עובר זה רצח
הצילום היפהפה לא מציל את "דמפלינגס", שעושה שימוש דל ומניפולטיבי בסוגיית הקניבליזם
הניסיון המקצועי הרב שצברה דוקטור מיי, סייע לה בשכלול המתכון הסודי, שבעזרתו היא מכינה את הקרעפלך הנודעים שלה, שייחודם הרב הוא בסוג המילוי שלהם. וזאת יש לדעת: דודה מיי רוקחת דים סאם מבשר עוברים שהופלו על ידי אמהותיהן. "דמפלינגס", לבד מאלמנט האימה והגועל המובנים עמוק בתוך עלילתו, מתמקד אם כך, בדיון עדכני בסוגיית הקניבליזם שמעולם לא עבר מן העולם. בואו תאכלו את בשר צאצאיכם, ותבטיחו לעצמכם חיי נצח בעולם הזה. מעין גרסה ארצית ומדממת לאותו טקס בכנסייה הנוצרית, שבו מומרים בשרו ודמו של הצלוב ברקיקים ובכוס יין, המבטיחים אף הם חיי נצח. אמנם אצל הנוצרים מדובר בעולם הבא, אבל הרי זוהי הנקודה האידאולוגית שסביבה נסב הדיון המרכזי ב"דמפלינגס".
שוקדת על המאפים. מתוך "דמפלינגס" יחצ
מיהו הקניבל? כולם מועמדים ראויים לתואר זה. הסרט עצמו מתרכז בגברת אחת, כוכבת לשעבר של אופרות סבון טלוויזיוניות, החשה כי גופה הנאה חומק מרשותה, וכי בעלה העשיר מוצא לאחרונה את סיפוקיו אצל צעירות ממנה. כמובטח, המתכון הסודי של דודה מיי משיב לה את נעוריה ואת צחות עורה, אך מכניס אותה ואת הסובבים אותה לסחרור אימים רצחני.
"דמפלינגס" הוא הסרט הראשון של הבמאי פרוט צ'אן המוקרן בישראל. צ'אן, שהתמחה בעבר בסרטים ניסיוניים, חובר כאן לתסריטאית ליליאן לי (מי שכתבה את "שלום לפילגש" של צ'ן קאייגה), בניסיון להצטרף למיינסטרים המקובל בתעשיית הסרטים ההונג קונגית. התוצאה מצערת ביותר. גיוס הנושא המהדהד של נוכחות הקניבליזם
למעשה, בפרמטרים של סרט אימה, "דמפלינגס" המשמים הוא כישלון מוחלט. יתרונו היחיד של הסרט מצוי בעמדת הצילום. כריסטופר דויל האוסטרלי, מגדולי הצלמים בדורנו ("מצב רוח לאהבה", "2046", "גיבור"), מפליא לתזמר תאורות אפקטיביות יחד עם זוויות צילום מרתקות, אלא שמאמץ יצירתי זה מתאדה לנוכח ההיצע הדל של התסריט והבימוי. פה ושם משודרת בערוצי הכבלים בארץ גרסה מקוצרת של סרט זה, המשולבת בסרט אפיזודות מזרח אסייתי הקרוי "שלושה. . . קיצונים", ובו נמשך העינוי הסיני הזה רק 40 דקות.
למאמר זה לא ניתן להשאיר תגובות.
הצילום הוא הפיצוי היחיד. מתוך "דמפלינגס" יחצ
