מדינה מפוררת
פנחס ולרשטיין זועם על המדינה שעקרה בתים ואנשים ועל התקשורת שדואגת רק לאתרוגים
- חצי שנה להתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
אבל מה שלא סביר, הוא שרובכם כלל לא שמעתם על עיר האמונה. בכלל לא ידעתם שסמוך לנתיבות, באזור תעשיה נטוש, גרות עשרות משפחות ממגורשי עצמונה באוהלים, בתנאים לא תנאים, בחורף הקר והגשום. בגדי החורף נעולים במכולות (שרבות מהן כבר נפרצו ונשדדו), ושקל מכספי הפיצויים הם לא ראו, והן צריכות להתקיים כך, ללא עבודה ללא בית וללא רכוש, כבר שישה חודשים.
ואיך זה קורה שבמדינה שחשבנו שהיא נורמלית והגיונית. איך זה שסדר היום הציבורי לא סובב סביב השערורייה של הזנחת האנשים שמדינת ישראל גירשה מביתם בניגוד לרצונם, ועד היום הזה לא מצאה לרובם אפילו פתרון זמני? ואיך זה קורה שמדינת ישראל עצמה מכשילה כל פתרון שמשמעותו העברתם כקהילה למקום חדש?
המדינה עושה כל יכולתה כדי לפורר ולהפריד, ואפילו בנגב (כמה אנשים כבר רוצים לגור בנגב???) היא מכשילה כמעט כל פתרון שמשמעותו שימור הקהילות וחמור לא פחות מכך, הם הקסאמים שנופלים שוב ושוב על שדרות ועל אשקלון.
התקשורת ששמרה על האתרוג - חותרת קדימה
כיצד יתכן שתוכנית ההתנתקות, שהעלתה את חמאסטן לשלטון ולא תרמה במאום לשיפור מצבנו מול הטרור הפלשתיני, איננה מובאת קבל עם ועולם אל עמוד הקלון בתקשורת הישראלית? הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו ששום תועלת לא צמחה ממנה, ולשווא החרבנו עשרות יישובים פורחים, רמסנו מפעל חיים של אנשים מסורים, וזרקנו לאשפתות אלפי אנשים, שעדיין לא מצאו פרנסה חדשה וקורת גג סבירה לראשם.
מאות דונמים של חממות, אהבת העבודה של אנשי החקלאות, קהילות שמחות ותורמות, בתים שספוגים בעשרות שנים של זכרונות, מפעל חיים של מסירות למדינת ישראל – כל אלה נמחו באחת, ולשם מה? כדי שהחמאס ינצח בבחירות? כדי שכמויות אדירות של נשק יעברו ממצרים לעזה?
אותה תקשורת ששמרה על האתרוג,
עכשיו חותרת קדימה. היא עוצמת עיניים מלדון ברצינות בנושאים שאמורים היו לכבוש את כל הכותרות במדינה נורמלית. לא שכחנו איך התקשורת הזו יודעת לעורר סערה בנושאים שקרובים ללבה (פרשיותיו של נתניהו שהתבררו כסערה בכוס מים, למשל), אבל כשזה לא כל כך נוח לה, היא לא מתריעה ולא זועקת, למשל על כך שהמידע לייצור ושיגור קסאמים זולג לאיטו מרצועת עזה גם אל הררי יהודה ושומרון, ולא ירחק היום שמה שקורה לשדרות יקרה גם לרעננה ולנתניה.
חצי שנה להתנתקות זהו ציון דרך עצוב לחברה הישראלית, שעוצמת עיניים, שמתבצרת באינטרסים של הקבוצות הפוליטיות שבה, ולא שוברת מסגרות כאשר ערכים שאמורים להיות משותפים לכולנו נפגעים, שלא פוקחת עיניים לראות נכוחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
