מדוע הממסד שותק?
משה פריאל זועם על כך שאף גוף ממשלתי לא מתנגד לרעיון להתיר את השימוש בסמים קלים
בשנות ה-60 וה-70 שלטו בכיפת הסמים האופיום, הל.ס.ד וההיפודרומים (הכחולים) "הקשים", והמריחואנה והחשיש "הקלים". אולם, הדמויות שהובילו את עולם הפשע היו בדרך כלל עבריינים שאולי סחרו בסמים, אך עצמם לא השתמשו.
מאידך, במעגל הנורמטיבי של החברה החלה בשנות ה-70 קבוצה קטנה ושולית, בעיקר סטודנטים, להשתמש בסמים קלים, בעיקר מריחואנה, ומקצתה בספידים, שנקראו אז גם "הוורודים". למרות זאת, שימוש בסמים עדיין נתפס כדבר הקיים אך ורק בעולם העברייני-נרקומני.
בשנות ה-90 נפל דבר בישראל. יותר ויותר נרקומנים, שעברו בחייהם חוויות זוועתיות היכולות לשמש סרט באורך מלא, החלו לחפש דרכם לצאת מהסם. במקביל הורחבו מרכזי הגמילה והקהילות הטיפוליות. אולם, לצערי הרב, אנו עדים בשנים האחרונות לשידוד מערכות.
ייתכן שהדבר נעוץ מעצם הקמתה של רשימת " עלה ירוק", שניסתה בעבר להיכנס לכנסת ומנסה להיכנס גם לכנסת הנוכחית. זכותה המלאה של הרשימה להשתתף בחיים הפוליטיים, זוהי דמוקרטיה, אולם מדוע לא שמענו עד כה שום ביקורות מהממסד?
התופעות השליליות
מדוע גופים כמו משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך וארגונים שפועלים למען ילדים בישראל, שמתפקידם להתריע, שותקים? איפה היו אותם גופים כאשר גונן שגב, שר לשעבר ורופא ילדים במקצועו, נאשם בסחר באקסטזי? עד היום הסתדרות הרופאים בישראל לא הוקיעה אותו משורותיה. ואיפה אותם פוליטיקאים למיניהם, שבשל רצון לחשיפה תקשורתית מצהירים השכם וערב הצהרות
הביקורות הגיעו דווקא מאותם אלפי "מכורים נקיים", שזעקו שלגיטימציה של סמים קלים תחזק את השימוש בסמים קשים, ואף עלולה להרוס את אותו רצון עז להתנקות מהסם.
חברה שמגיבה בסלחנות לנוכח אישי ציבור שמעורבים בעסקי סמים, או נותנים לגיטימציה לסמים קלים, שלא תתפלא על התופעות השליליות, דוגמת האלימות והסכינאות, שנילוות לכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
