ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

פסילה סלקטיבית

מיכל אהרוני חושבת שלפני שפוסלים מפלגות ערביות, כדאי לשים לב למנהיגים הרוחניים

את מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, הוא כינה "עוכרת ישראל, שונאת דת, שונאת תורה‭."‬ כשהחליט היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את אריה דרעי, הוא זכה ממנו לברכת "ייחרב ביתו‭."‬ על שופטי בית המשפט העליון הוא אמר, כי "הם רשעים ומחללי שבת, ובגללם באים כל הייסורים לעולם‭."‬ נשים, הומואים ואנשי היהדות המתקדמת זוכים אצלו לכינויים מחמיאים במיוחד, כגון "חמורים‭,"‬ "גמלים" ו"גועל נפש‭."‬

הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס, הוא בוודאי לא סמל להכרה ולאמונה בדמוקרטיה ובזכויות למיעוטים. ישנם מספר חברי כנסת מש"ס שאימצו את הטרמינולוגיה שלו, ומשתמשים בה נגד קבוצות שונות באוכלוסייה. אבל ליאב אורגד, במאמרו "התאבדות דמוקרטית" מאתמול, בוחר להתייחס רק אל מסיבת העיתונאים שערכו השייח' איברהים סרסור וח"כ אחמד טיבי כאל סכנה לדמוקרטיה הישראלית. אורגד מאמין שרק מי שרוצה בשלטון פונדמנטליסטי איסלאמי הוא סכנה לדמוקרטיה, בלי להתייחס ולו לרגע למנהיגים רוחניים המרשים לעצמם, בשם הדת היהודית, לתקוף את הדמוקרטיה הישראלית.

אורגד טוען כי "שלטון איסלאמי סותר את עצם קיומה של כל מדינה דמוקרטית‭."‬ זה נכון. זה אפילו מפחיד. אבל גם מדינת הלכה סותרת את עצם קיומה של כל מדינה דמוקרטית. אורגד גם טוען כי מדינה כזאת אינה מכירה בזכויות נשים, הומוסקסואלים וזכויות אדם בכלל. ההתבטאויות של הרב יוסף ושל חברי כנסת חרדים אינן מעידות כלל על הכרה בזכויות של אותן קבוצות בדיוק.

אבל כדרכם של כותבים יהודים, החרדים תמיד לשלטון החוק והדמוקרטיה, בוחר אורגד להיטפל רק אל המפלגות הערביות. הוא מכיר את העובדות ואת ההתבטאויות, ובכל זאת הוא מציע לפסול רק את רשימתם של סרסור וטיבי. הרי עכשיו החמאס ניצח ובישראל מנסים ליצור תחושה שהנה, החמאס משתלט גם על ערביי ישראל. כשמדובר ביהודים גזענים זה סוג של בדיחה, קוריוז. כשמדובר בערבים זאת ישר מהפכה פונדמנטליסטית.

הדבר המוזר הוא שעל-פי הסקרים, המפלגות הערביות דווקא מאבדות מכוחן. חברי הכנסת הערבים התייצבו לצדם של הפלשתינים באינתיפאדה, הם ניסו ללבות את היצרים בכל דרך אפשרית, הם הציגו עצמם כיותר פלשתינים מהפלשתינים עצמם.

זה לא עבד. הציבור הערבי בישראל לא קונה את הסחורה. וזה לא מפני שהציבור הערבי בישראל בוחל באיסלאם. זה פשוט מפני שהוא ציבור אינטליגנטי, שרובו רוצה להיות חלק מהדמוקרטיה ומהישראליות, ועדיין להאמין בנביא אחר. אותו ציבור בוודאי שלא יקנה את אמירותיו של ח"כ טיבי, הרחוק מן האיסלאם מרחק רב ורק מצא לעצמו בית פוליטי לאחר שכבר עבר בתים רבים. אותו ציבור יודע שלפחות במקרה הזה הכל נעשה בשם הפוליטיקה, ולא בשם הדת. הכי קל זה לדרוש פסילה של מפלגות ערביות. זה נשמע טוב, זה נכתב טוב, וזה אפילו מגובה בהבנה משפטית. אבל דבר אחד זה לא מעניק: שיפוט הוגן של כלל הקבוצות ללא הבדל דת, גזע ומין.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

מיכל אהרוני

בוגרת תואר שני בבימוי תיאטרון מאוניברסיטת "מידלסקס" בלונדון. מורה למשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. בין מחזותיה - "אבנים", "חברות" (תיאטרון בית לסין), "סבון" (פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא), Tender Eyes (תיאטרון Union בלונדון) ו "חברות". בתקופת ממשלת ברק כיהנה כיועצת תקשורת לשרת הקליטה והיתה חברה מצוות המשא ומתן בקמפ-דיוויד

לכל הטורים של מיכל אהרוני