאמורה להסתיים במאי השנה.
על המכתב חתמוראשי ועד יישובי גוש קטיף, מהמתנגדים החריפים ביותר לבשיא וממובילי המאבק נגד שיתוף הפעולה עם המנהלת. היום ייפגש בשיא עם אולמרט כדי לדון בהמשך כהונתו.
היית נתון להתקפות והשמצות, חלקן גם אישיות, במשך תקופה ארוכה כל כך. מה הרגשת כשראית וקראת את תוכנו של המכתב?
''ההשמצות הכבדות לא הוציאו אותי משלוותי וכך גם המכתב. הוא לא גרם לי לצאת בתופים ובמחולות. אף אחד מאיתנו לא אוהב להיות מושמץ בראש חוצות. כל אחד מאיתנו מעדיף להיות בקונצנזוס, ובוודאי אני, שכל חיי חייתי בקונצנזוס ולפני שנה וחצי, בבת אחת, טולטלתי אל השוליים של ההיסטוריה. ברור שהדבר הזה משמש איזה שהיא מידה של הכרה, שוודאי שאדם שעושה מעשה מסוג כזה, זקוק לה''.
האם אתה מתכוון להיענות לבקשה ולהישאר בתפקיד?
''ההסכם שלי עם ראש הממשלה, אריאל שרון, היה לשנה וחצי וזו הסתיימה כבר בדצמבר. חודש לפני מה שקרה לו ולפני שהוחלט על הקדמת הבחירות, סיכמתי איתו להאריך את כהונתי בעוד שלושה חודשים. בינתיים, יש אדם חדש בראש המערכת. אפגש איתו ואז אחליט מה הלאה. עכשיו, אחרי שהלחץ הגדול כבר מאחורינו ואחרי שהתוכנית למגורי הקבע כבר גובשה, אני באופן אישי לא סבור שאני חייב להיות כאן עוד שנתיים נוספות''.
לפני כשנה וחצי מינה שרון את בשיא לעמוד בראש מנהלת סל"ע, כנראה מתוך חשיבה שהאיש החקלאי, שמגיע מתוך מפעל ההתיישבות ומזוהה עם הציונות הדתית, יתקבל בזרועות פתוחות ויצליח לקיים דו-שיח פורה עם התושבים. בדיעבד הסתבר כי דווקא העובדה שבשיא הוא חלק מאותו מגזר היתה לרועץ, והתלונות מצד התיישבים היו רבות.
בתקופה שקדמה לפינוי, סירבו מרבית התושבים לנהל כל מגע שהוא עם המנהלת, מגעים על פתרונות למגורים זמניים וקבע נתקעו, וזאת כאמור בנוסף להשמצות האישיות על בשיא עצמו. היום, חצי שנה לאחר ההתנתקות, הוא מציין בסיפוק את השינוי שחל ביחסם של המפונים אליו ואל המנהלת וכמו אז, גם היום, מסרב בשיא לומר מילה רעה אחת על המפונים.
תאר את ההבדל בין היחס של המפונים כלפיכם היום ובין האופן בו התייחסו אליכם אז.
''אין ספק שהיחס השתנה מהקצה אל הקצה. זה לא שהם אוהבים היום יותר את ההתנתקות מאשר קודם, אבל הם קיבלו החלטה אסטרטגית שהם לא מוכנים לשקוע בתוך היגון והם מחפשים את המחר. הם הבינו שאנחנו השותף המועדף בשביל לבצע את זה. חוק פינוי-פיצוי נותן לנו את כל הכלים הנדרשים על מנת להביא להם גם את התקציבים, גם את התוכניות וגם את הביצוע של כל הדרישות שלהם''.
האם הרגשת, בתקופה שקדמה לפינוי וגם לאחר הפינוי עצמו, שקשה, אם לא בלתי אפשרי לעבוד מולם? לפעמים נראה היה שהם ביקשו משהו אחד ואחר כך שינו את דעתם ורצו משהו אחר.
''אני לא חושב שיש לנו זכות לשפוט אותם. אנחנו כאן בשביל לסייע להם ולא בשביל לשפוט אותם. אנחנו כאן כדי לספק סיוע למתיישבים בכל רצונותיהם, וגם לפעמים בכל גחמותיהם. אנחנו אף פעם לא נגיד עליהם מילים רעות''.
חצי שנה אחרי ההתנתקות ויש מפונים ששוהים במאהל ביד-מרדכי, יש מפונים שעדיין שוהים בבתי המלון בירושלים, באשקלון ובחיספין, ועכשיו גם שמענו שחלק מהמפונים שמתגוררים בכרמיה מסרבים לחזור לשם, בשל החשש מקסאמים. איזה פתרונות אתה מציע להם?
''יש היום בסך הכל שתי קבוצות בבתי המלון. הקבוצה הראשונה שייכת לתושבי היישוב קטיף והם אמורים כבר בשבוע הבא להתפנות, לאחר שנמצא להם פתרון במושב אמציה שבמזרח לכיש. יש קבוצה נוספת של כמאה משפחות, בעיקר מנוה-דקלים, שאמורה לעבור לאתר בעין-צורים עד סוף מרס. הבעיה היתה שהם החליטו הרבה אחרי כולם לאן הם רוצים להגיע, ולקח זמן עד שהתחלנו לבנות את האתר שם. 1,600 המשפחות האחרות כבר מזמן עזבו את בתי המלון. ביד-מרדכי יש קבוצה של כמה עשרות משפחות שבחרו בעצמם לחיות במאהל ולא ללכת למגורים הזמניים. כיום, ממתינים להם מגורים זמניים בקיבוץ פלמחים ומוצע להם גם לבנות שם את בתיהם ולהצטרף כחברי קיבוץ''.
מה בעניין כרמיה? האם יש פתרון אחר לתושבים שמסרבים לחזור לשם?
''בכרמיה קרה דבר עצוב. קיבלנו אישור מפיקוד העורף לבנות את המבנים המתועשים תוך התחייבות שלהם לבנות בתוך ארבע שנים ממ"דים ליד כל בית. אבל, כרמיה הפך לאחר ההתנתקות לאזור מטווח קסאמים. ביום שישי פרשנו עשרה חדרי ביטחון שאמורים לתת פתרון טוב לכל המשפחות שם, עד שייבנו את הממ"דים. כרגע, מתוך 52 משפחות שמתגוררות שם, יש
אם היתה ניתנת לך אפשרות לחזור אחורה בזמן, האם היית פועל באופן אחר?
''אם שואלים אותי איזה דברים הייתי עושה היום בפרספקטיבה אחרת, אין לכך תשובה טובה. אני חושב שברוב רובם הדברים נעשו, ולו היינו זוכים לשיתוף פעולה, ולו היינו מתכוננים יחד איתם, לפני כן, בוודאי שהיינו מגיעים למה שאנחנו מגיעים אליו עכשיו, שלושה ארבעה חודשים קודם''.
במחשבה שניה, היית לוקח על עצמך את התפקיד, כשזה הוצע לך?
''וודאי שהתשובה לכך חיובית. אני לא חושב שלאדם יש זכות, כשהמדינה זקוקה לו, לומר לה, 'שלח נא ביד תשלח', 'זו לא בעיה שלי'. כך שבוודאי שהייתי עושה את זה פעם שנייה, אם הייתי מתבקש על ידי ראש הממשלה''.
דוח מבקר המדינה על המנהלת אמור לצאת בימים הקרובים. הערותיך בוודאי כבר הועברו למבקר. אתה חושש מהפרסום?
''אין בדוח דברים שלא ידענו אותם קודם. זה רק טבעי שדוח המבקר מדגיש רק את הנקודות שלא היו תקינות ולא מציין את הנקודות שכן היו תקינות. ולכן, זה לא נותן אף פעם את התמונה הכוללת. דוח כזה גם לא יכול לבטא את העובדה שחלק גדול מההחלטות שלנו, עד יום הפינוי, היו תחת ערפל אי הידיעה. אבל, כשמסתכלים על הדברים, בקונטקסט של מה שנעשה אז, אני חושב שכל מי שעיניו בראשו רואה שבמבחן התוצאה עמדנו ועמדנו היטב''.
יכול להיות שהעובדה שהפינוי הסתיים בסופו של דבר בתוך ארבעים ושמונה שעות, תפסה אתכם לא מוכנים ולא ערוכים כמו שצריך?
''מדובר היה בחודש אוגוסט, חודש השיא של התיירות. יכולנו להזמין מראש 3,500 חדרים בבתי המלון ובסוף להתברר שצריכים רק 2,000 ולהיות צפויים לביקורת מאוד נוקבת על כך שבזבזנו כספי ציבור. גם ככה מוטחת כלפינו ביקורת על כך שאנו מאפשרים להם לשהות הרבה מאוד זמן בבתי המלון ולא מוציאים אותם בכוח. האיזון בין הרצון לחסוך כסף לבין הרצון לתת תשובה מלאה הוא איזון שניתן לראות אותו רק בדיעבד. אם ישאלו אותם, בפרספקטיבה של עכשיו, אני בטוח שהם יודו שהדברים נעשו בצורה ראויה''.
בשיא מחלק את תקופת כהונתו לשני חלקים עיקריים. את הראשון, עד הפינוי, הוא מכנה "שלב ערפל הקרב". הוא חוזר ומזכיר שמנהלת סל"ע לא היתה אחראית על ההתנתקות, אלא רק לטיפול ולסיוע במתיישבים.
היה שלב שבו הגעת לנקודת שבירה, שחשבת, לעזעזל הכל, אני פורש?
''זה אולי מוזר לומר, אבל אפילו לא לדקה אחת. אני מניח שכל אחד מגיב לפי האופי שלו, לפי ניסיון החיים שלו. אני בשום שלב לא חשתי שאני מגיע לנקודת שבירה''.
בריאיון שהענקת לרדיו בערב ראש השנה, ביקשת סליחה מהמפונים. על מה התנצלת ולמה הרגשת צורך?
''כל יהודי בערב ראש השנה, שעושה את חשבון הנפש שלו, מבקש סליחה מהסובבים אותו ולא רק ממי שפגע בו אלא גם ממי שחש פגוע ממנו. מאחר והם חשו פגועים על ידי, אז חשבתי ואני עדיין סבור, שגם אם עשיתי את הדבר לשם שמיים, לא יהיה זה מיותר לבקש את סליחתם''.
בסך הכל, האם כל זה היה שווה את המחיר האישי ששילמת?
''זו לא שאלה שאפשר לענות עליה עכשיו. אני לא בטוח שאני יודע עד עכשיו לשקלל נכון את המחיר האישי. זה דבר מתגלגל. אבל למרות המחיר האישי ששילמתי, אני חושב שעשיתי את המעשה הנכון. אני חושב שעשיתי מעשה ציוני ודמוקרטי וגם אם אינני יכול לשפוט את מעשי שלי, אני בטוח שההיסטוריה תשפוט את מה שעשיתי, כדבר שראוי היה לעשותו בנסיבות האלה''.
נא להמתין לטעינת התגובות
