שאלה של עיתוי
אולמרט, לינדנשטראוס, רוחמה אברהם, עונש מוות ומרכז הליכוד. דן מרגלית מציג 5 מחשבות בדרך לקלפי
2. לא בזמן אמת. הפרסום בעניין מכירת ביתו של אולמרט מעורר סוגיה על התנהלות משרד מבקר המדינה. לינדנשטראוס גאה בהחלטתו (השנויה במחלוקת) לנהל מעקב בזמן אמת אחר ההתרחשויות. אם כן, כיצד לא היתה לו תשובה מן המוכן בסוגיה שפרטיה הועברו אליו כבר לפני כמה חודשים? כיצד לא הציג שאלות ותהיות והשמיע הערות (אם היו לו) עוד לפני הפרסומים, בזמן אמת?
3. זרזיר ועורב. רוחמה אברהם צועדת בביטחון להתמקם בהערת שוליים בספרי ההיסטוריה. היא הציעה לפלשתינים שאין להם סוכר - לאכול ריבה. כמו מארי אנטואנט, שנכנסה לספרי ההיסטוריה בזכות אמירתה הנלעגת כי אם אין לעניים לחם - שיאכלו עוגות. רוחמה ומארי, זרזיר ועורב.
מותג של שחיתות
4. בלי עונש מוות. נדב איל מגלה היום ב מעריב, שמנהיג ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מציע להטיל עונש מוות על מחבלים. מדינות נאורות אינן מוציאות להורג. בישראל מעולם לא הוציאו להורג אלא במקרה יחיד - הפושע הנאצי אדולף אייכמן (היתה תקלה בימי בראשית במהלך מלחמת השחרור בהריגת מאיר טוביאנסקי). ראוי שמדינת ניצולי השואה תייחד הוצאה להורג אחת ויחידה בתולדותיה לרוצח נאצי, ולא לפושעים אחרים.
5. בלטו בהיעדרותם. מרכז הליכוד הוא מותג של שחיתות. בהציעו להעביר את הסמכות לבחור חברי כנסת מהמרכז לציבור חברי הליכוד, עושה בנימין נתניהו שירות טוב לא רק למפלגתו, אלא גם לכל המערכת הפוליטית.
לא חשוב מה מניעיו, לא חשוב שהסיבה היא תועלתנית ונועדה להוסיף
כמה מנדטים לליכוד. ניקוי האורווה של מרכז המפלגה-ובלבד שרשימת המתפקדים לא תהיה מזויפת בחלקה כפי שאירע בעבודה - הוא צעד ראוי. עד כמה זקוק הליכוד לטיהור הנהגתו מעידה היעדרותם התמוהה של סילבן שלום וישראל כץ ממסיבת העיתונאים של נתניהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
