הזירה הלשונית: חוזר-חלילה-חס-שלום
ג'ורג', גיאורג וגיורא ישבו באווירון בדרך לפלסטין. "תראו", צעק ג'ורג', "מישהו גוזם את כל העצים". "הגזמת", השיבו לו. שאלות ותשובות, חלק ב'
הרומאים קראו לפרובינציה הסורית שבשליטתם Palaestina. פירוש השם הוא "ארצם של הפיליסטינים", בעקבות הפלישתים המוכרים מן המקרא. בתקופת המנדט ניתן השם לארץ ישראל שבשליטת הבריטים, ומכאן הצירוף "פלשתינה-א"י". ערביי המקום הגו את השם הלטיני בדרך המותאמת לעיצורים ערביים, וכך נולדה פלסטין.
הקורא רוזנצווייג שואל: האם יש קשר בין המילה אווירון בעברית לבין Avion בצרפתית, שלה אותה משמעות?
המילה "אוויר" מקורה ביוונית, כמו המילה הצרפתית Avia, ויש לה מקבילות בשפות רבות אחרות. המילה "אווירון" חודשה בידי אליעזר בן-יהודה, ומורגשת בה השפעת הצרפתית. יש טענה שאת המילה חידש דווקא בנו איתמר.
יהודה כץ שואל: מהיכן נלקח המונח "עצרת" של האופרטור המתמטי Factorial?
המונח נקבע על ידי ועד הלשון במילון המתמטיקה משנת 40' לציון מכפלת מספרים על פי המספר האחרון ברצף. !3 הוא עצרת שלוש: מכפלת 1.2.3, כלומר 6. ייתכן שמה שעמד לעיני המחדשים הוא היות "עצרת" במסורת היהודית סימן ליום האחרון של החג, כפי שהמספר האחרון ברצף המכפלה קובע אותה.
גילת כותבת: שמעתי כי המילה "לעז" היא ראשי תיבות, כלומר, לשון עם זר. האם זה נכון?
ראשי התיבות "לשון עם זר" הם מדרש מאוחר ואינם מקור המילה. מקור השימוש בלעז ככינוי לשפות זרות מצוי בתלמוד. זה גם הפירוש המקובל לצירוף "עם לועז" בשירת הים בספר שמות: עם המדבר בשפה זרה. הקביעה הזאת נסמכת על מילים קרובות בלשונות אחרות.
פאר פרידמן שואל: מאין הגיעה התיבה "סס" למילה "ססגוני"?
בתרגום אונקלוס (שמות, כ"ה, 5) נכתב : "משכי ססגונא", תרגום לנוסח העברי "עורות תחשים". גם על פי פסוקים מתורגמים נוספים "ססגונא" היא בארמית תחש. במסכת שבת נכתב בעקבות זאת: "אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא - ששש (כלומר, שמח) בגוונין הרבה". רש "י קושר את הקצוות ומסביר כי תחש הוא "מין חיה, ולא היתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם (אונקלוס) ססגונא, ששש ומתפאר בגוונין שלו". בעקבות התלמוד ורש"י נולד בעברית החדשה שם התואר ססגוני.
יהושע מושלי כותב: שָלָבַּנְיֶה, המכונה בעברית של נגרים "הלבשה", היא פס העץ הדק המקיף את משקופי הדלתות והחלונות העשויים עץ, והיא משמשת כחיפוי לגבול החיבור בין המשקוף לקיר הבטון. מה מקורו של השם?
ככל הנראה מקורו בפולנית במילה Szlaban, שפירושה מחסום (ברבים Szlabany), שהועברה באסוציאציה לכפיס המשמש מחסום בין תפר הקיר למשקוף. תודה לאדריכל צבי לישר.
יעל שואלת: האם ייתכן קשר כלשהו בין השמות ג'ורג' וגיאורג לשם גיורא?
אין קשר. George הוא גלגול של מילה יוונית שמשמעה בעל חווה. גיורא פירושו בארמית גֵר. המילה מופיעה בתלמוד הבבלי ובתרגום אונקלוס.
אדם כותב: מה מקור הביטוי "לשנס מותניים". מה פירוש לשנס? אפשר לשנס משהו אחר מלבד מותניים?
לשנס פירושו לחגור חגורה או סרט (קרוב ל"שנץ"). מי שמשנס מותניו נחגר לקראת יציאה לפעולה, ככתוב בספר מלכים: "וישנס מותניו וירוץ". בעברית החדשה נותר הביטוי "לשנס מותניים" במשמעות להתארגן במרץ לפעולה, ואין שימוש ב"לשנס" במשמעותו המילולית.
הדי שואל: מה מקור הביטוי "שכיבות שמיכה" ? מה בין הפעולה הזו לשמיכה?
אין קשר בין השכיבה והשמיכה. הכתיב הנכון הוא סמיכה, מאחר שבעת הפעולה נסמך החייל המטורטר על זרועותיו. הביטוי לא נולד בצה"ל, אלא מופיע כבר במילון תרבות הגוף של ועד הלשון משנת 37'.
שחר הרמלין שואל: איך נוצרו הביטויים "חס וחלילה" ו"חס ושלום"? וצבי לבנקופף שואל: איך יש לבטא את חוזר חלילה?
שני הביטויים מקורם בתלמוד, אבל גם משמעות "חס" וגם משמעות "חלילה" לוטות בערפל. קליין קובע כי השורש של "חס" הוא חו"ס, דהיינו: עצור, רחם,
רונן שואל: השורש גז"ם קשור גם להגזמה ולגוזמה, וגם לגזימת או גיזום עצים. האם יש קשר בין המילים האלה?
שני השורשים מצויים בשפות שמיות שונות. הפועל הארמי גְזַם מתייחס לשתי ההוראות. האטימולוג קליין מעלה סברה ש"גזם" במשמעות הגזמה נולד כהרחבה ל"גזם" במשמעות חתך: דיבר דברים חדים וחותכים, ומכאן, הגזים.
יערה מניו יורק שואלת: האם המילה אָרוּס, מי שמתעתד להינשא, באה מהמילה אֶרוֹס, אל האהבה והמין?
אין קשר. ארוס העברי, ובמקור המקראי הפועל ארש, מתקשר למילים שמיות מקבילות כמו למילה הערבית ערוש, חתן. ארוס היווני היה אל האהבה. הסיומת "וס" נהוגה בשמות יווניים רבים.
רותי בן-דוד שואלת: האותיות בג"ד-כפ"ת, מה קדם: המודגשות או הרפויות?
המחקר קובע כי בג"ד-כפ"ת המודגשות (הקרויות פוצצות) קדמו לצורות הרפויות (הקרויות חוככות). אחרי תנועה אירעה אסימילציה, הידמות, העיצור הפוצץ הפך חוכך בהשפעת התנועה.
דליה שוורץ כותבת: תמהני מדוע אין דגש קל במילים "קרבה" ו"שכבה".
הצורות האלה במשקל פִּעְלָה מופיעות כך כבר במקרא וכמובן שלא שונו. לעומתן חרפּה ועמדּה המקראיות מקבלות דגש קל. צורות חדשות במשקל הזה יופיעו עם דגש, כמו זקפּה.
אבי כהן שואל: מה האטימולוגיה של המהלך "מרס" בשש-בש?
כל נסיונות המדור להגיע לחקר השאלה עלו בתוהו, אנא קוראים יקרים, עזרו לנו. למפענחי "מרס טורקי" יינתן בונוס.
עודד שואל: מה הקשר בין פטרוזיליה ל-Parsley. ומהיכן צץ הסלרי?
פטרוזיליה היא צורה חדשה של השם התלמודי "פטרוסלינון". הדמיון בינה לבין Parsley אינו מקרי: שתיהן התפתחו מהשם היווני Petroselinum Crispum. השם הלטיני התגלגל לשם האנגלי מן השם הצרפתי של הצמח: Persil. שמו של ירק השורש "סלרי" התפתח מן השם היווני Selinon, שהיה גם הוא אחד משמותיה של הפטרוזיליה. בעברית החדשה נקבע לסלרי השם "כרפס". שם זה נלקח מהתלמוד,שם היה שמו של ירק אחר, הקרוי באנגלית Apium, והוא ירק גינה המשמש לתבלין.כדי להשלים את הסודוקו הזה יצוין כי הפטרוזיליה נקראת בשפה הבוטנית המקצועית "כרפס הנהרות".
חיים חייט שואל: ככל הידוע לי מקורו של הביטוי "המקל והגזר" הוא בסיפור על הרוכב שמנסה לשכנע את חמורו העיקש לזוז על ידי קשירת גזר לחוט המידלדל מקצהו של מקל, והמשמעות היא על כן פיתיון לטיפשים.
הביטוי מצוי בשפות שונות ומקורו הוא אכן בסיפור החמור שמביא חיים חייט, וכן הוראתו כפיתיון לשוטים. עם השנים השתנתה המשמעות, ו"המקל והגזר" הפכו שם למדיניות המשלבת גמול חיובי ושלילי.
דני פריש שואל: מהיכן צץ הביטוי אלמן (או אלמנת) קש?
מקור הביטוי בגרמנית, והוא קיים גם ביידיש. באנגלית מצוי ביטוי דומה: Grass Widower, אלמן עשב. מילונים אטימולוגיים גרמניים מעלים סברות שונות באשר למקור הביטוי; ההסבר המקובל הוא כנראה שבן הזוג נשאר זמנית לבדו על מזרן הקש או העשב.
דפנה שואלת: מהיכן צץ הביטוי "קופת חולים"? מה פשר הצירוף המוזר בין קופה לבין חולים?
קופה היא מאז ימי התלמוד גם תיבה להחזקת כספים וגם, בהרחבה, אוצר ציבורי, ומכאן נגזר בימי הביניים הביטוי "קופת צדקה". בעברית החדשה נקבע הכינוי קופה לכל מוסד השומר על כספי הציבור, כדי לחלק אותם בשעת הצורך: קופת גמל, קופת פועלים וגם קופת חולים.
יואל נץ כותב למדור, והדברים מובאים כנתינתם: "שפר חלקו של חוש הראייה, כי המכשיר שהאדם חובש על האף לשיפור ראייתו הוא מכשיר רגיל ומקובל על הבריות זה דורות, מתגלגל בטבעיות בפי כל בשם'משקפיים', ומסגרותיו משמשות אפילו כפריט של אופנה. לעומת זאת, אדם הנזקק למכשיר לשיפור שמיעתו חשוב כחצי מפגר, רחמנא ליצלן, משום שיש לדבר אליו לאט ובהרמת קול. לסטיגמה זו אין כל הצדקה. יש לטעת בלב הבריות את התובנה כי מכשיר השמיעה, כמוהו כמכשיר הראייה, לא נועד אלא לשפר את הקשר אל העולם הסובב. צעד חשוב נצעד לעניות דעתי בכיוון זה אם נרגיל את הבריות להגות את מכשיר השמיעה בשם: מִקְשָב (מלשון קשב), ואז שני מכשירים יחדיו ייקראו מִקְשָבַיִם, או בלא ניקוד מקשביים, ולהשומע (תרתי משמע) ינעם".
ruvik@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
